רוז עוברת על החוק

"רוז, הגיע הזמן... אפצ'י!... לקום כבר, בו... אפצ'י!"
"כן, אמא, אין צורך שתשלימי את המשפט. כבר הבנתי את זה לבד", אמרה רוז, קמה מהמיטה, מותחת את איבריה הכואבים, מפהקת ומשפשפת את עינייה בדרך לשירותים.
"טוב, אני מוכנה." רוז נכנסה למטבח מוכנה ללכת לביתם של הפוטרים רק ש... אמא ישבה ליד השולחן, חיוורת ומתעטשת כל שנייה וחצי, ואבא עמד לידה ו... עצר ממנה ללכת לעבודה ?  זה לא נראה כי זה לא ממש הסתדר לו.
"רון, אני הולכת לעבוד וזה מוחלט," אמרה הרמיוני, נעמדת, מועדת
ומתיישבת בחזרה.
"הרמיוני, את חולה וזה מסוכן. מה הבעיה שלך לקחת יום חופש?"
"אני לא חולה, רון, אני פשוט מצוננת."
"והצטננות זו לא מחלה?"
"לא... הצטננות היא רק הצטננות."
"טוב אז, אני לא יודע מה את מחשיבה כמחלה, אבל את נשארת וזה סופי. רוז, קחי את אמא שלך למיטה, את והוגו נשארים כאן היום, אני אודיע לג'יני."
רוז מיהרה לצד אמה והובילה אותה בזהירות לעבר החדר. ברגע שהם יצאו מטווח, השמיעה של רון הרמיוני אמרה,
"לפעמים אבא שלך יכול להיות כל כך מעצבן, שאני תוהה למה התחתנתי איתו".
"אכפת לו רק ממך, אמא. גם לי אכפת ממך, את חיוורת כמו סיד," רוז הושיבה את הרמיוני במיטה. רון נכנס עם כוס תה וקופסת שוקולדים והביט באימא באהבה. ואז רוז הבינה שהיא חייבת לעזוב את החדר או שהיא תצטרך לראות דברים מגעילים.
הוגו חיכה מחוץ לחדר.
"איפה אמא ואבא?" הוא שאל, ולפני שקיבל תשובה, הוא בא להיכנס לחדר אבל רוז תפסה את צווארון חולצתו.
"לא הוגו, אתה עדיין צעיר מדי בשביל זה. בוא נלך לאכול ארוחת בוקר."
הם הגיעו למטבח אבל למרבה הצער, הרמיוני לא הכינה שום אוכל, מה שאומר שרוז נאלצה להתחיל ללכלך את ידיה. אחרי חצי שעה היו פנקייקים על השולחן ופרות חתוכים כמו שאמא אוהבת, גם פחמימות וגם פירות בריאים. רון יצא מהחדר סמוק מעט ואמר:
"רוז, את אחראית על הוגו וצריכה לבדוק שאמא לוקחת את הכדורים שלה, הבנת?"
"הבנתי," אמרה רוז והגישה להוגו את הצלחת שלו.
"להתראות," אמר רון ונעלם בקול פקיקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא