ילדותו של עין הזעם

תקציר הפרק הקודם:פרישידון הטיל את קללת ההקפאה ופרץ לאולם הגדול,ויסטרום וחייליו הזמינו ענק למלחמה ופרישידון בינתיים נופל על אחד מהסכינים במטבח הוגוורטס וצורח: "קיסגלידון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

פרק 8-ההתקפה הבאה

"אתה מפוטר!" צעק פרישידון בקול רם עד שהיה נדמה שקיסגלידון זז מעוצמת הרעש-למרות שלא יכול.  

פרישידון לקח בחוזקה את פליק,אחיו של לוק-חברו של אלסטור וצעק:

"מעתה,יקראו לך ג'ון ואתה תהפוך לחייל בצבא של קיסגלידון-אתה המפקד,ברור?"(דקה נשארה עד שקללת ההקפאה תופר)פליק לא היה יכול לענות אבל אני-אלסטור דמיינתי שאני שומע את פעימותיו הגוברות של פליק ואת התנגדותו,גם היה נדמה לי שאני שומע את אותם פעימות אצל לוק-אף פעם לא היה לי אח ותמיד רציתי-אך לא ידעתי מה ההרגשה של לקחת את אח שלך ולהפוך אותו לאויב שלך,רק ידעתי שזה ממש לא כיף.

קללות נשמעו מכל עבר,המלחמה החלה,קללת ההקפאה הופרה.

"דפודיו" נשמעה הקללה מימין והרצפה נסדקה.

"אבדה קדברה!"

"אבדה קדברה!"

"קרושיו!"

"אימפריו"

"אינקרצרוס"

קללות עפו לכל עבר וניפצו את החלונות,סירים,מחבתות הנמצאים במטבח,מצד האויב ומצד היריב התרוצצו אנשים וברחו לכל עבר,הם ניסו לצאת מהמטבח,אך נראה היה שאין דרך יציאה חוץ מהדלת הראשית שהייתה חסומה בידי שומרים מהצבא של פרישידון.

"אינקרצרוס"-ניסה אלסטור את מזלו על אחד מהשומרים,אך ללא הצלחה-השומר התכופף והדלת נשברה,בעצם יכול להיות שהוא עזר במקצת.

"לויקורופוס" קרא ריק מצבא פרישידון לעבר לוק,לוק נתלה מהשמיים.

"אוויס" החזיר ליאונרדו וקפץ על ציפור שעפה ושעטה אל האולם הגדול-ישר ליציאה מהאולם.

"אבדה קדברה!"

"אבדה קדברה!"

"קרושיו!"

"אימפריו"

"אינקרצרוס"

הקללות המשיכו להישמע במטבח כסכינים להוטים לעבר טורפם-"תפסו אותו!" צרח פרישידון והצביע על ליאונרדו,הוא הוציא את שרביטו מכיסו והתחיל את הקללה הנוראה:"אבדה קד..."

"אקספילארמוס" צרח אלסטור ברגע האחרון וסימן לרון להילחם עם החיילים השומרים על הדלת הראשית של המטבח.

"ילד קטן!" שאג פרישידון וכיוון את שרביטו על אלסטור המפוחד:"קרושיו!"

20 אנשים שעטו לעבר פרישידון וברגע האחרון ליאונרדו החליט החיט לשנות את מסלול הציפורים,"עליו!" סימן באגודלו לציפורים לעבר פרישידון.

בום!!!!! "קונפרינגו!"

 "אבדה קדברה!"

"אבדה קדברה!"

"קרושיו!"

"אימפריו"

"אינקרצרוס"

"פרוטגו!"

אלסטור עצם את עיניו,הוא לא היה יכול להסתכל על הבלאגן שקורה ממש מולו,הוא היה בטוח שאם הוא יפתח את העיניים הוא התחרט על כך-והוא באמת צדק,אלסטור התחרט כשפתח את אישוניו לכדי חריץ:

המטבח עלה בלהבות,אנשים צרחו ונפלו אחד על השני,החיילים ששמרו על הדלת הובסו,ליאונרדו שוכב על הרצפה,דמבלדור(המורה לשינוי צורה)מטיל מגן בין אלסטור לבין פרישידון והעופות(ציפורים)של ליאונרדו עולות בלהבות או שהם עפות אחרי האנשים העולים במדרגות אל האולם הגדול.

אלסטור רץ אחרי כולם במעלה המדרגות ופתח בריצה אל הספרייה,משם הוא רצה להגיע חזרה למחילה של ארבעת המייסדים-אם,או בלי חבריו.

בדרך הוא פגש את סירקול,חברו ונעצר:"סירקול,אני הולך לספרייה אתה בא איתי?" סירקול לא ענה ואז הוא אמר בקול רם:"אני לא שומע אותך! בוא למשרד של הרמנדו!",אלסטור התעצבן,מה יש להם לעשות שם? חשב בליבו.

בכל זאת הוא עלה עד לקומה השישית ונכנס למשרד,שם חיכה לו סירקול וחייך,"מה קורה פה?" שאל אלסטור.

"צבא פרישידון הלך למדשאות והוא מתכונן למתקפה הבאה,שמעתי שהם הולכים להגיע אל כל המקומות בטירה בדרך כלשהי ולתקוף אותם-התחלקנו במהירות לקבוצות ואני ואתה נבחרנו לשמור על המשרד,עוד מעט יגיעו חמישה ילדים מהשנה השנייה,7 מהשביעית ועוד 5 מהרביעית."

"מתי הספקתם להתחלק לקבוצות?" שאל אלסטור בתימהון,"בזמן שאתה התבוננת בליאונרדו,דרך אגב-מה איתו?"-שתיקה ואחרי זה בכי.

"הוא מעולף,אני חושב,אנחנו צריכים ללכת למחילה-שם נהיה בטוחים מכל פגע!"-פרץ של צעקות יצאו מפיו של סירקול,"לא בא בחשבון! מה אתה מעדיף-לשמור על הטירה ועל השאר-או לשמור רק על עצמך?

סירקול הציב את אלסטור בדילמה קשה ביותר-טירה עם המון אנשים?או חבר?

אלסטור החליט שהוא הולך על האפשרות הראשונה-הוא יגן על הטירה ויהיה אחד מהלוחמים עליה,"לאן הלכו שיימוס,רמון,רון,חנה,דין ולוק?" שאל בדאגה שניכרה מאוד בדיבורו,סירקול עצר והתנשף קרוב למשרד של דיפט,ואז הוא ענה:"שיימוס,רמון וחנה-הלכו למגדל אסטרונומיה,ודין ולוק קיבלו את המקום שאני הייתי שמח מאוד לקבל אותו-חדר המועדון של גריפינדור!,הם בסדר,אתה לא צריך לדאוג."

אלסטור נשף והתקרב אל פסל הציפור,הבעיה היא שהוא לא יודע את הסיסמא,"אתה יודע את הסיסמא?-סירקול" שאל אלסטור בתקווה-"אין לי מושג" ענה,"מה נעשה?" שאלו ביחד ובדיוק אז שמעו צעדים מכיוון המסדרון.

הם הסתובבו וראו את טינקוריס-זה שהרג את מנהל הוגוורטס-הרמנדו דיפט.

"אני זוכר את המקום הזה" אמר בשנאה גלויה,"מתי היית פה?" שאל אלסטור.

"כשהרגתי את הרמנדו דיפט!" קללות התחילו להישמע,מצד אלסטור וסירקול ומצד טינקוריס:

אלסטור:"אבדה קדברה"

טינקוריס התחמק לשמאל.

סירקול:"אבדה קדברה"

הקללה באה מימין וטינקוריס התרחק לשמאל והפעם הוא הגיב חזרה:

טינקוריס:"קרושיו"

אלסטור וסירקול התרחקו והקללה שברה את ציפור האבן שמבקשת את הסיסמא למשרד,"בואו ננסה לשלוח קללה ביחד" הציע סירקול,וכך הם עשו:

סירקול עמד בשמאל,אלסטור בימין וטינקוריס מולם(באמצע).

סירקול ואלסטור:"אבדה קדברה"

טינקוריס נשאר באמצע ולא נפגע.

סירקול,אלסטור וטינקוריס:"אבדה קדברה"

טינקוריס קפץ לימין ונפגע מהקללה של אלסטור,טינקוריס נמצא במסדרון הקומה השישית-שוכב ומת.

הוגסמיד,שעה 6 בערב:

צבא לוגבוטם פנה ברחוב צדדי לעבר חנות המטאטאים,לוגבוטם שלח יד לעבר תיקו והוציא 100 אוניות,כסף שבוודאי יספיק לקניית מטאטאים רילוקטיים משנת 1949 לכל חייליו,הוא נכנס לחנות וסימן לחייליו להישאר בחוץ,מרי ארטי-המוכרת קפצה בבהלה ממקומה וגמגמה לעבר לוגבוטם,היא כל כך פחדה ממנו בגלל שהיה מצבא פרישידון,עד שקפצה כל כמה שניות,כאילו היא מפחדת שהוא יקפוץ עליה ויטרוף אותה:

"מ-ה  א-ת-ה  ר-ו-צ-ה  א-ד-ו-נ-י?" שאלה לאט והשתתקה.

"אני רוצה מטאטאים רילוקטיים משנת 1949 לכל חיילי-100 מטאטאים,כל מטאטא עולה אוניה,אני צודק?"

מרי הנהנה ורצה לעבר הארונות שבתוכם היו כל המטאטאים הרילוקטיים משנת 1949,תוך כמה שניות היא חזרה עם 100 מטאטאים ושמה אותם על הדלפק,חצי מהמטאטאים נפלו מרוב שהם היו כל כך הרבה.

לוגבוטם יצא מהחנות וחילק את המטאטאים לכל חייליו ואז אמר

 להם:חיילים,אנחנו עומדים לצאת לעבר הוגוורטס,תתכוננו!" החיילים הנהנו ועלו על המטאטאים.

"ס-ל-י-ח-ה  א-דוו-ננ-י  מ-ה ע-ם  ה-כ-סס-ף?" לחשה מרי,די לעצמה-אבל לוגבוטם שמע את זה ואמר לה:

"סליחה,הנה הכסף שלך",הוא שם כסף על השולחן וברח-מרי הסתכלה על הכסף וראתה רק 98 אוניות,היא באה לצעוק לעבר לוגבוטם,אבל כשהסתכלה החוצה-לוגבוטם וחייליו כבר לא היו שם.

100 מטאטאים ריחפו מהוגסמיד אל טירת הוגוורטס,האנשים שקנו בהוגסמיד חשבו שזה מראה מדהים,אך הם לא ידעו שזה צבא לוגבוטם,שקשור לצבא הכללי של פרישידון.

"אנחנו הולכים להטיל קללות על הטירה ולהרוס אותה!" צרח לוגבוטם מעבר להמולת המטאטאים המעופפים,"כשאני אומר שלוש אתם מפוצצים את הטירה בקללת "רדוקטו"-אחת,שתיים ושלוש!",100 קללות של רדוקטו נשמעו ברחבי טירת הוגוורטס הגדולה,זגוגיות של חלונות התנפצו,דלתות הועפו,אנשים צרחו-והמלחמה המשיכה לפעול-רק שעכשיו גם צבא לוגבוטם הצטרף לקרב,רק צבא ויסטורם צריך לבוא ואז כל האויבים הצטרפו וינסו לנצח את כל טירת הווגורטס.

בינתיים,בהרים שבדרום:

"מה אני צריך לעשות?" שאל הענק בקול רם עד שהאדמה התנודדה במקצת.

"זה מאוד פשוט בשבילך,אבל בשבילנו לא" הסביר ויסטורם ע"י זה שלחש למכונה מה להגיד בבלגית,"אנחנו צריכים שאתה תבוא איתנו ותביא איתך עוד חמישה ענקים,ביחד תרימו טירה ותעיפו אותה אל ספרד,אוקי?"

הענק חשב קצת ואז ענה:"אוקי,שמי הוא רוליו ואם אתם מחפשים עוד חמישה ענקים,אני יקרא לכמה-רילו,פינה,לינה,אור ועים! בואו כבר,יש לנו אורחים!"

חמישה ענקים,שהיו גדולים פי 2 מרוליו יצאו מהמאורה שממנה יצא רוליו-"מי אלה?" שאלה פינה ונגעה בויסטורם,ויסטורם נבהל וענה לה במקום רוליו," אנחנו מצבא פרישידון ואנחנו צריכים עזרה מכם! התוכלו לעזור לנו?"

כל החמישה חשבו כמו רוליו ואז ענו במהירות:"בסדר,נשמח לעזור! רק איך תלכו ברגל לעבר הוגוורטס?"

כולם השתתקו,הם לא חשבו על זה מקודם-ואז רוליו אמר:"תוכלו לבוא על הגב שלנו! בואו טפסו!"

המשך יבוא...

הפרק הקודם