הכל דבש

חתונתם של ג'יני ודין תומאס נחשבה כאסון.ג'יני התאבלה על זה ימים על ימים,ודין פשוט לא ידע מה לעשות איתה.
בינתיים,ילדיהם התאומים גדלו במהרה,במרוץ נגד הזמן;בריאן כבר ישב וגידל שיער אדמוני,עיניו ירוקות.
וסמנתה?סמנתה גידלה שיער מתולתל וכתום בוהק,אפילו יותר בוהק משל אחייה,שהחום של דין התערבב עם הכתום.שיערה כבר הגיע עד לכתפייה,והיא כבר החלה ללכת.
מצבה כבר התחיל להדאיג את ג'יני.היא לא ידעה דבר על אוטיזם,ובטח שלא על אוטיזם קסום.המרפא דיבר איתה שעות ארוכות על העולם הזה,האוטיזם,אבל נראה כאילו דבריו נכנסו לאוזן הימנית ויצאו מהשמאלית.
אבל דבר אחד היה זכור לה.
"מחלת האוטיזם,ג'ינברה יקירה,היא מחלה חשוכת מרפא.התרופה,או הטיפול,עוד לא נמצאו,לצערי..."
בלילות היא הייתה חולמת על סם' שלה,ילדונת בת שש,כתומת שיער וירוקת עיניים,מנודה מהחברה,מביטה בתהייה על כל הילדים המשחקים,לועגים לה על היותה אוטיסטית,אפילו המורה...ילדון עם משקפיים נותן לה מכה,והיא לא יודעת מה לעשות...
"ג'יני?ג'יני!ג'יני!!!"
ג'יני התרוממה במיטתה,שטופת זיעה.היא התנשמה במהירות מסחררת.
"את בסדר?" שאל דין,צופה בה בדאגה. "מה קרה?"
"חל-חלמתי..." היא גמגמה,וסיפרה לדין על חלומה.
כשגמרה את הסיפור דין נישק אותה בתשוקה,ואמר: "הבת שלנו לא תהיה כזאת.הבת שלנו תהיה עם כל הילדים.כולם."
ג'יני צחקקה בקול רפוי וחזרה לישון בחיקו של דין,המלאך השומר שלה.
לאחר חמש דקות ג'יני נאנחה,וכך דין.
יפחות בכי של תינוק נשמעו מן החדר הסמוך,מצפות לפינוק הלילי.

                                                                                                                            ~*~

"הרמיוני...הרמיוני...הרמי..."
"אממ."
"הרמ."
"אממ."
"קומי..."
הרמיוני התעוררה בניגוד לרצונה,ונתקלה בשפתיו של הארי. "בוקר טוב גם לך," היא צחקקה קלות,ונישקה את הארי,אדישה לגמרי מ'ניחוחות' פיו אחרי שינה.
"תגיד..." אמרה הרמיוני,מעלה נושא לשיחה,בעודה משחקת עם התמונה המודפסת על החולצה שהארי נתן לה למטרת פיג'מה. "מה...מה אתה חושב דראקו יעשה עכשיו?"
"שיעשה מה שבא לו," מלמל הארי,והניח שערה סוררת מאחורי אוזנה של הרמיוני.
הרמיוני הביטה בו במבט חם ותוהה. "אתה יודע?הוא נראה ממש מסכן,שם באולם.אומנם כעסתי עליו בדיוק כמו כולם כשהוא הופיע פתאום,אבל אחרי שלקחת אותו לשירותים והחדרת לו היגיון לראש,פשוט ריחמתי עלוי."
הארי גם ריחם עליו לא פחות מהרמיוני,אבל הצד היותר חזק היה הכעס הבלתי נשלט.
"הוא שרוט,הרמיוני," אמר הארי להרמיוני בקול משכנע במיוחד. "מותם של אביו,אימו ואדונו השפיעו עליו.הוא מטורף,משוגע,ועכשיו יש לו עוד סיבה לשיגעון;ג'יני.הוא סיפר לי שהוא התאהב בה בקרב על הוגוורטס...אלוהים,איזה מסכן..."
"מסכן בהחלט," הסכימה איתו הרמיוני,והתכרבלה בחיקו. "אבל להופיע ככה באצמע החתונה?הוא לא הגזים בכלל.אני לא מאחלת לאף אחד חתונה כזאת."
הארי הנהן. "גם אני לא."
שתיקה ליוותה את דבריהם.
לפתע ינשוף חום ומוכר נחת על המיטה,מפר את הרגע האינטימי.
הארי עזב ביד אחת את הרמיוני,ופתח את המכתב.

הארי,הרמיוני,

אני מארגן ללונה מסיבת הפתעה.תביאו מתנה,ואת השרביט במצב של כוננות להכנת בלונים וקישוטים.

הרמיוני,את יודעת גם איך לכתוב על העוגה כתובות מזמרות כמו שעשית ביום הולדת של ג'יני,אז תעשי את זה גם!

רון.

"מסיבת הפתעה ללונה?" תהה הארי.
לפתע הרמיוני קפצה והניחה יד על פיה.
הארי,ללונה יש יום הולדת היום!יום הולדת עשרים!"

תגובות????

פליייייז!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא