לילי וג'יימס שנה שישית

תודה לבטאית שלי I Am It's Who I Am

וויתור זכיות וכל זה

תקופה:הקונדסאים

נקודת מבט:לילי

דייט קצת מפחיד

אני רוצה למות.

היום הדייט שלי עם ג'יימס.

לפחות אני מרגישה טוב. התעוררתי אחרונה בזמן שג'יין, ריצ'ל, אליס ושרלוט תכננו את כל היום לפרטי פרטים.

כשהן שמו לב שאני ערה רייצ'ל ישר פנתה אלי "נו לי, אז לאן את רוצה עוד שנלך? כבר קבענו לכמה חנויות של שמלות נשפים בכל זאת חג המולד מתקרב, הדובשנרייה ועוד כל מיני." אמרה בהתלהבות.

"אממ.. אני לא.. זאת אומרת.. אני הייתי.. אבל.." גמגמתי והסמקתי עד עמקי נשמתי. ממש לא רציתי לאכזב אותן אבל גם לא רציתי לומר להן שאני יוצאת עם ג'יימס,

"אני לא יכולה" מלמלתי בזמן שחיפשתי בגדים ללבוש. "למה? מה יש?" שאלה ריייצ'ל בבלבול.

לאליס עלה מן חצי חיוך על הפרצוף והיא לחשה משהו לג'יין.

גם ג'יין חייכה. "את יוצאת עם ג'יימס, נכון?" שאלה אליס בזדוניות. נראה לי שהסמקתי יותר, אבל אני לא בטוחה שזה אפשרי.

אני שוקלת ברצינות לברוח דרך החלון. אבל זה ממש גבוה, לא כדאי.. אם אני אקפוץ, אני אמות.

לפחות סיסי תהיה מאושרת.

החברות שלי,רמוס וג'יימס בטוח יבכו,בלק אולי יראה סימן שיש לו רגשות ופיטר טוב,נו לא יודעת. בטח כבר בהלוויה סיסי תתחיל עם ג'יימס. או לפחות תשחק אותה ידידה טובה ו'תעזור לו' והיא תגרום לו להתאהב בה. אחרי הוגוורטס הם יתחתנו ויולדו להם ילדים יפים שנראים תמימים כמו ג'יימס אבל בעצם הם יהיו רעים כמו סיסי.

החברות שלי בטח יחשבו שהן אשמות או משהו. שרלוט וג'יין בטח יעברו התמוטטות נפשית (הן די רגישות), אליס תיכנס לאבל ורייצ'ל בטח תצטרף לשרלוט וג'יין. חיים של כל-כך הרבה אנשים יהרסו בגללי! אני כל כך רעה.

"ליל, נו מה יש לך? את יוצאת איתו או לא?" שאלה ג'יין. "כן" מלמלתי. רייצ'ל רטנה משהו. שמעתי רק חלק ממה שהיא אמרה וזה היה נשמע כמו "למה היא לא אמרה מההתחלה?" אוקיי, מצב מביך. התלבשנו מהר ויצאנו לארוחת הבוקר בריצה. הקונדסאים באו קצת אחרינו. ג'יימס התיישב לידי ושאל בלחש אם אני מרגישה יותר טוב. "אני בסדר. תודה." לחשתי חזרה. "קרניים, אוונס, על מה אתם מתלחששים?" שאל בלק בסקרנות.

"אוי, תסתום כבר מוח כלב" מלמלתי בעודי מוזגת כוס של מיץ דלעת. ניסיתי לגמור את האוכל הכי מהר שאני יכולה. תוך 10 דקות בערך רצתי לחדר המועדון של גריפינדור וראיתי כמובן את הפוצית בדרך.

פשוט הסתכלתי עליה והיא הסתובבה והלכה בשחצנות.

מפגרת. פשוט מפגרת. המשכתי לרוץ עד שהגעתי לאישה השמנה. "קאפ... קאפוט..." התנשמתי בכבדות. "קאפוט דרקוניס." או! סוף סוף הצלחתי להגיד את זה! רצתי הרבה.

אני לא צריכה לעשות ספורט בימים הקרובים, אה?
רצתי לחדר שלי. פתחתי את המזוודה והתחלתי להתלבט מה ללבוש. סוף-סוף גמרתי! אני נראית די אמ... סביר. בערך. ירדתי למטה.

אוי לא, מריה מתקרבת אליי. אין לי כוח לסיפורי הבדידות העצובים והמסכנים של מריה. היא פשוט מוצאת תמיד על מה לבכות! היא מחרפנת אותי.

ג'יימס ירד ממגורי הבנים. הוא נראה ממש טוב. הוא מתקרב אליי. "את נראת ממש טוב" אמר.  "תודה, גם אתה" אמרתי ונראה לי שהסמקתי. לא נורא אני אשרוד.

כל הדרך דיברנו על קווידיץ'. אני מאוד אוהבת קווידיץ' אבל רק שיש לי בעיה קטנה.. אני + מטאטא = תאונה (גדולה).

נכנסנו לפונדק שלושת מטאטאים, הפעם המלצרית לא היתה ההיא הפאקצה.

אחרי כמה דקות שישבנו שמה הפוצית נכנסה עם החברות שלה, או ליתר דיוק השפוטות שלה,לפונדק.

"הפוטר והבוצדמית!" שמעתי את הקול המלגלג שלה. "כל כך נמאס לי ממנה! אתה רוצה שנלך למקום אחר?" שאלתי את ג'יימס.

"אני חושב שאולי כדאי להישאר. אני לא חושב שכדאי לברוח כל פעם שהיא באה. גם לי היא הגיעה כאן" אמר בשקט וסימן עם היד שלו קו בלתי נראה שחצה את המצח שלו לרוחב. "תחליט אתה, אין לי הרבה כוח לפוצית הזאת." אמרתי ומשכתי בכתפיי. "נו, נו, נו, פוטר! אני עדיין לא מאמינה שהתדרדרת לבוצדמיות! אתה מבייש את המשפחה שלך!" קראה סיסי בקול רם.

ברגע הזה, כבר יותר מחצי האנשים שיושבים בפונדק הסבו את ראשם אלינו. איזה פאדיחה...

"תתעלמי, את יודעת שאת יותר טובה ממנה." לחש לי ג'יימס. "בסדר, אבל אני יכולה להוריד לה את הראש?" שאלתי בתמימות. ג'יימס פשוט צחק.

הזמנו ברצפת, כרגיל. הפסקתי להקשיב לפוצית,אבל היא לא הפסיקה לרדת עלינו כל הזמן.

אני שונאת אותה!!! בזמן שהיא הייתה באמצע ירידה מפגרת הפרעתי לה באמצע. "אין לך דברים יותר טובים לעשות חוץ מלרדת על אנשים כל היום? אולי תמצאי לך כבר חיים?" סיננתי בעוקצנות.

"אל תדברי איתי אפילו בוצדמית מפגרת! חתיכת מטומטמת כמו ההורים העלובים שלך!" צעקה בחזרה. היד של ג'יימס נגעה בשלי. יש לו יד חמה. הוא פשוט כל כך מרגיע אותי.

כל האנשים בפונדק הביטו בשתינו בתדהמה. בחיים הם לא ראו שתי בנות רבות?!

"לילי, את יודעת שאת צריכה פשוט להתעלם, נכון? גם לי קשה עם כל הירידות החופרות שלה אבל אני למדתי כבר משהו, מי שמדבר ככה פשוט מקנא זהו." לחש ג'יימס בשקט.

"אני יודעת, אני לא אתן לה את הסיפוק הזה שנעזוב או שאני אבכה. פעם אחת אני רוצה שתסתום באמת. תגיד יש לך גיליוטינה מיותרת במקרה?" לחשתי חזרה.

כמעט גמרנו את הברצפת. סוף סוף גמרנו את הברצפת! יצאנו משם סוף סוף!

"אתה רוצה ללכת לדובשנרייה? החברות שלי אמורות להיות שם" אמרתי. "בסדר גמור, אני אתפלא אם רמוס לא מנסה ברגע זה לגרור את סיריוס החוצה מהחנות" אמר ג'יימס בצחוק. אפילו על הפנים שלי עלה חיוך.

ברחוב הכל היה ריק. מוזר... כשנכנסנו לדובשנרייה היה ריק. עדיין מוזר... יצאנו החוצה, חזרה לרחוב. פתאום הכל נהיה כל כך קר, משהו התקרב אלינו. משהו שחור.  נהיה די חשוך.

אני מפחדת. אחזתי את ידו של ג'יימס בחוזקה. היד שלי התחילה להזיע.

הוא הוציא את השרביט."אקספקטו פטרונוס!" צעק. קצת עשן יצא מקצה שרביטו. שלפי את השרביט שלי וניסיתי גם אני.

משהו בצורה שקצת דומה לעשן יצא מהשרביט שלי. ג'יימס ניסה שוב. יצא אייל! פטרונוס מוגשם! זה דורש מאמץ אדיר! אוי לא! ג'יימס קרס!

שיט, אני בודדה במערכה! ניסיתי שוב ושוב ובקושי הצלחתי להוציא קצת עשן.

מעולם לא הייתי מוכשרת בפטרונוסים...

זה ממשיך להתקרב אליי! איכסה! יש לו יד רקובה ודוחה! מלאה פצעים ותפרים ובקיצור מבחילה! אני כבר לא רואה כלום! אני יכולה להרגיש את הנשימה שלו, כל הזיכרונות הרעים עולים בי מחדש. איזה סיוט! הוא ממשיך להתקדם אליי. אני מזיעה בכל הגוף. אני לא מצליחה לזוז! איזה פחד!

"הצילו..." לחשתי. אני כבר לא בטוחה שמזה אני אצליח להיחלץ.

ראיתי אור קלוש והרגשתי כאילו מין שינה מוזרה, רגועה יותר.

תגיבו! פליז :)

הפרק הקודם		הפרק הבא