נערה ג'ינג'ית

סליחה שהפרק קצר. אני מודעת לאורך. האורך תלוי בכל פרק; אני מוודה שהפרקים לא נמתחים כמו מסטיק... XD

שנת הלימודים נגמרה. ניצחנו בגביע הבתים זה שנה שנייה ברציפות. הארי הבטיח לי שהוא לא יספר מי פתח את חדר הסודות והוא כנראה קיים את ההבטחה

הזו, משום שהילדים בהוגוורטס לא התנהגו אלי שונה. החברות שלי ואני חזרנו לדבר. "ג'יני, אתה חייבת לבוא לבקר אצלי בחופש! אני אשלח לך ינשוף." אמרה

אריקה כשנסענו ברכבת הביתה. חייכתי אליה. לצערי, אבל גם לשמחתי, לא יכולתי לבקר אצלה בחופש. אבא קיבל מענק ממשרד הקסמים שבו עבד, והוחלט

שניסע למצריים לבקר את ביל. זו הייתה חופשה מדהימה. ישנו באוהל מכושף, ראינו את הפירמידות ואת הספינקס. בוקר אחד, האחים שלי החליטו לשגע אותי

בשנתי. "ג'יני, מה שלא תעשי, אל תזוזי, יש עקרב ענקי על הראש שלך!" קרא פרד. התעוררתי בבהלה. פרד וג'ורג' עמדו מולי, מתפקעים מצחוק. "נורא מצחיק!"

אמרתי בכעס. "כן, את לא רואה שאנחנו צוחקים?" חייך ג'ורג'. יצאתי מהחדר בזעף, מתכוונת לספר עליהם לאמא. "הו, בוקר טוב, מתוקה. תתלבשי." אמרה לי

אמא לפני שהספקתי להגיד משהו. "לאן הולכים?" שאלתי בסקרנות. "לשום מקום. כתב מהנביא היומי בא לצלם אותנו." סיפרה לי אמא בהתרגשות. "מה? למה?"

שאלתי בבלבול. "טוב, בגלל שמשרד הקסמים העניק לאבא את הכסף לחופשה." אמרה לי אמא. "רון! פרסי! ג'ורג'! פרד! תתלבשו ובואו לפה!" קראה אמא לאחר

רגע. רק עכשיו שמתי לב שאבא, ביל וצ'ארלי יושבים בסלון. חזרתי לחדר שלי, וחלפתי בגדים. אני הייתי היחידה מכל המשפחה שישנה בחדר פרטי. גם בבית וגם

פה באוהל. "אוקי, כולם לעמוד, להיות מוכנים..." אמר הצלם. עמדנו מחוץ לאוהל שלנו. לצלם היה קול שהזכיר לי משום מה קרפד. "ג'יני, תעמדי זקוף. פרד, לא

אני לא מרשה לך לעשות 'קרניים' לרון! די ג'ורג', גם לך אני לא מרשה להרוס את התמונה!" קראה אמא. היא ניסתה לסדר את התאומים שוב ושוב. הם סירבו

לעמוד יפה, אז אמא הפרידה ביניהם. "מוכנים? שלוש, ארבע ו..!" קרא הצלם הגמלוני. לאחר התמונה המשפחתית, החלטנו לבקר בנהר הנילוס. וואו, זה מקום

מדהים. המים והצמחים, אפילו האנשים המצרים התאימו לאווירה. הכל היה כל כך יפה. לא רציתי לעזוב. רציתי להמשיך לשבת שם ולהסתכל על הנהר וסביבתו.

בסופו של דבר, ביל תפס אותי מאחורי הגב ונשא אותי עד לאוהל. "ביל, אני יכולה ללכת לבד." אמרתי לו, מנסה לשחרר את אחיזתו. "מה שתגידי." חייך ביל

והוריד אותי בכניסה לאוהל. "תודה באמת." אמרתי ונכנסתי לאוהל. החופשה שלנו עמדה להיגמר לצערי. בקרוב נאלץ לחזור הביתה ולהתכונן לשנה נוספת

בהוגוורטס. זו הייתה חופשה נפלאה. חשבתי על כל מה שעברנו במהלך השבועיים האחרונים, עד שנרדמתי במיטה שלי.     

הפרק הקודם		הפרק הבא