החצויים בהוגוורטס

נ"מ הארי:

בשבוע הזה, כל יום אחרי הלימודים, הלכתי ביחד

עם פרסי לבצע את העונש. בנוסף הלימודים היו

הרבה יותר קשים מהשנה הקודמת. וגם היה את

עניין הנבואות של טרלוני, ואיך שפרסי והחברים

שלו ברחו ברגע שטרלוני חזרה לעצמה. הצלקת

שלי חזרה לכאוב, וכל לילה ראיתי את סדריק מת.

כל בוקר ינשוף הביא להרמיוני עיתון והיא הראתה

לי אותו. היו הרבה אזכורים עליי ועל דמבלדור.

על ה"שקר".

פרסי גילה בכל יום על דבר נוסף שוולדמורט עשה.

משפחה נוספת שהוא הרס.

ליאו התחבר מאוד אל פרד וג'ורג', מה שלא הפתיע

אף אחד.

אנבת' והרמיוני גם הפכו להיות חברות טובות, ולמדו

וקראו יחד כל היום בספרייה.

ג'ייסון התקבל לקבוצת הקווידיץ', ונהפכנו לחברים

טובים, וגם פייפר התקבלה לקבוצה. שניהם תפסו

את מקומן של קייטי ואלישיה בתור רודפים, ורון

החליף את אוליבר בתור השומר, ושלושתם היו

די טובים.

וויל העביר את רוב זמנו במרפאה, לומד ממדאם

פומפרי. לפי פרסי, החלום שלו היה להיות רופא,

והוא טיפל בהם בכל פעם שהיו פצועים או חולים.

קלאריס, ניקו והייזל התאמנו בלחימה ובספורט

כל יום כמעט. וכל ערב היו במרפאה, אחרי

שקיבלו עוד מכה.

פרנק נעלם הרבה מאוד. בעיקר בערבים,

אבל גם בבקרים.

לאט לאט הם הסתגלו להוגוורטס. וכך גם אני,

רון והרמיוני.

סוף סוף חזרנו הביתה. והיה פה טוב.

"היי, פוטר," מאלפוי התקרב אלינו באחת מארוחות

הערב באחד הערבים באוקטובר. "מה שלום סדריק?"

"הארי, לא!" הרמיוני אמרה, והיא, קלאריס ואנבת'

ניסו לעצור אותי מלהוציא את השרביט או לתת לו

אגרוף.

"אתה חתיכת מניאק, מאלפוי." פרסי אמר לו, ואז

אמר משהו בשפה שלו, והחברים שלו צחקו.

"מה אמרת לי?" מאלפוי שאל אותו בהפתעה.

"אמרתי שאתה חתיכת מניאק. לא שמעת?"

"מה אמרת אחר כך?"

"אה, זה. סתם איזה משהו." פרסי ענה לו.

"הארי, שמעתי שיש לך כל לילה סיוטים וכשאתה

קם, אתה צועק את השם של סדריק." מאלפוי התגרה

בי, והפעם הוא צעק את זה. כל התלמידים הסתכלו

עלינו. "וגם אתה קורא להורים שלך. אתה מתגעגע

לאימא, פוטר? מתגעגע לאבא? איזה כיף שהם מתים,

אה?"

"תסתום את הפה, מאלפוי." אמרתי לו ונתתי לו אגרוף

בפנים.

"מה באמת קרה בלילה הזה, פוטר? אתה זה שהרגת

אותו? עשית את זה כדי לנצח בטורניר?"

"מאלפוי תשתוק." ג'ייסון אמר.

"יכול להיות שעליתי על משהו? יכול להיות שדמבלדור

מטייח את זה?"

"הוא רצח אותו." צעקתי בכל הקול שהיה לי, ומאלפוי

גיחך. "אני חושב שאתה חתיכת פחדן, מאלפוי. ותמסור

לבוס שלך שאנחנו ניפגש בקרוב. תגיד לוולדמורט שאני

לא מפחד ממנו. תגיד לו שלא אכפת לי שאף אחד לא

מאמין לי. בסופו של דבר כולם ידעו מה קרה. כולם ידעו

מה קרה לסדריק, ומה באמת קרה לפיטר פטיגרו ולסיריוס.

תגיד לו שבסוף כולם ידעו מה באמת קרה להורים שלי.

תמסור לו שבסופו של דבר כולם ידעו שהוא רצח את סדריק,

ושהוא השתמש בדם שלי כדי לחזור לחיים. תגיד לו שכולם

יגלו שאבא שלך הוא חלק מאוכלי המוות, וכך גם עוד הרבה

אנשים שכולנו מכירים." אמרתי והסתובבתי בכעס וחזרתי

לחדר שלי. כל בית הספר שמע כרגע את הריב שלנו. אחרי

כמה דקות הדוויג נכנסה לחדר מהחלון והביאה לי מכתב.

היה כתוב שם:

היי הארי. זה פרסי. אני רוצה לדבר איתך. בכל מקרה,

תשלח את הדוויג. כבר אמרתי שהיא ממש נחמדה,

יחסית לינשופה?

הוצאתי את עט הנוצה שלי מהתיק וכתבתי על הפתק

תשובה קצרה. ליטפתי את הדוויג ושלחתי ואותה

בחזרה לפרסי. כעבור כמה דקות הוא נכנס לחדר

והתיישב על המיטה שלו.

"מה קורה?" הוא שאל אותי.

"הכל אחלה."

"עכשיו תנסה את האמת. זה יעזור לך, תאמין לי."

"אני פשוט שונא את מאלפוי. כמעט אף אחד לא שמע

מה קרה לסדריק, ועכשיו כולם שמעו את זה, ובינתיים

סיריוס בכיכר גרימולד מספר 12, בזמן הזה פיטר עם

וולדמורט מתכנן תוכניות. ואני פשוט מרגיש חסר תועלת."

"תאמין לי, אני יודע מה זה להרגיש חסר תועלת. אני

באמת יודע איך זה." הוא אמר לי. "וזה קשה, אבל

סיריוס בסדר. הוא יהיה בסדר."

"תודה. אני חושב שאני אלך לישון. לילה טוב." אמרתי

ועצמתי את העיניים.

בבוקר רון העיר אותי. התארגנו והלכנו לאולם הגדול, שם

מאלפוי נראה שמח מאוד. אפילו מאושר. התיישבנו

והתחלנו לאכול את ארוחת הבוקר. זה היה יום שבת,

אז לא היו לימודים, אבל תכננתי משחק קווידיץ' באותו

היום.

"היי, פוטר, לא תאמין מה קרה." מאלפוי התקרב אלינו

וזרק אל פרנק עיתון.

"אוי לא." פרנק אמר והראה את העיתון לחבריו, לרון

ולהרמיוני. מאלפוי, קראב וגויל חזרו לשולחן סלית'רין.

"הארי, אתה צריך להירגע רגע." הרמיוני אמרה לי.

"מה קרה? שוב אמרו שאני משוגע?" שאלתי.

"לא בדיוק." רון אמר לי. הוא הסתכל על פרופסור

דמבלדור שישב בשולחן המורים, ונראה מודאג. הוא

הסתכל עליי.

"זה קשור למסדר?" שאלתי בקול חלש.

"תתנו לו לראות." פרסי אמר להם. "הוא צריך לדעת

על זה."

"קח." הרמיוני אמרה, והביאה לי את העיתון.

"לא." אמרתי. קראתי את הכותרת הראשית בשער

'סיריוס בלק, שרצח 13 אנשים, נתפס ונמצא כעת

באזקבאן.' קמתי והתקרבתי לפרופסור דמבלדור.

"הארי." הוא אמר בקול רגוע.

"איך זה אפשרי? איך מצאו אותו? חשבתי שאתה

שומר הסוד."

"אני באמת שומר הסוד, הארי."

"תסלח לי, פרופסור דמבלדור, אבל אני צריך ללכת."

אמרתי והלכתי לשירותי הבנים בקומה הראשונה.

התקרבתי אל אחד התאים והקאתי.

"אתה בסדר?" פרסי נכנס לשירותים אחרי כמה

דקות.

"לא כל כך." אמרתי לו. שנינו התיישבנו על הרצפה.

"איך גילו איפה הוא?"

"הארי! פרסי!" הרמיוני ואנבת' קראו לו מבחוץ. יצאנו

מהשירותים והן עמדו שם.

"אנחנו יודעות איך זה קרה." אנבת' אמרה.

"היה לכם מכשיר ציתות בחדר."

"אבל אמרת לי ולרון שבהוגוורטס: תולדות כתוב שמכשירים

מוגלגים כמו טלפונים ומחשבים לא עובדים בהוגוורטס. כבר

חשבנו על זה בשנה שעברה." אמרתי לה ופתאום דמבלדור

הופיע.

"אני מנחש שמאלפוי הצעיר מצא דרך לעקוף את זה."

דמבלדור אמר לנו.

"פרופסור דמבלדור עשה לחש אילם לגילוי טכנולוגיה."

הרמיוני אמרה. "הוא מצא את מכשיר הציתות על אחד

הקירות אצלכם בחדר."

"קליפסו." פרסי אמר והתחיל ללכת. אנבת' ניסתה לעצור

אותו. "תתני לי סיבה אחת למה לא ללכת להרביץ לו עכשיו."

"לוק." היא אמרה במהירות, ושניהם הפכו להיות עצובים יותר.

"הוא כמו לוק."

"בסדר." פרסי אמר ונישק את אנבת'. "ליאו אמר לך משהו על

קליפסו?"

"חברתך תבוא היום להוגוורטס." דמבלדור ענה לפרסי. "היא אמורה

להגיע לפה בכל רגע. אני מאמין שניקו הלך להביא אותה, וגם את

אחיך."

"טייסון? קליפסו? הם באים?" פרסי שאל ופרופסור דמבלדור הנהן.

"פרופסור דמבלדור, אני אוכל לראות אותו?" שאלתי את פרופסור

דמבלדור. "אני יכול ללכת לאזקבאן? הוא ימות שם, נכון? העונש

שלו זה הנשיקה, נכון?"

"בשלושים ואחת באוקטובר יהיה המשפט שלו."

"אני רוצה ללכת. אני רוצה להיות שם."

"אין בעיה." פרופסור דמבלדור אמר לי. "ואני אבוא איתך."

_

נ"מ ליאו:

קליפסו באה להוגוורטס. אני לא מאמין. ניקו הלך להביא אותה

במסע צללים. אותה, את טייסון ואת אלה. היפיופה שלי באה.

"אתה בא?" ג'ייסון נכנס לחדר שלנו ושאל אותי. יצאנו ביחד למדשאות,

שם ניקו הופיע, וביחד עם קליפסו וטייסון. טייסון היה עם ערפול חזק,

ככה שהוא היה עם שתי עיניים.

"ליאו." קליפסו רצה ואני חיבקתי אותה חזק.

"היי ילדה." אמרתי לה בחיוך. התקרבתי אליה ונישקתי אותה.

"טייסון, מה קורה?" פרסי חיבק את טייסון.

"היי פרסי. אלה החליטה להישאר במחנה. היא לא רצתה לבוא לכאן."

טייסון אמר. "התגעגעתי אלייך."

"גם אני אלייך, קטנצ'יק."

"אז אתם טייסון וקליפסו?" פרופסור דמבלדור הופיע מאחורינו, ואיתו

פרופסור סנייפ. קליפסו הנהנה. "אני פרופסור דמבלדור, מנהל בית

הספר. וזה סוורוס סנייפ, הפרופסור לשיקויים."

"נעים מאוד." קליפסו אמרה.

"פרסי, יש לכם מקום בחדר, נכון?"

"כן, פרופסור דמבלדור." פרסי אמר לו. "יש לנו מיטה אחת ריקה."

"אם כך, טייסון, אתה תישן עם פרסי בחדר." פרופסור דמבלדור

אמר. "קליפסו, את תישנו בחדר עם הבנות."

"תודה, פרופסור." ג'ייסון אמר.

"בבקשה, מר גרייס. אני מצפה מאוד לראות אותך ואת מיס מקלין

מחר במשחק הקווידיץ'."

"קוויביץ'?" קליפסו שאלה אותי.

"יש לנו הרבה על מה לדבר." אמרתי לה ונכנסנו לטירה ביחד.

שמתי את היד שלה מאחורי העורף שלה וכך הלכנו. "את אוהב

אותך, יפיופה."

"גם אני אוהבת אותך, ואלדז."

"את לא יודעת כמה אני שמח שאת אומרת את זה."

"ליאו, פרופסור מקגונגל אמרה לנו לא להיכנס לחדר." הארי אמר

לי בחדר המועדון.

"סבבה." אמרתי לו. שנינו ידענו את הסיבה האמיתית למה אסור

לנו להיכנס. "הארי, תכיר את קליפסו. היא החברה שלי. קליפסו,

תכירי את הארי פוטר. קליפסו הגיעה היום עם האח של פרסי.

הם באו ללמוד איתנו. הארי, אתה בסדר?"

"לא ממש. אני פשוט מחכה לשלושים ואחת. אני לא רוצה שהוא

ימות."

"אני יודע. בהצלחה במשחק מחר."

"תודה. אני צריך ללכת."

"ביי." אמרתי לו והוא יצא מהמועדון.

"היי." פרסי אמר לנו. כל החצויים נכנסו והתיישבנו באיזו פינה

במועדון, ודיברנו ביוונית ולטינית.

"אז מה קרה פה עד עכשיו?" קליפסו שאלה ביוונית.

"גילינו שסבא שלי רצח את ההורים של הארי ועוד הרבה אנשים."

פרסי אמר בקול מעוצבן.

"אני מצטער, פרסי." טייסון אמר לו.

"זה בסדר, קטנצ'יק."

"המורה לניבוי עתידות אמרה את כל הנבואות של פרסי, כולל אחת

חדשה." פייפר אמרה והסתכלה על אנבת'.

"גם רייצ'ל אמרה את אותה הנבואה." קליפסו אמרה שוב.

"היי חברה'." תאליה וריינה נכנסו למועדון. הן התיישבו לידנו

והמשכנו לדבר.

"הנבואה באמת לא נשמעת טוב." ריינה אמרה אחרי שסיפרנו

להן את הכל. תאליה הסתכלה על פרסי ואנבת'.

"אנחנו צריכים לדבר עם אפולו." תאליה אמרה ועברה להסתכל

על וויל. "צריך לבדוק אם פרופסור טרלוני אמינה בקשר לנבואות."

"זה לא משנה." ג'ייסון אמר לאחותו הגדולה. "גם רייצ'ל אמרה

את אותה הנבואה והיא האורקל. הבן של פוסידון הולך למות.

זה נשמע הגיוני."

"הוא צודק." אנבת' אמרה בעצב והסתכלה על פרסי. "זה

באמת נשמע הגיוני."

"אז מי זה 'בנו של המלך'?" ניקו שאל. נשמע רעם מרוחק.

"זה בן של זאוס." אמרתי לאט-לאט. "זאוס הוא מלך האלים.

מי שמוביל אותנו הוא בן של זאוס. רוב הסיכויים שזה ג'ייסון."

"אנחנו לא יודעים את זה עדיין. אני לא מאמין בזה." פרסי

אמר אבל כולם הבינו שהוא משקר. "וגם אם אני אמות,

אתם תמשיכו להילחם בלעדיי."

"אנחנו לא יכולים להילחם בלעדייך." פרנק אמר.

"אנחנו נפסיד בלעדייך." פייפר אמרה.

"אתה המנהיג שלנו." וויל אמר. "סורי, ג'ייסון."

"אתם תסתדרו בלעדיי." פרסי אמר לנו. "ג'ייסון הוא

טוב בחרב בדיוק כמוני. אולי קצת פחות. והוא מנהיג

מדהים. פייפר מדהימה בלחימה בסכינים ובחרב, וחוץ

מזה, היא תוכל להגיד לאוכלי המוות לרדת לטרטרוס,

ואולי הם יעשו את זה. ניקו, אתה יכול לזמן לוחמים

ולהילחם איתם, כי אתה ממש טוב בחרב שלך. פרנק,

אתה תוכל לחפות על כולם עם החץ והקשת שלך, או

שתוכל להילחם עם החנית שלך. הייזל ממש טובה בחרב

שלה והיא תוכל למוטט את האדמה מתחת לאוכלי המוות.

וויל, אתה תשאיר את כולם בחיים ותוכל לרפא כל מי שצריך.

תאליה, את תוכלי להילחם בחנית ובמגן שלך, ותוכלי לקרוא

לציידות במקרה שצריך. ריינה, את טובה בחנית, סכין, חרב,

פגיון, שכחתי משהו? אה נכון, גם בכידון. טייסון, אתה תבנה

כלי נשק חדשים ומשוכללים, והמאמן יוכל להילחם בהם עם

האלה שלו, לצעוק עליהם ולקרוא להם פחזניות. ליאו, גם אתה

לוחם טוב, ותוכל גם להיות על ארגו 2 ולהרוג אותם משם.

קליפסו, את תוכלי לעזור לכולם בהכול ולהיות עם ליאו על

ארגו 2. קלאריס, את תוכלי להילחם בכל נשק שיש, ולהטביע

אותם באסלה. חכמולוגית, את האסטרטגית הכי טובה שיש

לנו. את הכי טובה בכל כלי הנשק. אם אני אמות, אני רוצה

שתמשיכי בחיים שלך."

"פרסי." היא אמרה בעצב והתחילה לבכות. הוא נישק אותה

וחיבק אותה. "אני בחיים לא אוכל להתגבר עלייך. אם תמות,

אני לא אוכל לחיות."

"אני אוהב אותך." אמרתי לקליפסו בערב. ישבנו על המדשאות

ליד האגם.

"גם אני אוהבת אותך." היא אמרה לי ונישקתי אותה. אני מת

עליה.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

אז אני ממש מבואסת על זה שכתבתי שתפסו את סיריוס,

אבל הייתי חייבת. תודה רבה על התגובות. זה ממש משמח אותי.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא