מזרקת המשאלות

פרק שמיני/סעודת חג המולד השתבשה לגמריי

הגיע חג המולד, והגיע הרגע שכול אחד ואחד יקבל את המתנות שלו. טום קיבל המון המון מתנות מהדודים שלו וסבא וסבתא שלו בדומה לאנטרה- מול לוק, שקיבל רק שתי מתנות. לוק פתח את המתנה הראשונה וגילה בה מכתב עם מתנה עטופה. הוא פתח את המכתב ויצאו ממנו זיקוקי דינור לפתע ונעלמו. לוק ציחקק כשראה שזו אימו.

"לוק יקירי,

חג מולד שמח!
אני עדיין לא מבינה מדוע נשארת בבית הספר, אני מתגעגעת.
בכול מקרה- זו מתנה שאמורה לעזור לך במהלך השנה.
תחשיב את המתנה הזו גם ליום ההולדת שלך. מפני שלא הוכל לשלוח אלייך ינשוף מפני שהינשוף שלי זקוק למנוחה- טס יותר מדי.
השתמשתי במתנה שאני נותנת לך כול כך הרבה פעמים ונכנסתי בזכותה לכול-כך הרבה צרות..(ואתה אל תיכנס איתה לצרות- כן!?)
בכול מקרה- אולי אתה לא חושב ככה, אבל אבא גם מתגעגע אלייך. לא כמו אחים שלך אני מניחה- אבל אבא שלך הוא איש מיוחד לדעתי. אחרת לא הייתי מתחתנת איתו (חיוך מקפץ זז שלוק חייך ממנו חיוך יותר גדול)

תהנה!

אמא!"

הוא פתח את המתנה הקטנטנה שנתנה לו אימו בעטיפה מרהיבה ירוקה ונחש מתפתל עלייה- סילת'רין, וראה סוג של עט רגיל. הוא הסתכל טוב טוב ולא ראה דבר. ואז הבין מה זה כשבטעות לחץ על הלחצן של הכפתור- העט הפך לתוכי מרהיב רובוטי. בשביל מה אימו הייתה צריכה את התוכי? הוא לא הבין. הוא ניסה לגעת בתוכי אבל התוכי התעופף ויצא מהחלון. הנה המתנה שלו בורחת. כעבור רגע התוכי פרץ ושבר את החלון הקדמי בחדר ההמועדון של גריפינדור והביא ללוק את המפתח לחדר המורים.

"מדליק!" אמר לוק בהפתעה ולקח את המפתח והכניס אותו לכיס. התוכי חזר לעט. הוא הלך אל המתנה השנייה. העטיפה שלה הייתה אדום-בורדו נוצץ. הוא פתח אותה וראה שקיבל מכתב ומתנה טיפטיפה יותר גדולה מהקודמת. בגודל של קופסא שכזו. לוק הרים את המכתב שלידו וקרא לאט לאט:

" חג מולד שמח לוק,

זה אני, אבא. חששני שתתקבל לגריפינדור- אבל זה לא משנה- אני מקבל את כול הבנים שלי כמו שהם. בכול מקרה- יש לך כבר חברה?"

מהשלב הזה לוק עצר לקרוא את המכתב ולשנייה וחייך חיוך רחב. כול הזמן אביו רצה שתהיה לו חברה. מי יודע- אולי זה יקרה עוד שנתיים. בנתיים- כפי שחשב לוק, אף-אחת לא תרצה סקיב שבמקרה הפך לקוסם וכנראה יחזור לסקיב ביום מן הימים. ואז הוא המשיך לקרוא:

"אף פעם לא כתבתי לך או נתתי לך מתנה מיוחדת- ולכן בזו, השקעתי במיוחד.

לוק- תבין, המצב מדרדר כאן בבית. אמא לא מוכנה לדבר איתי ואני איתה ומצב הבנק שלנו..טוב, אנחנו בחובות מאוד מאוד גדולים. ובכול זאת קניתי לך את המתנה הזו כי אני חושב שתאהב אותה ואני מצטער שלא לקחתי אותך אל בית הספר. בכול מקרה- אני אפצה אותך במתנת יומהולדת ענקית ושווה- אבל בנתיים, במצב הזה, תסתפק בזה ותהנה.

מאבא."

לוק פתח לאט לאט את המתנה בגודל קופסא וראה גלימה עטופה יפה ובצבע כסף זוהרת וחדשה- אם תג המחיר- של עשרת אלפים אוניות. לוק היה בשוק טוטלי. הוא הסתכל על הגלימה החדשה שקנה לו אביו, זרק אותה אל השולחן שליד האח ששם הייתה גם העט והתחיל לבכות. כמה מטומטם יכול היה להיות לוק? כול השנים יכול להיות שאבא שלו אהב אותו והוא פשוט התייחס אליו כאל זבל בגלל האחים שלו.

"הכול בסדר, לוק?" שאלה אותו אנטרה והסתכלה עליו בוכה. היא התיישבה לידו והסתכלה על העט ולא העזה לפתוח אותו והניחה אותו במהירות על השולחן. ואז הסתכלה על הגלימה והייתה בשוק טוטלי שהסתכלה על תג המחיר. עשרת אלפים אוניות. ואז הסתכלה על הגלימה..גלימת היעלמות חדשה ומקורית מתוצרת 'נעלמים', חשבה לעצמה בפה פעור. היא קראה לטום והוא הסתכל על הגלימה, ומיד על לוק וניסה לנחם את לוק ללא הצלחה ובלי קשר:

"לוק, זאת מתנה ענקית! אתה צריך להודות לאבא שלך! מה..קיבלת מתנות יותר גדולות לחג המולד מזה!?"

"לא.." אמר לוק ושיפשף את עיניו.

"אז מה?" אמרה אנטרה.

"אני אספר לכם אחר-כך." אמר לוק.

הגיעה סעודת חג המולד ולוק עדיין שמר את ההרגשה האיומה בבטנו. אבל ממה שקרה שמה- אף-אחד כבר לא אהב את הסעודה. לוק נגס בפשטידת בשר על הסכין שלו וטום טרף כמויות אדירות של תפוחי אדמה אפויים ואנטרה אכלה קצת סטייק אפוי עם ציפ'ס. אבל מיד- מיד מיד, פרצו חמישים במספר של טרולי הרים והתחילו להעיף תלמידים. דמבלדור קם מיד משולחנו בשרביט שלוף. כול התלמידים התחילו לברוח. כמובן שאף-אחד מהם לא ספר כמה נכנסו במדויק- אבל זה היה המון. תחשבו שאתם אוכלים לכם ארוחה מזינה ומדהימה ולפתע כמות אדירה של טרולי הרים הורסים לכם אותה ויש לכם סיכוי למות? המדריכים ברחו בעצמם ולא הסתדרו. ללוק תמיד לוקח כמה שניות עד שהוא קולט. אבל לטום לא- הוא הפך מיד לטרול הרים בעצמו והתחיל לשחק הצגה שהוא מכה שולחנות בעזרת אגרופים עם היידים שלו בניסיון לצאת החוצה. ואז, כאילו בבת אחת, כול הטרולים נעצרו בבת אחת ונעצו עיינים בלוק. ואז כולם רדפו אחריו. פרופסור מקגנוגל, לוקהרט, פלוטיק, וכול שאר המורים שניסו לעצור אותם הועפו לצדדים וכולם פצועים קשות ולא יכולים לחשוב על דבר. דמבלדור ניסה לתקוף בעצמו אבל הועף באוויר.

"אני לא אתן לך להסתכן עבור אף אחד הפעם." אמרה אנטרה וזינקה מעל לוק בתדמתו לידו ושלפה את שרביטה וצרחה:

"איגו קליניסקופ 7!"

כמו קסם, המטאטא זינק מעל הטרולים ומבולבלים מהמטאטא במרחק מטר מאנטרה זינקה עליו אנטרה והסיחה את דעתם שטסה במעגלים ובהתהפכויות באוויר. היא נתנה ללוק עוד זמן. אבל הוא עדיין עמד שמה והסתכל על הכול, נוגס בפשטידת הבשר. לא יודע מה לעשות, והרי ברור שלברוח אבל הוא לא חשב על זה באותו הרגע, הרגיש בביטנו תחושת אומץ מסוימת ושלף את שרביטו.

הפרק הקודם		הפרק הבא