מה שהלב מסתיר

היי! שמחה להודיע שחזרתי! לא הייתי כאן מלא זמן , וברור שבזמן הזה מאוד השתפרתי בכתיבה שלי. האמת, שהלכתי לשני קורסים. אשמח אם תקראו את הפאנפיק שלי בוואטפד "חצי בת של השטן" אוהבת מלא 3>

10:34

נ.ב. דראקו

הדלת חורקת. אני שוב בבית. 

בית. איך אפשר לקרוא למקום הזה בית?

נכנסתי. אבי נכנס אחריי במהירות ומשאיר את הדלת פתוחה.

אני עולה לכיוון החדר וגורר את המזוודה שלי מאחוריי. 

למה עשיתי את זה? איזה דפוק אני.

"לא. הוא יילך לדורמשטרנג, ויסיים לימודים כמו כל קוסם בגילו."

"לוציוס-" 

"לא לוציוס! הסיפור נ-ג-מ-ר!"

אבי ירד במדרגות ונעץ בי מבט מאוכזב.

" היית אמור להביא לנו גאווה."

הוא התבונן בי והמשיך לרדת.

עליתי לחדרי בלב כואב והנחתי את המזוודה ליד הארון.

וכל זה בגלל ההתערבות המטופשת שעשיתי עם גויל.

שאוכל לגרום להרמיוני להתאהב בי.

הרמיוני. רק עכשיו קלטתי מה היא עברה בכל זה.

הנחתי את ראשי על הכר ונתתי לעייני להיסגר.

11:00

נ.מ. הרמיוני

יומני היקר

אני לא מאמינה שמכל האנשים בעולם דווקא לי זה קרה. 

דווקא לי. מה אני כבר עשיתי? אולי אני אשמה?

זה היה כל כך... משפיל!

אני לא מאמינה שנתתי לו לעמוד שם ולעשות לי את זה.

אז זאת אשמתי.

אני הייתי מספיק מטומטמת לעמוד שם בגרון חנוק ולא להגיד לו להפסיק.

"הרמיוני? את כאן?" 

שמעתי.

"אני כבר באה!"

שלך, הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא