הסוד של אנה

 "על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו בפחד מעורב בבלבול.
"אני אומר לך, כשכעסת על אמברידג' שם בכיתה נראית כמו וולדמורט כשהוא נלחם בי שנה שעברה, נראית כאילו היית הופכת אותה לאפר באותה שנייה על מה שאמרה" מלמל בלחש אבל בנחישות בעוד התקדמנו לעבר המשרד של מקונגל באיטיות.
"תגידי, למה בכלל התעצבנת עלייה ככה שם?" שאל בסקרנות.
"האמת... לא יודעת, הייתה לי תחושה משונה, כאילו השתלט עלי משהו" אמרתי בלחש.
"את חושבת שיש קשר בינך לבין וולדמורט?" שאל.
"אני- אני לא יודעת" אמרתי, מחליטה לומר את האמת. "איך את לא יודעת?"
"כי... כי אין לי זיכרונות מהעבר שלי" אמרתי
"מה?!?" שאל, נראה ממש מופתע
"כן, קרה לי משהו בעבר ואני לא זוכרת כמעט כלום" אמרתי, הרגשתי כאילו הסרתי אבן מהלב.
"אז איך הגעת לפה?"
"סיפור ארוך..." אמרתי
"תספרי לי" אמר אז סיפרתי לו את הסיפור , אבל דילגתי על מה שראיתי  במשרד של דמבלדור ועל החלום.
" אז אמרו לך שהזיכרונות שלך יחזרו בהדרגה נכון?"
"כן"
"דרך אגב, על מה חלמת אתמול שהיית עייפה בבוקר?" שאל הגענו למשרד של מגונגל, נעצרנו והבטנו אחד בשני, הוא נראה כל כך חמוד בעיני.
 "אם אני אספר לך אתה תספר לי על מה חלמת אתה?"
"אממ..." נראה שהוא מהסס, "כן"
"אוקיי, ניכנס?" שאלתי.
"ניכנס" אמרתי ונקשתי על הדלת,
"תיכנסו" נשמע קול מבפנים.
.......................................................................................................

נקודת מבט מלמעלה

כשהארי ואנה נכנסו למשרד הם ראו את מגונגל יושבת על כיסא מאחורי שולחן אדום, מאחורי השולחן עמדו בשורה על מדף הרבה גביעים של בית גריפינדור, לידה היה אוח חום יפיפה עם עיניים שחורות.
"שבו בבקשה" אמרה מגונגל בקול נוקשה הארי ואנה ישבו על כיסא, לא ידעו מה לעשות.
"פרופסור, יש לנו מכתב להביא לך מפרופסור אמברידג'" אמר הארי בעודו מוציא את המכתב ומעביר אותו לידיה.
"אממ..." אמרה, נוקשת על המכתב וקוראת אותו בעיון, עינייה זזו מצד לצד כשהתקדמה במכתב והצטמצמו.
"זה נכון?"
"מה נכון?" שאלה אנה
"זה נכון שהתנפלתם על פרופסור אמברידג'?" שאלה בנוקשות
"כן"
"ואמרתם שאתם יודעים מי חזר?" שאלה שוב
"כן פרופסור" אמר הארי.
"והעפת את פרופסור אמברידג' לקיר של הכיתה?" שאלה את אנה
, "אממ.. כן" היא ענתה בלחש.
"מר פוטר וגברת קאלן, אני רואה שהתחצפתם לפרופסור בנוגע לשיטות הלימוד שלה" אמרה בנוקשות אך ניסתה להחביא חיוך קטן  "אני מעדיפה שלהבא לא תזכירו בפניה את אדון האופל, היא ממשרד הקסמים והם לא מוכנים לשמוע על חזרתו, ובנוגע לעונש שלכם, אתם תגיעו אליה למשרד בעוד שלושה ימים ותבצעו את מה שהיא תגיד לכם לעשות"
"אבל פרופסור, יש עוד שלושה ימים בחינות קווידיץ'" אמר הארי בכעס.
"אז תצטרך בפעם הבאה לחשוב שוב לפני שאתה צועק עלייה, אני מקווה שלא תצטרכו לבצע אותו עוד פעם, כעת, אנה, בחרת כבר מה את רוצה ללמוד?" שאלה.
"כן, אני רוצה ללמוד שינוי צורה, התגוננות מפני כוחות האופל, שיקויים, לחשים, תולדות הקסם, טיפול בחיות פרא וגילוי עתידות" היא אמרה,מופתעת מעט משינוי הנושא המהיר.
"אוקיי" אמרה, הוציאה קלף ונקשה עליו עם השרביט שלה
"הנה המערכת שלך" אמרה "עכשיו תלכו שניכם, אני צריכה לעשות משהו" סוגרת את השיחה.
"כן פרופסור"אמרו ביחד בעוד הם קמים, פותחים את הדלת ויוצאים.
פרופסור מגונגל ישבה ונאנחה, היא לא האמינה שאנה יכולה לעשות את זה, היא קיוותה שהיא לא דומה לו עד כדי כך.
"וזה עומד רק להסתבך..." מלמלה לעצמה.
מגונגל לקחה קלף, טבלה נוצה בדיו וכתבה שלוש מילים בכתב יד סגסוני.

 "אנחנו צריכים לדבר"

 היא קיפלה את הדף לחצי והכניסה לתוך תיק שהיה מחובר לאוח " קח אותו לדמבלדור, במהירות האפשרית" אמרה בעודה פותחת את החלון ושולחת אותו.

נקודת מבטה של אנה

"בואי כבר!" אמר הארי, מושך אותי לעבר המדשאות, כשנגע בי הרגשתי זרמים בגוף.
"הנה, שבי פה" אמר והושיב אותי על ידו, היינו ליד האגם.
"מה אתה רוצה לדעת?" שאלתי אותו, הסתכלתי בעיניים שלו.
"אני רוצה שתספרי לי על מה חלמת" אמר לי בקול מצווה.
"אבל אתה מבטיח שאתה תספר לי על מה אתה חלמת ולא תספר לאף אחד?"
"מבטיח" אמר ונשבע.
"אוקיי" אמרתי והתחלתי לספר לו, ככל שהסיפור התקדם ראיתי שהפנים שלו החווירו והוא נהיה יותר שקט.
"וזהו, עכשיו תספר לי על מה אתה חלמת" אמרתי. הוא לא דיבר.
אחרי כמה דקות התחלתי להיכנס לפאניקה.
"האריי!, הארי!, תגיד משהוו כבר!" צעקתי, מנערת אותו.
"א-אני חלמתי את אותו החלום" גמגם בלחש
"כן בט.." התחלתי להגיד
"תני לי לסיים" אמר, נראה יותר טוב אבל מפוחד עדיין
"אני חלמתי את אותו חלום רק שאת היית שם אבל לא ענית לי" אמר.
"איך זה יכול להיות?" שאלתי בפחד, נהיה לי קר.
" אני לא יודע" לחש.
היה שקט במשך כמה דקות.
"כדי שנלך, נהיה לי קר פה" אמרתי
"נלך לאולם הגדול?" שאל
"תלך אתה, אני לא כל כך רעבה" אמרתי
התחלנו להתקדם לעבר הטירה לפני שנכנסנו עצרתי את הארי
"אתה מבטיח לא לספר לאף אחד נכון?"
"מבטיח"
"ביי הארי" אמרתי והלכתי לעבר המועדון, לא שמתי לב ונתקלתי במישהו.
"אויי אני כל כך מצט..."
"זה אשמתי, לא שמתי לב לאן אני הולך" שמעתי קול מוכר, הבטתי למעלה וראיתי את אריק, הפנים שלו נראו דואגות.
"אנחנו צריכים להפסיק להיפגש ככה אריק" אמרתי כשעזר לי לקום וגיחך קצת.
"אז על מה חשבת?" שאלתי אותו בסקרנות.
"סתם" אמר, מסמיק.
"אוקיי, ביי" אמרתי והתקדמתי למועדון.
נכנסתי למועדון, ראיתי שכמה ילדים עמדו ליד הלוח מודעות, התעלמתי מזה ועליתי לחדר של הבנות וישבתי על המיטה.
"מה לעזאזל אני עושה עכשיו?" שאלתי את עצמי.
אחרי כמה דקות נרדמתי.

נקודת מבטו של הארי

"הארי" שמעתי מישהו קורא לי אבל לא הקשבתי.
"הארי!, תקשיב לי" התרכזתי, זאת הייתה הרמיוני.
"כן הרמיוני?" שאלתי אותה.
"על מה אתה חושב?" שאל רון.
היינו באולם הגדול ורון והרמיוני דיברו על אנה
"על כלום" שיקרתי, האמת, חשבתי על אנה.
"בקיצור, אני עדיין לא מאמינה איך היא עשתה את זה, היא לא סיפרה לך כלום נכון?" שאלה בחשדנות.
"לא הרמיוני, היא לא" אמרתי בעייפות.
"אז מה העונש?" שאל רון
"לא יודע, אני ואנה אמורים ללכת עוד כמה ימים לבצע אותו אצל פרופסור אמברידג'" אמרתי.
"אבל מה עם המבחנים בקווידיץ?" שאל רון
"אני אאלץ לפספס אותם"אמרתי וקמתי לצאת.
"לאן?" שאלה הרמיוני.
"לחדר"
"ביי" אמר רון.
התקדמתי לעבר חדר המועדון, כשנכנסתי ראיתי בלוח המועדון שתי מודעות חדשות, היו סביבה מלא ילדים, התקרבתי וראיתי את הראשונה:

 בעוד חמישה ימים, ביום שלישי, תיערך יציאה להוגסמיד, כל תלמידי שנה שלישית להביא אישור הורים....

 "אמממ..." חשבתי לי "אולי אני אזמין את אנה לצאת?" הסתכלתי על המודעה השניה שרוב התלמידים מהשנה החמישית הסתכלו עלייה:

 בעוד כשבוע יערך שיעור דו- קרב קוסמים באולם הגדול לתלמידי שנה חמישית ומעלה. כל שאר התלמידים מוזמנים לצפות. פרטים נוספים ימסרו יומיים שלושה לפני.

כולם התלחששו אבל לא שמתי לב למה שהם אמרו, חשבתי על אנה, הלכתי לחדר החלפתי בגדים ונכנסתי למיטה. לפני שנרדמתי עלתה בי שאלה :
"מה אני מרגיש כלפיי אנה?"
"אני לא יודע" עניתי לעצמי, עדיין מרגיש זרמים בגוף איפה שהיא נגעה בי, אחרי כמה דקות נרדמתי בהחלטה שאני אזמין את אנה לצאת בהזדמנות הראשונה שלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא