האם לונה תמימה כמו שהיא נראית?

הי לכולם, אני הרמיוני גריינג'ר ובאתי לספר על חיי האהבה שלי. (מהדורה מיוחדת כי בדרך כלל אני לא כותב\ת על רומנטיקה)

להיות הילדה החכמולוגית זה לא קל. אבל אני צריכה להראות את הידע שלי, אני מרגישה שאם אני לא אעשה את זה הוא יעלם! 

בגדול, יש 3 דברים גדולים שמאפיינים אותי.

1. אני חכמולוגית

2. אני חברה של הילד שנשאר בחיים

3. אני 'בוצדמית'

וזהו. אני יכולה להגיד משפט מרגש? או שאסור לי?

יופי. אבל למרות כל אלה, אני יודעת שהארי, רון, ג'יני, נוויל ולונה תמיד יהיו לצידי ויתמכו בי, לא משנה מה. זהו, גמרתי. אל תעשו כאלה דרמות!

אתם יודעים, לפעמים אני מרגישה שהארי ורון ממש מחפשים הזדמנות לריב עם מאלפוי (להתפס על ידי סנייפ, להיות מוכנים להורדת נקודות) למה אכפת להם? לי לא אכפת... כי למה שיהיה לי אכפת??? ממש אין לי קראש על מאלפוי ואני גם ממש לא יודעת שיש לו קראש עליי.....

סליחה רון! אני מרגישה נוראי... אבל מגיע לי יותר טוב ממנו. אוקיי, אז תשכחו מהמשפט המחמם לבבות שאמרתי קודם, אולי רון לא יתמוך בי בכל מצב...

לפני כמה ימים גנבתי את גלימת ההיעלמות ומפת הקונדסאים של הארי (לבחור פשוט אין מספיק חפצים קסומים ומגניבים...) והתגנבתי אל חדר המועדון של סלית'רין, השארתי שם פתק:

מבחוץ אתה שונא אותי💚🤍

אבל מבפנים אוהב💖💛

נפגש במגדל אסטורומיה💚🤍

מחר בחצות💖💛

שלך תמיד💌

אל תצחקו, מעריצי דראמיוני, או איך שלא תקראו לנו, צדקתם, אני מקווה...

אני הולכת לפגוש היום את דראקו בחצות במגדל אסטונומיה! נקווה שהוא לא ייתעצבן כשיגלה שזאת אני...

אם הוא כן יתעצבן אני אעמיד פנים שיש לי אישור מדמבלדור ושבכלל לא באתי בשבילו. דמבלדור תמיד נחמד אל הארי...

כל היום לא הייתי מרוכזת, אוף! בגללו אני חושבת שיצא לי בבוחן רק 92!!! יכול להיות שאני לא אהיה התלמידה הצטיינת והכל בגלל דראקו! אני מתכוונת... מאלפוי...

כשרון שאל אותי מה קרה התרחקתי ובכיתי בצד, לא יכולתי לראות אותו, מה עשיתי??? הארי ניגש אליי ובלי מילים הוביל אותי אל כיתה פנוייה "רון מקשיב לנו?" שאלתי כשניגבתי את עיניי. הארי הלך בדוק ולא חזר, אחרי כמה דקות שמעתי אותו מתווכח עם רון, הכל באשמתי.

אני לא יודעת כמה זמן ישבתי ובכיתי אבל כשהפסקתי הייתי לבד בחדר והשמיים השחירו, הסתכלתי בשעון שלי, 10 בלילה, משום מה הדבר היחיד שעניין אותי היה שיש עוד שעתיים עד לפגישה.

הארי פתח בזהירות את הדלת, "רוצה לדבר?" חזרתי על אותה השאלה "רון מקשיב לנו?" הארי הניד בראשו "לא" הסתכלתי בעיניו בשביל לראות אם הוא משקר, הוא לא שיקר, הול* מה אני עושה עכשיו???

*הול זו מילה קוראנית לשוק, אני מתחיל\ה לקרוא ספר על מילים קוראניות שימושיות, לפעמים אני אשתמש בהן ואפרט.

סיפרתי להארי הכל, איך גנבתי לו את הדברים ואיך הסתכלתי על מאלפוי במשך היום בשביל לראות אם הפתק שלי השפיע עליו... כלום... הארי לא אמר כלום, רק חיבק אותי, "הכל בסדר, הרמיוני" ואז הוא חייך "אבל איך לקרוא לכם? הרמיוראקו? דראיוני? הי, חשבת פעם על זה?" הוא כיחכח בגרונו "דראקו הדרקון מאלפוי, אני חוזר, דראקו הדרקון מאלפוי להפסיק להיות כזה נחש ולהיות כבר אריה!" התפקעתי מצחוק, לפעמים כל מה שאני צריכה בחיים זה את הארי (ודראקו)

הסתכלתי על השעון ונדהמתי 11:45, לא היה סיכוי שהיינו מצליחים להביא את גלימת ההיעלמות וללכת למגדל האסטרונומיה בזמן, הי! אמרתי\חשבתי אנחנו! אזה כיף! בערך... רצנו, הארי הביא לי את גלימת ההיעלמות, שמתי אותה ורצתי את הספרינט של החיים שלי.

הגעתי לתחתית מגדל האסטרונומיה, 12:03 איחרתי... לא ויתרתי, התחלתי לטפס במדרגות שתיים שתיים ובדרך נתקלתי בדראקו בדרכו למטה, הוא נראה מדוכדך. ניסיתי לשמור על הבעת פנים אדישה\לעגנית "מאלפוי מה קרה?"

הוא הרכין את ראשו, "היום מישהי שלחה לי פתק להפגש כאן בחצות" לא התמקדתי במה שהוא סיפר לי, התמקדתי בזה שהוא סיפר לי "אז... עכשיו אני הולך" הוא סיים, לא ידעתי אם הוא יסכים אבל אחזתי בידו, הוא לא התנגד "אני יכולה להגיד לך משהו?" הוא הרים את ראשו בשאלה וחייכתי "אני הילדה ששלחה לך את הפתק" אוף! זה לא הלך כמו שתיכננתי בכלל!

הבעת פנוי נעשתה פגועה והוא משך את ידו, "בוצדמית, וכשאבא שלי ישמע על זה... לעולם לא הייתי יוצא איתך" אחר כך הוא רכן אליי ולחש לי "סליחה גריינג'ר, פשוט יש מצלמות אבטחה בכל מקום, נפגש כאן מחר, נדבר, נתראה" והוא עזב.

חיים רומנטיים זה קשה!

--------------------

הי! זו הפעם הראשונה שאני כותבת על רומנטיקה, אני ממש אשמח לתגובות! אני לא כל כך יודעת על מי עוד לכתוב, תנו לי דמויות! אני עומדת לעשות 10 פרקים ולא יותר אז יש לכם עוד שתי דמויות להציע לי, תודה!

הפרק הקודם		הפרק הבא