לא כמו אבא

אחרי ארוחת הערב תכננתי לפגוש את לילי בספריה.

חיכיתי לה בין המדפים של A -  C לילי התעכבה קצת אבל אז היא היגיעה.

"אימון קווידיץ'" סיכמה בעודה מנגבת בוץ מהפנים, והתיישבנו אחד מול השני.

"למה דווקא בספריה?"שאלה לילי בלחש. "הילדים מסלית'רין אף פעם לא באים לספריה.אם הם היו רואים אותנו ביחד זה לא היה טוב..." "או-קיי"

ביקשתי ממנה להושיט את ידה. היא עשתה כך. נגעתי.הרגשתי בעננים.לילי לא הבינה מה קורה.אחרי שהחלפנו ציונים בלחשים (אני קיבלתי 98 ולילי 100)הלכתי למעונות של סלית'רין,מביט בתיעוב בכל אחד,בתקווה שעוד חודש-חודש וחצי אני כבר לא אהיה פה, אלא במעונות כחולים או צהובים או... אדומים!הכי טוב, מההתחלה רציתי ליהיות בגריפינדור.אפילו ברכבת להוגוורטס!אני זוכר את זה כאילו שזה היה אתמול:

 "יושבים כאן?" ילדה ג'ינג'ית חמודה קטעה את מחשבותיי. הנדתי בראשי. "שבי" מלמלתי. היא חייכה בעונג וישבה. "שנה ראשונה" היא אמרה כאילו לעצמה. "כן.." לחשתי. "מדהים! לא כך?" היא שאלה. חייכתי והנהנתי. "לילי"היא חייכה והושיטה את ידה."לילי פוטר" אמרה. הושטתי לה את ידי ולחצנו אתם. "ו-ומה שימך?" שאלה בעיניון רב. "פרדי פתינסון" שיקרתי."ארצה להיות בגריפינדור" אמרתי, אבל הפעם זה היה באמת... "גם אני!" היא פערה את פיה. "אמא ואבא היו שם כשהיו צעירים!" היא הסבירה. "לכן ארצה להמשיך את השושלת" היא קרצה.

אוך...גריפינדור... אני מבין עכשיו למה גודריק גריפינדור רצה לאפשר לבני מוגלגים ללמוד בהוגוורטס...

אחרי השיעור בתולדות הקסם,יצאתי מנומנם מהכיתה. והלכתי לחדר המועדון כדי להשליך את התיק וללכת לארוחת צהרים.

בארוחה,לא הספקתי לסיים את התבשיל ומישהו דפק לי על הגב הסתובבתי.

זה היה מראה מבהיל:

בהתחלה לא ראיתי כלום.אחר כך הראש של ג'יימס יצא משום מקום,ואז היד שלו."לילי רוצה לפגוש אותך בספרייה." חיפשתי את מבט התיעוב על פניו של ג'יימס אבל לא מצאתי אותו. ג'יימס חייך וכאילו ראה את מחשבותי

"לילי סיפרה לי הכול עליך!" חייכתי. "שמעתי שלא שתרצה להיות לא כמו אביך לא כן?!" "צודק..." הגדלתי את חיוכי.

הפרק הקודם		הפרק הבא