הסודות של הרמיוני

הרמיוני נכנסה לחדר החשוך, כשדראקו מאחוריה, מצמיד את קצה שרביטו לגבה, מזכיר לה שבמידה ותעשה תנועה לא נכונה, הוא לא יהסס לשתק אותה.

"למה אתה עושה את זה?" היא הפרה את השקט המביך

"למה? את באמת שואלת למה?! אני מנסה להגן עלייך הרמיוני! למה את לא רואה את זה?!" דראקו צעק, גורם להרמיוני להתכווץ במקומה.

דראקו התקרב אליה והרמיוני נדרכה "בבקשה הרמיוני, אל תפחדי ממני" ידיה שלל הרמיוני רעדו ודמעות החלו לזלוג על פנייה "למה דראקו? למה? בית הספר הזה היה הבית שלנו במשך שנים! למדנו כאן, ישנו כאן, אכלנו כאן!" דראקו תפס את ידיה של הרמיוני והצמיד אותה אליו "זה לא היה הבית שלך, וזה אף פעם לא יהיה! את שייכת לי, המקום שלך הוא איתי!" הרמיוני נאבקה בדראקו ושרטה אתת ידו בחוזקה, דראקו נאנח בכעס והפנה אליה את שרביטו, ואור ירוק מנצנץ ממנו.

"דר-דראקו, מה אתה עושה?" הרמיוני גמגמה וניסתה לשחרר את ידה מידו השנייה של דראקו "אל תדאגי הרמיוני, אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר..."

הרמיוני שקעה בערפל הירוק העוטף אותה והתעלפה...

 ---------

עייניו של הארי נפקחו לאט,  הארי הבחין בקדרה ישנה מוכרת...  הוא במשרד של דמבלדור!

הארי השאיר את עיניו חצי סגורות, במידה ומישהו יכנס ויראה אותו ער,

הוא הביט סביב והתחיל לשים לב לדברים שהשתנו בחדר, הציורים היפים שקישטו את הקירות, נעלמו, כל הספרים שהיו על המדפים, כעת היו על הרצפה, קרועים והרוסים. דמעה זלגה לאט על הלחי שלו כשראה את כל בקבוקי הזכוכית, שהיו מלאים בזיכרונותיו של דמבלדור שבורים ומרוסקים על הרצפה, הוא חיפש פה משהו...

הפרק הקודם