תבוסת הדרקון

עברו עוד מספר רגעים של דממה ואז בבת אחת כולם החלו לצעוק בבהלה. עברו עוד מספר שניות ודמויות שחורות הופיעו ברחבי האוהל הגדול. צרחות נשמעו וקללות נורו לכל עבר.

הארי אחז בידה של הרמיוני על מנת שלא יפרדו. הרמיוני רעדה ולא הפסיקה לקרוא בשמו של רון בזמן שהם נהדפו לכל הצדדים על ידי ההמון המבוהל. הארי ראה מימינו את לופין מרים לחשי מגן אחד אחרי השני.

"רון!” קראה הרמיוני, ספק בוכה. “רון!”

הארי המשיך לאחוז בידה בחוזקה וניסה לצוד במבטו את ראשו הכתום של רון אך לא רק אותו הוא חיפש.

רון פתאום הופיע מולם ותפס בידם של הרמיוני אך הארי המשיך לסרוק בקדחנות את האוהל.

"הארי, אנחנו צריכים להסתלק מפה,” הרמיוני קראה אל תוך אוזנו.

ואז הארי זיהה אותו. את דראקו. הוא היה עדיין בדמותו של הנער המוגלגי ועיניו התרוצצו כה וכה בבהלה אך שערו הכתום החל להתבהר בקצוותיו.

"דראקו!” צעק הארי. “דראקו, לפה!”

דראקו מיהר אליהם בפנים מלאות בהקלה וברגע שידו אחזה בהארי הם הסתובבו אל תוך הריק השחור. המראות והצללים נעלמו וכל מה שהארי יכל להרגיש זה את ידה של הרמיוני מצד אחד ואת ידו של דראקו מצד שני, מחזיקה בו בחוזקה.

סאון של מכוניות ואנשים היכה בפניו של הארי ברגע שרגליו מצאו אדמה מוצקה.

"איפה אנחנו?” שאל רון.

"רחוב טוטנהם קורט,”ענתה הרמיוני. “זה המקום היחיד שעלה לי לראש, תנסו שלא להתבלט.”

הם הלכו במהירות בצד המדרכה אך עד כמה שניסו שלא לבלוט הם היו ארבעה נערים לבושים בגלימות קטס רשמיות והרמיוני עדיין הייתה לבושה בשמלת הנשף התכולה שלה.”

"היי, זרקי את הג'ינג'י ובואי אלי,” צעק לה אחד הקבצנים מאחת הסימטאות הקטנות שיצאו מהרחוב.

לאחר כמה בניינים הרמיוני דחפה אותם אל תוך מבנה קטן. “אלו שירותים ציבוריים,” היא אמרה בעודה נועלת את הדלת מאחוריהם. “אנחנו חייבים להחליף בגדים.”

"אבל הכל נשאר במחילה,” אמר הארי והמציאות היכתה בו. “הרמיוני, כל מה שתיכננו, ארזנו, הכל נשאר במחילה.”

"אל תדאג,” הרמיוני הרימה את תיק הפייטים הקטן שלה. “הכל פה בפנים.” והיא הכניסה את כל ידה אל תוך התיק וקולות של דפים וחפצים עלומים מתנגשים זה בזה נשמעו מתוך התיק הקטן ואז היא שלפה בזה אחר זה ארבע ערכות בגדים.

הארי, רון ומאלפוי בהו בה למשך מספר רגעים ואז רון אמר. “כבר אמרתי לך שאת גאונה?” הרמיוני רק הסמיקה וחייכה חיוך קטן ואז לקחה את הבגדים שלה ונכנסה לשירותי בנות ורון נכנס לשירותי בנים.

"עכשיו אני מבין איך נהייתם חברים שלה,” אמר דראקו והביט בהארי. “היא משהו...”

הארי לא ענה. הוא עכשיו שם לב שהוא ודראקו חזרו אל עצמם והוא תהה לעצמו אם עיניו של דראקו תמיד היו כאלה אפורות או שזו הגלימה שמבליטה אותם.

"הארי,” קולו של דראקו הקיץ אותו מהרהוריו והארי, שקלט שבהה בדראקו, מיהר להסב את ראשו. “א..אני צריך להחליף בגדים, גם אתה כך ש...” דראקו החווה בראשו לעבר ידיהם שעדיין אחזו זו בזו. מובך עוד יותר הארי שיחרר את ידו של מאלפוי והתרחק ממנו כמעט בקפיצה.

שניהם נכנסו אל תוך תאי השירותים ללא אומר ונמנעו מלהביט זה בפני זה.

"אני חושבת שאנחנו צריכים לשבת איפשהו ולהירגע ולתכנן את הצעדים הבאים שלנו,” אמרה הרמיוני בעודם צועדים במורד הרחוב לאחר שהחליפו בגדים. הארי ומאלפוי עדיין נמנעו זה ומזה והארי הפעם הלך לצידו של רון, פוזל מידיי פעם לעברו של מאלפוי. הוא לא הבין מה בדיוק הלך ביניהם לפני מספר דקות ולא היה בטוח שהוא רוצה להבין.

הם נכנסו אל תוך בית קפה עלוב שפתוח בשעות כל הלילה. הם התיישבו באחד השולחנות הצדדים. הארי ומאלפוי ישבו כשפניהם אל הפתח והרמיוני ורון התישבו מולם.

"אתם יודעים שאנחנו לא כל כך רחוקים מהקלחת הרותחת,” החל רון לומר. “אפשר לברר... רק לקפוץ לרגע.”

"רון, שכח מזה,” קטעה אותו הרמיוני. “וולדמורט השתלט על משרד הקסמים. אנחנו לא יכולים להתקרב לשם!”

"טוב, רק הצעתי,” רון הרים את ידיו בהתגוננות ושתיקה עצבנית נפלה על ארבעתם.

מלצרית לועסת מסטיק גררה רגלים אליהם ולקחה מהם הזמנות. רון והרמיוני הזמינו שניהם קפוצ'ינו. דראקו והארי סירבו בנימוס.

זוג פועלים מגודלים נכנסו אל בית הקפה והתיישבו בשולחן בקצה השני של בית הקפה.

"אני חושבת שנתעתק לכפר מרוחק ומשם נשלח פטרונוס לאנשי המסדר,” אמרה הרמיוני.

"את יודעת לעשות פטרונוס מדבר?” שאל רון בהשתאות.

"התאמנתי ונראה לי שכן,” ענתה הרמיוני.

הארי פתח את פיו על מנת לומר משהו אך משהו אחר הסיח את דעתו. שני הפועלים עשו תנועות זהות והארי חזר אחריהם. הוא הספיק רק לצעוק. “תתכופפו!” ושלושת הלחשים חתכו את האוויר וניפצו את האריחים שהיו מעל לראשה של הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא