מפונקת

"אנחנו ב-בצרות קרלי..." ג'ייד מלמלה. הסתובבתי. יופי, מקונגל.

"אממ.. היי?" ג'ייד חייכה.

"ג'ייד!" סיננתי. ופניתי למקונגל. "א-אבל פרופסור, אנחנו רק, 30 נקודות-?"

"30, לכול אחת!" היא נזפה.

"אבל, אבל פרופסור!" ג'ייד האדימה.

"אבל? אבל מה?! אבל אתן הערתן את כול התלמידים!" היא שילבה ידיים.

"כן, אבל 30-?"

"אנחנו מצטערות, פרופסור." קטעתי את ג'ייד.

"העלמה פרנקל." היא פנתה אליי. יופי, ג'ייד. תודה. "בואי איתי."

"ומה עם ג'ייד? היא פטורה?" יופי. היא מפחדת מג'ייד והיא לא מענישה אותה.

"ג'ייד, תחזרי בבקשה למעונות." מקונגל העבירה מבט על המגבת. "ותתלבשי."

"כן פרופסור." היא חייכה במבוכה ושלושתנו הלכנו.

המון תלמידים עמדו במסדרון וצחקו עלינו. מכול חלון בצבצו ראשים צוחקים. הם צחקו בעיקר על המגבת של ג'ייד, אני חייבת להודות. אבל היו כמה שחשבו פעמיים לפני שהם מתעסקים עם ג'ייד... אבל משום-מה ג'ייד פשוט התעלמה.

עלינו במעלה המדרגות עד שהגענו לאישה השמנה,

"פרופסור," פניתי אליה. "את אמרת לי לבוא איתך-"

"בואו בבקשה." היא קטעה אותי.

"סיסמא?" האישה השמנה חייכה.

"טרול מתנפח." אני וג'ייד אמרנו יחד. האישה השמנה פתחה את הדלת ושלושתנו נכנסנו פנימה. החדר היה שומם מלבד ילדה אחת שקראה ספר וכתבה במרץ על קלף.

"העלמה גרינג'יר-"

"אמא!" היא נבהלה. "אוי, פרופסור. הבהלת אותי..."

"אני מצטערת." מקונגל אמרה. "אבל מה את עושה מחוץ למיטה?"

"אה..." היא החביאה את ספר הלימוד ואת הקלף. "אני רק.. נרדמתי פה, כן, זה הכול. ואני בדיוק עכשיו עולה למעונות.. כן, זהו." מקונגל הרימה גבה.

"טוב, טוב." גרינג'יר נכנעה. "זה לשיעור התגוננות. בזמן האחרון מודי-"

"פרופסור, מודי." מקונגל קטעה אותה.

"כמובן. פרופסור מודי ממש מכביד עלינו. ואני חייבת לסיים את זה." היא חייכה במבוכה.

"לאיזה יום זה?" מקונגל שאלה.

"אה.. רביעי הבא." הרמיוני לחשה.

"אוי... תעשי לי טובה," מקונגל חייכה. "תאספי את הדברים שלך ותעלי לישון."

"כן פרופסור." היא אמרה והתחילה לאסוף את הדברים שלה.

"תעלי יחד עם ג'ייד." מקונגל אמרה. "ותקראו לעלמה ג'ונסון לרדת לכאן."

"לאנג'לינה?" הרמיוני שאלה.

"כן, כן." מקונגל אמרה.

"השעה רבע לאחת." ג'ייד שאלה והציצה בשעון האדום שהיה תלוי ליד האח. "היא עירה?"

"אחרי מה שאת ופרנקל עשיתן כאן, בטח שהיא עירה." מקונגל נזפה.

"טוב.." ג'ייד מלמלה. "אז נלך לקרוא לה."

ג'ייד והרמיוני עלו למעונות ואחרי דקה בערך אנג'לינה ירדה.

"מה קורה פה?" היא שאלה. וואו. היא היתה ערנית לגמרי.

"בואו בנות." מקונגל אמרה לי ולאנג'לינה וסימנה לנו לבוא אחריה. הלכנו לכיוון גרם המדרגות שהיה צמוד לגרם המדרגות שמוביל למעונות של הבנות.

"אה.. פרופסור?" אנג'לינה לחשה. "את מובילה אותנו למעונות הבנים, את יודעת."

"כן." מקונגל אמרה באדישות.

"ואנחנו בפיג'מה-"

"פשוט בואו."

"מה שתגידי." אמרתי. מקונגל נעצרה ליד אחת הדלתות ודפקה עליה בחוזקה.

"האהא! פרנק חדר עם החמוצים!" שמענו קריאה מהחדר.

"פרנק, הבאת את החמוצים מהמטבחים?-אה, פרופסור.. מה את עושה פה?" נער חסר חולצה בעל שיער חום בהיר ועיניים חומות שפתח את הדלת מיהר לסגור אותה.

"פארקר?" מקונגל שאלה. הוא פתח את הדלת שוב, אך הפעם לבש חולצה.

"היי." הוא אמר.

זיהיתי אותו. זה היה אח של ג'ייד, אלכס המדריך. 

"אני יכולה לדבר עם-"

"הכנו את העבודות פרופסור."

"כן, אבל אפשר את-"

"למדנו לבחינה!"            

"תן לי את-"

"הגלימה חדשה? תמיד רציתי אחת כזאת!"

"איפה ווד?!" מקונגל צעקה.

"אה.. את לא רוצה להעניש אותנו..?" אלכס הסמיק, הרבה יותר מאנג'לינה. "את רק רוצה את ווד?"

"מר פארקר!" מקונגל התרגזה.

"אה, כמובן פרופסור." אלכס מלמל ופנה לחדר. "אוליבר!" הוא צעק.  

"מה?" שמענו אנחה מהחדר.

"בוא."

"אבל מי זה?"

"אה, אה.. פרופסור מקונגל."

"מי זה?!"

"ראש הבית שלך, אידיוט!"

"מקונגל?"

"לא, סנייפ!"

"מה סנייפ עושה במועדון של גריפינדור-?"

"מקונגל רוצה לדבר איתך!"

"אז, אז מה הקשר לסנייפ?"

"בוא כבר!"

ראיתי את ווד מתקרב בחייך את החיוך האוליברי שלו, חסר חולצה.

"למה לעזאזל הם ישנים ערומים?" אנג'לינה מלמלה.

"פרופסור? את  באמת כאן?!" הוא זעק וכיסה את חזהו בידיו.

 "אני אמרתי לך!" אלכס קרא מהחדר.

"ווד. רציתי ל-"

"הכנו את העבודות פרופסור."

"כן, אבל אפשר לדבר איתך-"

"למדנו לבחינה!"            

"אתה יכול לרגע-"

"הגלימה חדשה? תמיד רציתי אחת כזאת!"

"ווד!" מקונגל צעקה. "אני רוצה לדבר איתך ועם אנג'לינה בנוגע לילדה הזאת." מקונגל הניחה את ידה על כתפי.

"מה-מה זה?!- גם אנג'לינה פה?" הוא הסמיק.

"היי." אנג'לינה חייכה.

ווד טרק את הדלת.

"ווד!"

הוא פתח את הדלת, והפעם לבש חולצה.

"טוב, בואו-רגע, איך אתם לובשים את זה כל כך מהר?" מקונגל חשדה.

"תמיד מוכנה לרגעים כאלה." ווד חייך ווישר את חולצתו. "טוב, כדאי שנרד."

הפרק הקודם