-Sirius black -

3:21 בבוקר

"יותר מהר" גער בהם רמוס שפניו היו טמונות בתוך מפת הקונדסאים "פילץ' מגיע !" הוא לחש בכעס.

הארבעה ידעו במדויק איך להגיע למרתף סלית'רין: יש לפתוח את הדלת הימנית של אולם הכניסה ולרדת במדרגות האבן עד שמגיעים למרתף .

"תורך זנב תולע" לחש סיריוס כשסיימו לרדת בגרם המדרגות.

פיטר הוציא מכיס גלימתו ארבע אוזניעזר המחוברים בחוט אחד ארוך, הארבעה האחרים הסתכלו עליהם בגאווה.

"שמרלין יברח את החנות של זונקו" לחש ג'יימס ולקח אוזןעזר אחת.

פיטר התמקם מול קיר האבן ולחש "ראש נחש".

דלת האבן זזה הצידה בקול חיכוך קטן וחשף לראווה את חדר המועדון של סלית'רין.

סיריוס (רך כף):

עליתי אל חדרי המעונות של הבנים וחיפשתי את החדר של סבר מאוס והחברים שלו.

"מצאתי מצאתי" שמעתי באוזן העזר את קולו של ג'יימס ומבטי עבר לדלת הרביעית משמאל ולג’יימס שהציץ מבעד לחריץ הקטן של הדלת.

כולנו עמדנו ליידו ופתחנו לעט לעט את הדלת.

"הוא שלי" סינן ג'יימס וכולנו עקבנו אחריי מבטו שהוא התסכל על סבר מאוס ועל השידה שליד מיטתו שעליה יש תמונה שלו ושל לילי כשהייו קטנים.

החנקתי צחוק למראה המבט הרצחני של חברי הטוב, וככה חברים עושים גזר דין מוות.

הוצאתי מכיס האחורי של הג'ינס שלי את הספריי ההרדמה וריססתי אותו בכל החדר, אנחנו חסינים כי רמוס הטיל עליינו איזשהו כישוף ישן שלמד מאיזה ספר ישן שעמד בספרייה הישנה.

ג'יימס כבר התחיל לרסס את כל המיטה של סבר-מאוס וגם את השיער השמנוני שלו בספריי הצבע הזהב.

"מישהו צריך אדום ?" אמר רמוס והחליף עם ג‘יימס ספריי צבע בזריקה.

אחריי רבע שעה של ריסוס קפדני, פיטר התחיל לכתוב "גריפינדור שולטים" על הדלת בזמן שג'יימס ריסס איקס אדום על התמונה של אוונוס וסנייפ ואני וירחוני תלינו דגל גריפינדור ענק מול המיטות שלהם.

"יש עוד שעתיים עד שכולנו נצטרך לקום" לחש רמוס בזמן שסגרנו את דלת החדר אחריינו בחיוך מרוצה ושובב.

ירדנו במדרגות אל חדר המועדון אבל שמענו ציחקוקים ומיד התבנו מאחוריי השולחנות.

"רך-כף" דחק בי רמוס, הנדתי לראשי בחוזקה את שהייתה לי סחורחורת.

"נו רך-כף אתה הכי קרוב, תיראה מי שם" אמר ג’יימס ואני נאחנתי, התקדמתי כמה צעדים חירשים אל מאחוריי הכורסא.

לא ראיתי שם אף אחד וסימנתי מאחורי גבי לחבריי לצאת מהר מחדר המועדון ושאני אחרייהם.

שניות לפני שקמתי לרגליי שמעתי ציחקוקים והסבתי את פניי חזרה לספות וראיתי את ג'יין ורגולוס מתרוממים לישיבה כשג'יין על ברכיו של אחי הקטן.

שיט.

פאק.

אני בחיים לא מקשיב לחברים שלי יותר.

"קדימה רג', אני צריכה לחזור עכשיו לחדר המועדון" היא ציחקקה בשקט ואני רציתי לתלוש לעצמי את האוזניים.

"לא אל תלכי" הוא אמר ומשך אותה קרוב יותר.

אוקיי עכשיו אני גם רוצה להוציא לעצמי את העיינים.

"שמעתי שאח שלך עזב את הבית לפני תחילת הלימודים" היא אמרה בזמן שהוא מנשק קלות את צווארה.

שיט, הילדה לא יודעת לסתום ?!

רג' נשען לאחור לגב הספה ונאנח.

"כן, הוא עזב, לא רצה להיות יותר בבית" הוא אמר בהיסח דעת והסתכל לאיזור הכורסא. חזרתי במהירות להסתתר מאחוריה.

"איך זה בלעדיו ?" היא שואלת ואני שומע אותה יורדת ממנו ונועלת את נעליה.

"ריק, ממש שקט".

"הייתה מעדיף את הצעקות של ההורים שלך או את הצרחות שלו כשההורים שלך מענים אותו ?"

"לא! ברור שלא" הוא אומר מיד "אבל איך הוא יכל לעזוב אותי ?" הוא אמר בקול שעוד שנייה נשבר.

אבל ידעת שרק אני שמתי לב לזה, ג'יין לא מכירה את הקול השבור והעצוב הזה כמוני.

"נדבר בצהוריים, בסדר בייבי ?" היא שאלה ומיד הבחילה החליפה שוב של תחושת העצב. בייבי ?!

"בסדר" הוא אמר ושמעתי קול נשיקה "למה שאלת עליו? את חושבת שהוא יותר טוב ממני במה שעשינו לפני כמה דקות ?" הוא שואל ואני כמעט יכול לשמוע את החיוך שלו.

"אתה הכי טוב בשבילי" היא אומרת.

את חיה בסרט אישה, אין יותר טוב ממני! בהכל.

הרמתי את עייני וראיתי אותה  יוצאת מחדר ממועדון ולרוב מזלי היא לא הסתובבה אחורה וראתה אותי מתחבא מאחוריי כורסא.

אחריי כמה דקות כשהייתי בטוח ששמעתי את קול סגירת הדלת למעלה במעונות קמתי על רגליי, ומיהרתי לצאת משם.

הפרק הקודם