הארי פוטר והמחליף שלו

טוב אז משעמם לי קצת, ובא לי תגובות, ואם לא אמרתי כבר אז תדרגו 5 כי למה לא. ואם למישהו יש רעיון לפאנפיק ובא לו שנעשה פאנפיק משותף שישלח אלי ינשוף, סתם כי גילתי שיש דבר כזה פאנפיקים משותפים ובא לי לנסות. קוריאה מהנה וכן כתבתי קוריאה ואין לי כוח לתקן, אלא החיים.

—--------

לאחר שארפר גמר אם השרביט, הלכנו לכיוון הקיר שמוביל ללונדון, ומשם אנו נגיע לרכבת התחתית, אם מוניגלים כמובן.{מונית של מוגלים - מוניגלים}.

בעודנו בדרך שרתי את השיר המפורסם.

"שאני בדרך

קוסמים חולפים על פני.

כשאני בדרך

לחשים חולפים ליד אוזני.

אז בוא נשיר את שיר הדרך 

במקום מיוחד, לא מהברך.

אז בוא נשיר את שיר הדרך

במקום מיוחד . . . לא מהברך."

פתאום קלטתי שארפר לא עשה קולות רקע, יכול להיות שגם את זה הוא לא מכיר?? אז הסתכלתי עליו והוא הסתכל על … לא יודע? אני מניח. כיוון העניים שלו היה לאיזה קיר אבל הוא נראה לי סתם חולם בהקיץ או בוהה או שזה אותו דבר (לחלום בהקיץ ולבהות). נקחתי את ידי והוזזתי אותה מול עיניו, לא קרה כלום והוא לא שם, אז החלטתי להעיר אותו.

"ארפר?" שאלתי, אולי הוא 'יקום'

"ארפר!" 

"ארפר!!" טוב, יכול להיות שצעקתי פה, אני ממש לא רוצה להעיר אותו שהוא יושן, כאילו ממש, בקושי ככה הצלחתי.

"מה?!!" הוא ענה.

"אה, לא יודע, פשוט היה נראה שאתה מסתכל על הקיר בצורה אלכסונית ומוזרה" אמרתי לו.

"לאן אנחנו הולכים?" הוא שאל, כן בסדר אז רמזתי לו שהוא בהה, רמז קל ,לא משהו רציני ומובהר, והוא פשוט העביר נושא בלי סליחה בלי כלום, בסדר, לא לא לא הכל טוב.

"אנחנו עוברים ללונדון דרך הקיר ששם" אמרתי והצבעתי על הקיר שממנו מגיעים ללונדון.

"לא צריך ללכת לבית ספר, הוא בלונדון??" הוא שאל.

"לא." עניתי "אבל בלונדון נמצאת הרכבת לבית ספר...".

"אה" הוא ענה "אתם לא קוסמים? אתם לא יכולים פשוט להשתגר לשם או להתעתק? או איך שאתם לא קוראים לזה?".

"אה אממ לא.." עניתי "זה חלק מההגנה של הגוורטס.." אוף! לפעמים זה ממש מעצבן שהוא לא מכיר את זה כבר.

"אז הוגוורטס זה בעצם מעין בית כלא דו כיווני שלומדים בו?" הוא שאל, איזה קיצוני, בחנתי את דבריו ועניתי.

"אפשר להגדיר זאת כך" טוב בכל זאת אפשר להסתכל עליו כך, למרות שאם אתה רוצה לצאת זה לא בעיה להיות מסולק.

בעודי תוהה אם ארפר רוצה להפוך את בית הספר, הוא שאל אותח "אז, מה הקטע עם הבתים?".

"טוב אז תראה," עניתי לו "זה בעצם חלוקה למעין קבוצות שכל קבוצה ייסד אותה אדם אחר והיא דוגלת בערכים אחרים."

"אוקי, ומה החלוקה לקבוצות מְשָנָה?" הוא שאל.

"כמעט הכל!" עניתי "אם מי תישן, איפה ואם מי תאכל, אם מי תלמד, ותכלס עם מי אתה תצטרך להיות" חשבתי על עוד דברים שקשורים לבתים, קשה לחשוב מה לא קשור " כמובן שאפשר להיפגש בהפסקות ביחד וזה, אם זה מה שמדאיג אותך" עניתי כי התחלתי לחשוב שזה מדאיג אותו.

"להפך" הוא אמר.

-הכל נהיה שקט, הציפורים חלו מציוצם, הקולות נדמו, קולות הולכי הרגל לא נשמעו, והעולם כולו התרכז בסצנה המדוברת-

" רגע מה? " שאלתי אותו בפליאה, מה זה אומר להפך, זה טרול?

"טוב תראה, לפי מה שאמרת זה בעצם גוזר מעין גורל ישיר על עם מי תיהיה ומה תעשה, אבל במידה ו2 יהיו בקשר ולא באותו בית ככל הנראה זה יבליט אותם ויהיו להם יותר אויבים, לא שיש לי בעיה אם אויבים כן? פשוט שזה נראה לי יבליט אותי, ואני לא רוצה לבלוט על תחילת הלימודים."

"אבל!" צעקתי ועוד ניסיתי לעקל את המידע.

"בלי אבל, בבקשה, בשבילי.. זה לא אומר שאנחנו מפסיקים לדבר ולהיות חברים, פשוט שאם לא נהיה באותו בית נצטרך לדבר לעיתים רחוקות ובלי שיראו אותנו."

"אוקי" עניתי וממש לא התחלתי להתגעגע "אקווה שניהיה באותו בית, ובמידה ולא אפשר להתכתב עם זה" אמרתי והוצאתי קלפי תקשורת "עם אלא אפשר להתכתב אחד עם השני ממרחק!".

"אוקי, אבל גם זה נעשה בכתב סתרים, מקובל?" בסדר, אדון עין הזעם בריבוע.

"אוקי, תלמד אותי אותו?" שאלתי

"כן, נעשה זאת בדרך" הוא ענה, ובזאת התחילו הלימודים (לא של הבית ספר, של הכתב סתרים, אל תתבלבלו, כן? או שלא? רגע התבלבלתי…).

הפרק הקודם		הפרק הבא