המתנה שהמוות נתן לי...

הפרק לא ארוך במיוחד, וגם לא קצר... אז תיהנו ותגיבו!!!!

הפרק מוקדש לליאל גונן! ליאל, ג'ו מחכה לנו באופק!!!

למחרת בבוקר, התעוררתי לפני סדריק וחזרתי לחדר שלי. שמה כמו שציפיתי ירו עלי מטר של שאלות. אחרי שסיפרתי הכול, התלבשתי ויצאתי לחדר אוכל. בפתח של החדר אוכל, סדריק חיכה לי.

"אכפת לך אם נשב היום בשולחן הפלפאף?" הוא שאל. "חברים שלי די מעוצבנים עלי..."

"בטח!" אמרתי, והתיישבנו יחד בשולחן. סדריק עשה לי היכרות עם כל שנה שישית בית הפלפאף. עם הבנות ישבתי ודיברתי על בגדים, ספרים וטיפה ריכולים... עם הבנים הקשבתי לבדיחות, צחקתי ונהניתי.

"רואה, את כבר חלק מאיתנו!" אמר אוליבר כשקמתי ללכת. צחקתי, נישקתי את סדריק ויצאתי מאולם הגדול אל עבר השיעור הראשון.

"היי רוני!" שמעתי צעקה מאחורי. זאת הייתה ליאה.

"היי לילוש! מה קורה?" שאלתי תוך כדי שאני יוצאת מהחיבוק שלה.

"איך קראת לי?" היא שאלה.

"לילוש... למה יש בעיה עם השם הזה?"

"לא... פשוט אנחנו מכירות רק מאתמול בערב וכבר יש לנו שמות חיבה רונוש?" היא קרצה לי, חיבקה אותי שוב ורצה לה לשיעור הראשון שלה.
השיעור הראשון שלי, היה עם פרופסור טרלוני. ישבתי ליד לבנדר ופארבאטי, ששתו בצמא כל מילה של הפרופסור. לקראת סיום השיעור, טרלוני עברה בין כל אחד מאיתנו וקראה לו את העתיד. כשהיא הגיעה אלי היא הסתכלה עלי במבט בוחן. היא לקחה את כף ידי, והסתכלה בה. אחרי משהו כמו 5 דקות, היא הסתכלה עלי במבט המום.
"את... את... הולכת לאבד את האדם החשוב לך מכול! הוא עומד למות על ידי האדם האיום ביותר שקיים עלי האדמות!" היא אמרה. הסתכלתי עליה במבט שואל. האיש הכי חשוב לי בעולם? האיש הכי איום שקיים עלי האדמות? לא הצלחתי להבין מה היא רוצה ממני... הסתכלתי על רון ועל הארי, שהתאפקו שלא לצחוק.
"טוב השיעור נגמר!" אמרה פרופסור טרלוני. "אני מבקשת מכם לקרוא את הפרק שמדבר על כדור הבדולח, ולסכם לי 5 עמודים!" כולם נאנחו ויצאו מהכיתה.
"הא! מגוחך! אין שום סיכוי שיש במה שהיא אמרה חלק קטן של אמת!" אמרה הרמיוני, כשאני רון והארי סיפרנו לה על הנבואה של פרופסור טרלוני.
"היא פשוט משוגעת על כל הראש!" אמר רון, שכבר הספיק להתפרק ולצחוק עד שעלו לו דמעות בעיניים.
"מישהו יכול לספר לי מה קרה?" נשמע קול מאחורינו. הסתובבתי אחורה וראיתי את סדריק ואוליבר. נישקתי את סדריק, ונצמדתי אליו.
"פרופסור טרלוני ניבאה לרוני עתיד שחור!" אמר הארי.
"מה חדש בזה?" שאל אוליבר. "לפני שבוע היא ניבאה לסדריק מוות במשימה של התחרות, וכלום! את רואה אותו פה חי וקיים!"
נצמדתי עוד יותר לסדריק, המחשבה שמשהו יקרה לו, הפחידה אותי.
"אמ... טוב! נראה לי שאנחנו נלך..." אמרה הרמיוני ומשכה את הארי ורון לחדר המועדון. גם אוליבר נפרד מאיתנו והשאיר אותנו לבד.
"אתה רוצה לעשות היום משהו?" שאלתי.
"לא משהו מיוחד... אני מכיר פונדק, שעושה משלוחי קסם. אומרים 'אציו פונדק הלב הפועם' ומקבלים תפריט, שממנו בוחרים מה רוצים וזה פשוט מגיע."
"טוב... אז איפה ומתי? הפעם אל תשאיר אותי במתח!"
סדריק צחק. "בשעה של ארוחת הערב, תבואי לספסל שלנו [הספסל של הנשיקה הראשונה והתוודות]" הוא נישק אותי והלך לו לדרכו.
היום עבר עלי כרגיל. השתוקקתי שיגיע כבר הערב, ואני אראה את סדריק שוב.
בסוף היום, ראיתי את רון והרמיוני עומדים בצד ומדברים. ידעתי שעכשיו הרמיוני נפרדת ממנו. כאב לי לחשוב מה רון ירגיש ויחשוב, אחרי מה שהוא צעק. אני בטוחה שגם להרמיוני קשה, הרי גם היא אוהבת אותו... באיזשהו שלב רון מלמל משהו, והלך. הרמיוני התקדמה לעברי כשדמעות בעיניה.
"אני לא מאמינה שעשיתי את זה!!!" היא אמרה. חיבקתי אותה חזק, ולאט לאט היא התאוששה.
"טוב, אז יש חדש בינך לבין סדריק?" היא שאלה כשעלינו חדר.
"כן, יש לנו דייט הערב..." נכנסנו פנימה שם לבנדר ופארבאטי ישבו ודיברו.
"בנות! יש לנו לארגן אותה שוב!!! עוד דייט עם סדריק!" צעקה הרמיוני. לבנדר ופארבאטי קפצו מהמיטה, והוציאו את הערכות ציוד מאתמול.
"אתן לא צריכות להשקיע היום... זה דייט קטן, לא משהו ענק!" אמרתי
"לא משנה!" אמרה לבנדר. "כל דייט הוא דייט בפני עצמו!"
עברתי את אותו טקס של אתמול. רק שלבנדר שמה לי עיפרון כחול והמשחה לריסים באותו הצבע, פארבאטי קלעה לי את השיער לצמה סינית, והרמיוני הוציאה לי מהשקיות של אתמול את השמלת סטרפלס.
"אבל רציתי ללבוש את החולצת עטלף והמכנס הסקיני השחור..." אמרתי כשהיא הכריחה אותי לשים את השמלה.
"לא!את תשימי את זה, כי זה מה שמתאים לתסרוקת ולאיפור!" היא קבעה נחרצות. נאנחתי ולבשתי את השמלה.
בשעה הבנות ירדו לארוחת ערב, אני ירדתי ל"ספסל שלנו". סדריק כבר חיכה לי שמה. הוא לבש את חולצת טישרט כחולה ומכנס שחור.
הוא התקרב אלי והצמיד אותי אליו. המצח שלו היה על שלי. הוא נישק אותי נשיקה חמה וארוכה.
"היי רוני שלי!" הוא אמר אחרי הנשיקה.
"היי סדריק!" לא יכולתי להגיד שלי כעוד לא התרגלתי לעובדה שהוא שלי.

התיישבנו על הספסל. סדריק זימן את התפריט ובחרנו יחד אוכל. האוכל היה טעים להפליא! אחרי הארוחה, ישבנו מחובקים ודיברנו על הפרופסור ההוא, והשיעור הזה, על הנבואה של פרופסור טרלוני, ועל התחרות.
"פענחתי את הביצה!" אמר סדריק.
"מה? באמת?!" שאלתי המומה. סדריק הנהן, "המשימה הבאה קשורה לאגם השחור. אנחנו נצטרך לשהות באגם שעה שלמה."
"איך?!" שאלתי. סדריק אמר שהוא לא יודע, ועזבנו את הנושא.
"סדריק, כבר מאוחר- אני צריכה ללכת..." אמרתי לבסוף.
הוא נישק אותי שוב, וקמתי ללכת.

תגובות?!

הפרק הקודם		הפרק הבא