בנו של לורד וולדמורט

"לא!"

הארי הביט מזועזע על בנו. "אדם זאב עשה את זה?"

מדאם פומפרי הזקנה הביטה בו. "כן. אבל אל תדאג- הוא לא נשך אותו."

הארי בהה בבנו, התקשה לעכל. "אבל למה הם תקפו? ולמה ביחד?"

מקגונגל הנידה בראשה. "כנראה לעולם לא נדע. אדוארד השמיד את שניהם."

הארי הרים את ראשו. "אבל איך? הוא תלמיד שנה ראשונה!"

מקגונגל משכה בכתפיה. "אין לי מושג. הוא השתמש בלחש אבוד."

הארי הביט בה. "לחש אבוד?"

היא צחקה. "שכחתי שמעולם לא עסקת בלחשים עתיקים. אלו לחשים שהשתמשו בהם גדולי הקוסמים בעבר. כמעט אף אחד אינו יודע אותם בימינו. יש כאלה שאומרים שהם הגיעו מהדרקונים התבוניים."

"הדרקונים התבוניים?"

היא החלה להתעצבן. "פוטר, מה יש בראשך? אינך יודע שהיה גזע נעלם של דרקונים בעלי מנת משכל נעלה מעל כל מוח אנושי?"

הארי הביט בה בשעשוע. "ישנתי במחצית השיעורים של תולדות הקסם, חלמתי במחצית השנייה ומעולם לא נגעתי שוב בתחום."

היא חייכה קלות. הזקנה בהחלט ריככה אותה.

"מה אמרת שהוא עשה?"

"טוב, הוא השתמש בברק- האמת שזה לא ממש לחש אבוד, ניתן לרכוש את ההוראות בשני מיליון אוניות- ואז באש גיהינום בה שרף את איש הזאב."

"הוא השמיד את הערפד בברק?"

"אי אפשר להשמיד ערפד. אתה יכול לפגוע בו כרצונך, אך בנקודה בה הוא אמור למות הוא פשוט הופך לערפל, נמלט לארון המתים שלו וישן שם עד שהוא מתרפא."

"אבל איך הוא גירש אותו?"

"זה מסובך- הוא השתמש בלחש האש הקדושה. כמו לחש אש הגיהינום, זה לחש שכולם

יודעים שקיים- אבל אין עדויות שמתארות איך הוא נראה."

"אז איך ידעת שזה זה?"

"בהתחלה לא האמנתי- חשבתי שאלו סתם להבות זהב."

הארי הוכה בהלם. נראה שמקגונגל לא ראתה. "אבל רק אש קדושה יכולה לעשות דבר כזה לערפד- היא רק נגעה בו והוא התפורר. כמות הערפל שנמלטה הייתה קטנה מידי לערפד: רק אש קדושה ונעיצת יתד בלב יכולות להרוג ערפד, ואדוארד כמעט השמיד אותו-"

"אש זהב? את בטוחה?"

"כן," אמרה, נרגזת.

"איפה אמרת שהוא?"

"במשרד שלי."

הארי נעלם. הוא רץ למשרדה של פרופסור מקגונגל. אש זהב זה דבר מוכר בשבילו: הפעם הראשונה והאחרונה ששרביטו הפעיל נגד וולדמורט קסם מקסמיו שלו.

"חכה בבקשה, אדוארד. הארי יגיע ורק אז אני אסביר."

אדוארד פסע בחוסר מנוח. "אני חייב להבין-"

"אתה תבין, אם רק תחכה להארי פוטר." הפטיר דמבלדור, עדיין רגוע.

אדוארד הסתכל בו וצמצם את עיניו. "לא תתנגד אם אשתמש בגמדון בית, נכון?"

דמבלדור הביט בו. "למה אתה צריך רשות?"

גמדוני הבית של הוגוורטס לא מצייתים אלא אם מורה או מנהל פוקדים על כך!" אמר אדוארד בכעס.

"אה, אז אתה לא יודע שירשת זכות על גמדוני בית?"

הוא עצר. "באמת?"

"כן- של משפחת לסטריינג', כל השלושה של אביך ואני חושב שגם הגמדון החדש של המאלפויים יציית לך. מלבד זאת, יש לך זכות קטנה על הגמדון של הארי פוטר, בתור צאצא למשפחת בלק."

"שישה גמדוני בית שייכים לי ואני לא ידעתי?"

"ארבעה מהם כאן, אחד בבית של הארי ואחד באחוזת מאלפוי."

"איך קוראים להם?"

"בילקי, ניקי, קטי, גארביץ', ליטר וקריצ'ר. על הנאמנות של ניקי וקריצ'ר לא הייתי סומך- הם של המאלפויים והארי. אבל השאר כולם שלך."

"של מי גארביץ'* וליטר**?" שאל בצחקוק. "גם קריצ'ר***?"

דמבלדור חייך חלושות. "אמך המציאה שניים מתוך שלושת השמות ואימה את השלישי."

חיוכו של אדוארד גווע. "חוש הומור אכזרי."

דיוקנו של דמבלדור הנהן. "ללא ספק."

הארי התפרץ לחדר. "הוא השתמש בקסם של וולדמורט!" קרא.

"נכון," הנהן דמבלדור. "יש משהו שאני צריך להראות לכם. אבל קודם כל, אדוארד, סיים את עסקיך עם גמדוני הבית."

אדוארד הנהן. "בילקי!"

גמדונת עטופה מגבת הופיעה. "אדונילי חי!" צרחה. "הוא יעניש אותי!"

"אל תדאגי," אמר אדוארד, שנבהל מהתגובה של הגמדונת. "לא אפגע בך."

היא הציצה אליו בחשדנות. "אתה לא אדונילי."

"נכון. אני בנו."

הגמדונת התבהרה ומלמלה "הוא בטוח יותר נחמד מאבא שלו, הוא היה אדונילי רע מאד." ואז היא התמלאה אימה. "בילקי רעה!"

אדוארד הרים את שרביטו, אך הארי היה זריז ממנו. "פטריפיקוס לגנוס!" רגליה של הגמדונת ננעלו והיא לא הצליחה לזוז. היא התייפחה והושיטה יד לאחוז במשהו. הפעם אדוארד הגיב- "פטריפיקוס מאנוס!" כעת גם ידיה של הגמדונת ננעלו.

הארי פתח את פיו, אך אדוארד עשה תנועה מהירה והוא השתתק.

אדוארד קם והעמיד בעדינות את הגמדונת על רגליה. "בילקי, אני אוסר עלייך להתייחס לאבי כאדונך. אני אדונך היחיד. ואני אוסר עלייך להעניש את עצמך בחומרה רבה יותר מדפיקת ראש בקיר."

בינקי התייפחה שוב, הפעם באושר. "תודה, אדונילי!"

אדוארד התיישב והארי הניף את שרביטו. הגמדונת השתחררה. היא השתחווה מול כל אחד מהם. "מדוע קראת לי, אדונילי?"

אדוארד חייך אליה. "את יכולה להשיג לי ספר רישום לחשים עתיקים? מהמשובח ביותר? תסדירי את העניין עם גרינגוטס."

"איזה צבע, אדונילי?"

הוא הרהר לרגע. "שחור. עם עיטורים וכתב זהב. כותרות אדומות."

היא השתחווה פעם אחרונה ונעלמה.

אדוארד פנה לדמבלדור. "תתחיל."

דמבלדור הנהן. "תוכל לזמן קוביית סוכר גדולה, הארי?"

"וודאי." הקובייה התגשמה.

"טוב הארי, אני צריך זמן מועט כדי להשלים את התיאוריה שלי ולסדר אותה בדברים. בינתיים תסביר לאדוארד על ההורקרוקסים ואוצרות המוות. הכל. ספר לו את כל הרפתקאותיך."

והארי סיפר לו.

הוא סיים את הסיפור ואדוארד הביט בו. "אבי היה אדם מחריד."

הארי הנהן.

"גם אני פרקתי את הנשמה."

"מה?" הארי בהה בו.

"שרפתי את האיש זאב."

הארי נרגע. "הייתי כללי מידי. אין לרצוח סתם- יש לרצוח אנשים תמימים."

אדוארד נראה כאילו הוקל לו. אבל אז תקף. "אז אתה היית הורקרוקס ובגלל זה קיבלת חלק מהכוחות של לורד וולדמורט?"

הארי החל לענות, אך דמבלדור מחא כפיים. "יפה מאד, אדוארד. לא פלא שהיא רצתה לשים אותך ברייבנקלו." הוא הצביע על מצנפת המיון.

הארי עוד לא הבין. "על מה אתם מדברים? מה הוא הבין?"

"מה שאתה לא הבנת." דמבלדור חייך רפות. "הוא הורקרוקס."

__________

*גארביץ' (באנגלית: garbage) זה זבל.

**ליטר (באנגלית: litter) זה טינופת, זוהמה.

***קריצ'ר (באנגלית: creature) זה יצור.

הפרק הקודם		הפרק הבא