קסם הוא מגיפה

פרק 8-  דמבלדור

טום רידל פסע שוב ושוב בבקתתו. מה בדיוק פרופסור דמבלדור רוצה ממנו? האם הוא יודע על התקרית שלו עם ספרנוס מאלפוי? הייתכן שראה אותו בינשופייה? לא ייתכן... טום ווידא כי יש לו אליבי מושלם. הוא סגר את כל הקצוות. או לפחות כך חשב... מכל הסגל בבית הספר הוגוורטס, טום חשש אך ורק מדמבלדור. אפילו המנהל דיפט נשבה בקסמו האישי. אך דמבלדור ראה את טום ושנאתו העזה לעולם הקסום, לעולמם של הסוטים. הוא לא יכול להעמיד פנים כי שינה את דעתו, דמבלדור היה חכם מכדי ליפול בפח. בשבועות האחרונים טום עקב בקפידה אחר כל צעד של אלבוס דמבלדור. הוא ראה כיצד המורה לשינויי צורה הוא ללא ספק הקוסם המוכשר ביותר מבין סגל המורים. וזה בדיוק מה שהרתיע אותו. לטום לא היה רצון לרכוש את דמבלדור כאויב. לא כרגע , על כל פנים. טום לא יוכל להתעמת עם הקוסם הזקן כל עוד הוא לבדו, או לכל היותר צבא של שני אנשים יחד עם ארגוס.

על מנת לגבור על הקוסמים, ואלבוס דמבלדור בראשם, הוא חייב לפעול בעורמה ובחוכמה. הוא ידע היטב שכפי שעקב אחרי דמבלדור בשבועות האחרונים, הלה עשה זאת כמוהו, לאן שלא פנה, עם מי שלא דיבר, דמבלדור נעץ בו מבט סקרן במקרה הטוב, וחשדן במקרה הרע.

כאשר הגיע הערב, ליבו של טום פעם בחוזקה. הוא לא יכול היה לשקר לעצמו. זה זמן רב לא הרגיש את הרגש אותו חש כרגע.

פחד. אכן, טום רידל פחד מהצופה לו כעת. הייתכן שהרחיק לכת מדי?

הוא צעד לכיוון הטירה, אל עבר המשרד היחיד אותו לא פקד עדיין. המשרד של המורה לשינויי צורה. כאשר עמד אל מול דלת האלון הסגורה , נשם עמוקות ודפק בנימוס על הדלת.

"יבוא." נשמע קולו הרגוע של אלבוס דמבלדור. הקול ששנא כל כך...

טום פתח את הדלת והציץ בחשש אל תוך משרדו של דמבלדור. דמבלדור ישב אל שולחנו, ידיו שלובות זו בזו. "היכנס נא, טום." אמר דמבלדור וחייך לעברו.

טום נכנס אל המשרד והביט סביבו. כל כך הרבה דברים מוזרים היו באמתחתו של המורה הזקן. מכשירים כסופים ומזמזמים, שלא היה לטום מושג מה שימושם. על גבי שולחנו של דמבלדור ניצב כלי כסוף אותו כן הכיר, המכשיר שכיבה את אורות הרחוב בו נפגש עימו, אותו מפגש שנדמה כאילו התרחש לפני שנים רבות.

הדבר שסיקרן את טום יותר מכל היה העוף המוזר שנמנם לו על מוט בכלוב ציפורים פתוח. העוף היה אדמדם ויפהפה, אך לא דמה לשום עוף שטום ראה אי פעם.

"פוקס הוא עוף חול, טום." אמר דמבלדור והחווה בעיניו לגבי העוף המוזר, כאילו שמע את מחשבותיו של טום רידל. לרגע מחריד אחד טום נבהל כי אולי דמבלדור באמת שומע את מחשבותיו, כי כאשר חשב על סרפנוס מאלפוי , אמר דמבלדור , "אל נא אל תחשוש טום. לא קראתי לך בגלל העימות בינך לבין מר מאלפוי, אם כי אני בהחלט מרגיש כי בתור שומר קרקעות אתה מוצא את עצמך יותר מדי מעורב בחייהם של התלמידים טום. אל תשכח כי אתה חלק מסגל בית הספר..." הוא אמר ועיניו ברקו.

בתגובה הקפיד טום לסגור את ראשו ולחשוב על כלום.

"כמו.. כמובן אדוני. אל תשכח אבל כי התלמידים חלקם בני גילי. אני בטוח שתעדיף שלא היה בודד וארכוש חברים חדשים, לא כך?" אמר טום.

"אני בהחלט מקווה לכך טום, אך לא זומנת לכאן בשל כך, כפי שאמרתי." אמר דמבלדור והחווה בידו אל עבר הכיסא ממולו. טום התיישב והביט בעיניו התכולות של דמבלדור.

"שוחחתי עם פרופסור בינס אמש, טום. הוא אמר לי כי אתה מנסה לגלות עוד על משפחתך, הלא כן?"

טום הופתע. הוא לא ציפה כי לדמבלדור יהיה אכפת מכך שטום מחפש על מוצאו.

"אכן. לצערי החיפושים הרבים בספרייה לא הניבו דבר. לא מצאתי דבר על אבי ועל ימיו כתלמיד בהוגוורטס. גם רישומי בית הספר, ארוכים ככל שיהיו , לא עזרו לי עדיין. אני מבין שקוסמים חיים שנים רבות, כך שייתכן שאבי מבוגר יותר מכפי ששיערתי תחילה, אולי זו הסיבה." אמר טום ובחן את דמבלדור. פניו נותרו חתומות. טום שנא אך עם זאת העריך את הכישרון של דמבלדור לא לחשוף את קלפיו עד אשר יחפוץ בכך.

"אני מבין. אך טום, מה אם אתה טועה? מה אם אביך מעולם לא היה קוסם?" שאל דמבלדור את טום. טום הביט בדמבלדור בתדהמה, "לא יכול להיות. הוא חייב להיות קוסם." אמר טום נחרצות.

"ועדיין, מה אם הייתה זו אימך שהייתה מכשפה?" שאל דמבלדור , וטום נשך את שפתיו. המחשבה הזו עוררה בו חלחלה.

"לא, זה לא יכול להיות... היא הרי מתה בלידה שלי." אמר טום והביט בדמבלדור בחוסר אמון.

דמבלדור הנהן, "כן, כך שמעתי מסגל בית היתומים שלך."

"אז אתה יודע שזה לא נכון, מדוע להעלות השערה מקוממת שכזו?" שאל טום בכעס.

"טום, ייתכן שאתה חושב שקוסמים לא יכולים למות?" שאל דמבלדור ברוך, וטום נחר בבוז, "אני לא אידיוט. קוסמים הם בני אדם, גם אם חלקם חושבים שהם טובים יותר ממוגלגים. ברור שהם יכולים למות. אבל מוות מיותר כמו לידה, כל מכשפה  יכולה למנוע זאת עם שרביט. קראתי על כך בספרים. קוסמים לא מתים בדרך כלל מדברים שהורגים מוגלגים.

דמבלדור נאנח בעצב, "ועדיין, זהו תרחיש אפשרי. אני רק מציע לך להרחיב את החיפוש על מנת לגלות את מוצאך טום."

כעת טום הביט בדמבלדור בסקרנות , "למה לך לעזור לי?"

"למה שלא ארצה לעזור לך?"

טום חייך, "זה לא סוד שאתה המורה היחיד שלא שש לקראתי פרופסור. מאז היום הראשון שלי בהוגוורטס, לא החלפנו מילה. אני בהחלט שם לב למבטיך החודרים בשעת הארוחה, פרופסור. אתה לא סומך עליי."

כעת היה זה תורו של דמבלדור לחייך, "אך טום, אתה זה שנמנע בכל מאודיך מלגשת אליי מן היום הראשון. נדמה שאתה חושש יותר משאתה מעז להודות מלשוחח עימי. המבטים נובעים מהעובדה הפשוטה כי סיקרנת אותי טום."

טום ניסה להעריך את מילותיו של דמבלדור. המהלך האחרון היה חכם, שני האנשים שישבו זה מול זה כאילו שיחקו שח אחד נגד השני, ותורו של דמבלדור דחק את טום אל עבר הפינה. אך טום היה חכם, הוא ידע כי כמו דמבלדור, גם הוא מסוגל להביט שלושה מהלכים קדימה.

"לא ייתכן כי השתניתי מאז אותו מפגש בבית היתומים?" שאל טום בתמימות מעושה, אך דמבלדור כמובן לא קנה זאת.

"שנינו יודעים כי התשובה לכך שלילית טום. אין זה מכבודך להמעיט בערכי." אמר דמבלדור בשקט. טום מעולם לא שמע את דמבלדור מדבר כך לאף אדם אחר.

"ועדיין. אין זה מעשי להמשיך ולשנוא את עולמכם בלי תכלית. על מנת לשרוד, היה עליי לקבל את החוקים שלכם ואת המנהגים שלכם. למרות שחלקכם ראויים לפיר האשפה של האנושות," אמר וחשב על סרפנוס מאלפוי, "רובכם לכל הפחות אינם מזיקים." היה זה כמובן שקר , אך טום האמין כי דמבלדור לא חש בכך.

"בכל מקרה, קראתי לך הערב כי ייתכן ואוכל לסייע לך בגילוי על משפחתך." אמר דמבלדור, ולראשונה באותו ערב, גופו של טום רידל נדרך בציפייה.

"אולם," אמר דמבלדור והשתהה לרגע , "עליי לבקש ממך משהו בתמורה." אמר דמבלדור וטום הביט בו בעניין. מה כבר יכול לבקש דמבלדור ממנו?

"עליי לבקש ממך לחדול מעימותיך החוזרים ונשנים עם מר מאלפוי וחבריו. טום נחר בבוז בתשובה. "האם ביקשת אותו דבר ממר מאלפוי?" אמר טום וביטא את השם מאלפוי בגועל.

"בהחלט. ובתור מורה אף הטלתי על מר מאלפוי עונש כאשר עבר על חוקי בית הספר. אך אתה חלק מסגל בית הספר ואינני מעוניין לבקש ממנהל בית הספר לסלק אותך. אני מאמין שלמרות הכל, אתה כן מעוניין להישאר כאן." אמר דמבלדור וטום נשך את שפתיו. דמבלדור כמובן שלא יודע על המזימה אותה מתכננים הסלית'רנים. אך טום יעדיף למות ולא להתחנן להגנה מקוסם. הוא יסתדר לבד.

"בסדר. אבל אם הם ינסו לתקוף אותי, אני אגן על עצמי, לא משנה מה תחשוב על כך." אמר טום ושילב את ידיו.

"אני בטוח שלא נגיע לכך." אמר דמבלדור וחייך אל טום.

טום יצא ממשרדו של דמבלדור, ראשו מוצף במחשבות. הייתכן שזו הייתה מלכתחילה המזימה של סרפנוס מאלפוי? האם הם מנסים לגרום לו להיות מסולק מבית הספר על ידי כך שיתעמת עם טהור הדם הנאלח?

וכיצד דמבלדור יעזור לו בגילוי על משפחתו? כאשר שאל אותו, דמבלדור סירב להסביר לו. היה מתאים לאיש הזקן להשאיר את טום מגשש באפלה.

טום החליט לעזוב לעת עתה את חדר המדליות. הוא יחכה לראות כיצד דמבלדור יסייע לו.

כאשר חזר באותו ערב אל עבר הבקתה שלו, חיכתה לו הפתעה.

וויקטוריה לייסטרנג' חיכתה ליד פתח הבקתה שלו.

"וויקטוריה. איזו הפתעה נעימה," אמר טום, איננו מסתיר את ההפתעה בפניו. "כבר מאוחר, עוד רגע תעבור השעה שמותרת לך להסתובב בשטח בית הספר," אמר טום ובחן את הנערה הבלונדינית בעיניו. "הכל בסדר?"

"טום, זה יקרה הלילה. אני לא יודעת מה בדיוק, אבל שמעתי את סרפנוס וגרגור. הם מתכוונים להפתיע אותך בבקתה שלך. טום, אני דואגת לך." אמרה וויקטוריה ולחצה בעדינות את ידו של טום רידל.

טום רידל סרק את פניה של הנערה המפוחדת. הוא האמין לה. הוא גם זכר את דבריו של דמבלדור... אם ייאבק בטהורי הדם בשטח הבקתה שלו, הוא לבטח יסולק מבית הספר. הוא לא יכול לחזור לעולם המוגלגים. לא עכשיו, שעה שהוא מנסה לגלות על מוצאו.

לפתע, עלה בטום רעיון.

"וויקטוריה, האם תסכימי לתת לי להיכנס לחדר המועדון של סלית'רין?"

פרק 8-  דמבלדור

טום רידל פסע שוב ושוב בבקתתו. מה בדיוק פרופסור דמבלדור רוצה ממנו? האם הוא יודע על התקרית שלו עם ספרנוס מאלפוי? הייתכן שראה אותו בינשופייה? לא ייתכן... טום ווידא כי יש לו אליבי מושלם. הוא סגר את כל הקצוות. או לפחות כך חשב... מכל הסגל בבית הספר הוגוורטס, טום חשש אך ורק מדמבלדור. אפילו המנהל דיפט נשבה בקסמו האישי. אך דמבלדור ראה את טום ושנאתו העזה לעולם הקסום, לעולמם של הסוטים. הוא לא יכול להעמיד פנים כי שינה את דעתו, דמבלדור היה חכם מכדי ליפול בפח. בשבועות האחרונים טום עקב בקפידה אחר כל צעד של אלבוס דמבלדור. הוא ראה כיצד המורה לשינויי צורה הוא ללא ספק הקוסם המוכשר ביותר מבין סגל המורים. וזה בדיוק מה שהרתיע אותו. לטום לא היה רצון לרכוש את דמבלדור כאויב. לא כרגע , על כל פנים. טום לא יוכל להתעמת עם הקוסם הזקן כל עוד הוא לבדו, או לכל היותר צבא של שני אנשים יחד עם ארגוס.

על מנת לגבור על הקוסמים, ואלבוס דמבלדור בראשם, הוא חייב לפעול בעורמה ובחוכמה. הוא ידע היטב שכפי שעקב אחרי דמבלדור בשבועות האחרונים, הלה עשה זאת כמוהו, לאן שלא פנה, עם מי שלא דיבר, דמבלדור נעץ בו מבט סקרן במקרה הטוב, וחשדן במקרה הרע.

כאשר הגיע הערב, ליבו של טום פעם בחוזקה. הוא לא יכול היה לשקר לעצמו. זה זמן רב לא הרגיש את הרגש אותו חש כרגע.

פחד. אכן, טום רידל פחד מהצופה לו כעת. הייתכן שהרחיק לכת מדי?

הוא צעד לכיוון הטירה, אל עבר המשרד היחיד אותו לא פקד עדיין. המשרד של המורה לשינויי צורה. כאשר עמד אל מול דלת האלון הסגורה , נשם עמוקות ודפק בנימוס על הדלת.

"יבוא." נשמע קולו הרגוע של אלבוס דמבלדור. הקול ששנא כל כך...

טום פתח את הדלת והציץ בחשש אל תוך משרדו של דמבלדור. דמבלדור ישב אל שולחנו, ידיו שלובות זו בזו. "היכנס נא, טום." אמר דמבלדור וחייך לעברו.

טום נכנס אל המשרד והביט סביבו. כל כך הרבה דברים מוזרים היו באמתחתו של המורה הזקן. מכשירים כסופים ומזמזמים, שלא היה לטום מושג מה שימושם. על גבי שולחנו של דמבלדור ניצב כלי כסוף אותו כן הכיר, המכשיר שכיבה את אורות הרחוב בו נפגש עימו, אותו מפגש שנדמה כאילו התרחש לפני שנים רבות.

הדבר שסיקרן את טום יותר מכל היה העוף המוזר שנמנם לו על מוט בכלוב ציפורים פתוח. העוף היה אדמדם ויפהפה, אך לא דמה לשום עוף שטום ראה אי פעם.

"פוקס הוא עוף חול, טום." אמר דמבלדור והחווה בעיניו לגבי העוף המוזר, כאילו שמע את מחשבותיו של טום רידל. לרגע מחריד אחד טום נבהל כי אולי דמבלדור באמת שומע את מחשבותיו, כי כאשר חשב על סרפנוס מאלפוי , אמר דמבלדור , "אל נא אל תחשוש טום. לא קראתי לך בגלל העימות בינך לבין מר מאלפוי, אם כי אני בהחלט מרגיש כי בתור שומר קרקעות אתה מוצא את עצמך יותר מדי מעורב בחייהם של התלמידים טום. אל תשכח כי אתה חלק מסגל בית הספר..." הוא אמר ועיניו ברקו.

בתגובה הקפיד טום לסגור את ראשו ולחשוב על כלום.

"כמו.. כמובן אדוני. אל תשכח אבל כי התלמידים חלקם בני גילי. אני בטוח שתעדיף שלא היה בודד וארכוש חברים חדשים, לא כך?" אמר טום.

"אני בהחלט מקווה לכך טום, אך לא זומנת לכאן בשל כך, כפי שאמרתי." אמר דמבלדור והחווה בידו אל עבר הכיסא ממולו. טום התיישב והביט בעיניו התכולות של דמבלדור.

"שוחחתי עם פרופסור בינס אמש, טום. הוא אמר לי כי אתה מנסה לגלות עוד על משפחתך, הלא כן?"

טום הופתע. הוא לא ציפה כי לדמבלדור יהיה אכפת מכך שטום מחפש על מוצאו.

"אכן. לצערי החיפושים הרבים בספרייה לא הניבו דבר. לא מצאתי דבר על אבי ועל ימיו כתלמיד בהוגוורטס. גם רישומי בית הספר, ארוכים ככל שיהיו , לא עזרו לי עדיין. אני מבין שקוסמים חיים שנים רבות, כך שייתכן שאבי מבוגר יותר מכפי ששיערתי תחילה, אולי זו הסיבה." אמר טום ובחן את דמבלדור. פניו נותרו חתומות. טום שנא אך עם זאת העריך את הכישרון של דמבלדור לא לחשוף את קלפיו עד אשר יחפוץ בכך.

"אני מבין. אך טום, מה אם אתה טועה? מה אם אביך מעולם לא היה קוסם?" שאל דמבלדור את טום. טום הביט בדמבלדור בתדהמה, "לא יכול להיות. הוא חייב להיות קוסם." אמר טום נחרצות.

"ועדיין, מה אם הייתה זו אימך שהייתה מכשפה?" שאל דמבלדור , וטום נשך את שפתיו. המחשבה הזו עוררה בו חלחלה.

"לא, זה לא יכול להיות... היא הרי מתה בלידה שלי." אמר טום והביט בדמבלדור בחוסר אמון.

דמבלדור הנהן, "כן, כך שמעתי מסגל בית היתומים שלך."

"אז אתה יודע שזה לא נכון, מדוע להעלות השערה מקוממת שכזו?" שאל טום בכעס.

"טום, ייתכן שאתה חושב שקוסמים לא יכולים למות?" שאל דמבלדור ברוך, וטום נחר בבוז, "אני לא אידיוט. קוסמים הם בני אדם, גם אם חלקם חושבים שהם טובים יותר ממוגלגים. ברור שהם יכולים למות. אבל מוות מיותר כמו לידה, כל מכשפה  יכולה למנוע זאת עם שרביט. קראתי על כך בספרים. קוסמים לא מתים בדרך כלל מדברים שהורגים מוגלגים.

דמבלדור נאנח בעצב, "ועדיין, זהו תרחיש אפשרי. אני רק מציע לך להרחיב את החיפוש על מנת לגלות את מוצאך טום."

כעת טום הביט בדמבלדור בסקרנות , "למה לך לעזור לי?"

"למה שלא ארצה לעזור לך?"

טום חייך, "זה לא סוד שאתה המורה היחיד שלא שש לקראתי פרופסור. מאז היום הראשון שלי בהוגוורטס, לא החלפנו מילה. אני בהחלט שם לב למבטיך החודרים בשעת הארוחה, פרופסור. אתה לא סומך עליי."

כעת היה זה תורו של דמבלדור לחייך, "אך טום, אתה זה שנמנע בכל מאודיך מלגשת אליי מן היום הראשון. נדמה שאתה חושש יותר משאתה מעז להודות מלשוחח עימי. המבטים נובעים מהעובדה הפשוטה כי סיקרנת אותי טום."

טום ניסה להעריך את מילותיו של דמבלדור. המהלך האחרון היה חכם, שני האנשים שישבו זה מול זה כאילו שיחקו שח אחד נגד השני, ותורו של דמבלדור דחק את טום אל עבר הפינה. אך טום היה חכם, הוא ידע כי כמו דמבלדור, גם הוא מסוגל להביט שלושה מהלכים קדימה.

"לא ייתכן כי השתניתי מאז אותו מפגש בבית היתומים?" שאל טום בתמימות מעושה, אך דמבלדור כמובן לא קנה זאת.

"שנינו יודעים כי התשובה לכך שלילית טום. אין זה מכבודך להמעיט בערכי." אמר דמבלדור בשקט. טום מעולם לא שמע את דמבלדור מדבר כך לאף אדם אחר.

"ועדיין. אין זה מעשי להמשיך ולשנוא את עולמכם בלי תכלית. על מנת לשרוד, היה עליי לקבל את החוקים שלכם ואת המנהגים שלכם. למרות שחלקכם ראויים לפיר האשפה של האנושות," אמר וחשב על סרפנוס מאלפוי, "רובכם לכל הפחות אינם מזיקים." היה זה כמובן שקר , אך טום האמין כי דמבלדור לא חש בכך.

"בכל מקרה, קראתי לך הערב כי ייתכן ואוכל לסייע לך בגילוי על משפחתך." אמר דמבלדור, ולראשונה באותו ערב, גופו של טום רידל נדרך בציפייה.

"אולם," אמר דמבלדור והשתהה לרגע , "עליי לבקש ממך משהו בתמורה." אמר דמבלדור וטום הביט בו בעניין. מה כבר יכול לבקש דמבלדור ממנו?

"עליי לבקש ממך לחדול מעימותיך החוזרים ונשנים עם מר מאלפוי וחבריו. טום נחר בבוז בתשובה. "האם ביקשת אותו דבר ממר מאלפוי?" אמר טום וביטא את השם מאלפוי בגועל.

"בהחלט. ובתור מורה אף הטלתי על מר מאלפוי עונש כאשר עבר על חוקי בית הספר. אך אתה חלק מסגל בית הספר ואינני מעוניין לבקש ממנהל בית הספר לסלק אותך. אני מאמין שלמרות הכל, אתה כן מעוניין להישאר כאן." אמר דמבלדור וטום נשך את שפתיו. דמבלדור כמובן שלא יודע על המזימה אותה מתכננים הסלית'רנים. אך טום יעדיף למות ולא להתחנן להגנה מקוסם. הוא יסתדר לבד.

"בסדר. אבל אם הם ינסו לתקוף אותי, אני אגן על עצמי, לא משנה מה תחשוב על כך." אמר טום ושילב את ידיו.

"אני בטוח שלא נגיע לכך." אמר דמבלדור וחייך אל טום.

טום יצא ממשרדו של דמבלדור, ראשו מוצף במחשבות. הייתכן שזו הייתה מלכתחילה המזימה של סרפנוס מאלפוי? האם הם מנסים לגרום לו להיות מסולק מבית הספר על ידי כך שיתעמת עם טהור הדם הנאלח?

וכיצד דמבלדור יעזור לו בגילוי על משפחתו? כאשר שאל אותו, דמבלדור סירב להסביר לו. היה מתאים לאיש הזקן להשאיר את טום מגשש באפלה.

טום החליט לעזוב לעת עתה את חדר המדליות. הוא יחכה לראות כיצד דמבלדור יסייע לו.

כאשר חזר באותו ערב אל עבר הבקתה שלו, חיכתה לו הפתעה.

וויקטוריה לייסטרנג' חיכתה ליד פתח הבקתה שלו.

"וויקטוריה. איזו הפתעה נעימה," אמר טום, איננו מסתיר את ההפתעה בפניו. "כבר מאוחר, עוד רגע תעבור השעה שמותרת לך להסתובב בשטח בית הספר," אמר טום ובחן את הנערה הבלונדינית בעיניו. "הכל בסדר?"

"טום, זה יקרה הלילה. אני לא יודעת מה בדיוק, אבל שמעתי את סרפנוס וגרגור. הם מתכוונים להפתיע אותך בבקתה שלך. טום, אני דואגת לך." אמרה וויקטוריה ולחצה בעדינות את ידו של טום רידל.

טום רידל סרק את פניה של הנערה המפוחדת. הוא האמין לה. הוא גם זכר את דבריו של דמבלדור... אם ייאבק בטהורי הדם בשטח הבקתה שלו, הוא לבטח יסולק מבית הספר. הוא לא יכול לחזור לעולם המוגלגים. לא עכשיו, שעה שהוא מנסה לגלות על מוצאו.

לפתע, עלה בטום רעיון.

"וויקטוריה, האם תסכימי לתת לי להיכנס לחדר המועדון של סלית'רין?"

הפרק הקודם		הפרק הבא