זעם - רק עוד סיפור אהבה ממוצע

אלוהה^^

אז, הממ, לפניכם פרק מגניב שנקרא, בשפתי העממית, "פרק עלילה". יש שניים כאלו במהלך הפיק, ובמהלך שניהם המחברת המקורית מנסה קצת לצאת ממסגרת המכתבים עצמם, ולכן דמות מסוימת מספרת לדמות אחרת על מה שעבר עליה... מן סוג של יומן רק עם תשובה(: בכל מקרה, זה אומר שבפרק יש פסקאות יותר ארוכות, יותר עלילה, יותר התקדמות בדרמיוני שלנו... וכן, גם קצת פחות דברים שקורעים אותנו מצחוק... :'(

אבל עדיין, אני חושבת שהפיק הזה הוא לגמרי AWESOME. וזה אומר די הרבה, כי ברור לכולם שהדעה שלי היא סופר-חשוב, לא? P;

אז אם גם אתם חושבים ככה, אז תראו את זה בתגובות, בצפיות, בחברים שאתם מזמינים להיות מנויים, ואני מבטיחה שזה יתבטא במהירות הפרק... מה אתם אומרים על פרק עוד יום, ככה?

מוקדש למריה וויט שדרשה, לנעמה שהתעניינה תמידית מתי יש פרק נוסף, ולעומרי ש, אממ, סתם בא לי (?)

תהנוווווווווו 3>

פרק 8

מאלפוי,

אתה האידיוט הכי גדול בעולם. אני שונאת אותך.

הרמיוני.

~*~

גריינג'ר,

תודה על המחמאה.

דראקו.

~*~

הרמיוני!

איפה את? חיפשתי אותך *בכל מקום*. אני ממשיכה לשמוע אנשים מדברים על משהו שקרה היום בהוגסמיד, משהו עלייך ועל מאלפוי? *מה קרה*? אני לא יכולה להאמין שפספסתי את זה! הכל באשמת פליטיק הארור, ששכנע אותי להסכים להישאר ולעזור בהכנות לנשף חג-המולד בתמורה להעלאה בציון... אוף!

בבקשה תעני ותספרי על *כל* מה שקרה!

~ ג'יני.

~*~

הו, ג'יני...

זה היה נורא. אני לא יכולה להביא את עצמי לחשוב על זה. אבל, מאחר ואת אחת החברות הכי טובות שלי, אני בטוחה שאוכל לכפות על עצמי לספר לך את הסיפור פעם נוספת...

טוב, אז פגשתי את זכריה – זאק, אני חייבת לזכור לקרוא לו זאק – באולם הגדול בעשר, כפי שסיכמנו. אמרנו 'היי' וכאלו, והתכוונו ללכת. רק כדי להבהיר לך, הוא לבש כובע צמר נורא – לא, תהפכי את זה ל*מבחיל* ­– בצבע צהוב. לציון הפלפאף, את יודעת? בכל מקרה, בדיוק כשעמדנו לעזוב, הבחנתי בדראקו מאלפוי ובבלייז זאביני באולם, והם פילסו את דרכם אלינו. בלייז קרא בקול "הכל בסדר, גריינג'ר?", ואני סוג-של הנהנתי לעברו... בלייז לא מדבר איתי בדרך-כלל, את יודעת. אז זכריה ואני המשכנו ליציאה, כשמאלפוי הגיע ולחש באוזני... הו מרלין, ג'ין... זה כל-כך מביך, אני לא יכולה לספר לך!

~*~

הרמיוני ג'ין גריינג'ר,

את לא יכולה לשלוח לי את תחילת הסיפור מבלי לסיים אותו! זה פשוט *מרושע*! ספרי לי מה קרה! מה מאלפוי לחש לך?

~ ג'ין.

~*~

אני מניחה שאת צודקת... טוב, הוא אמר, "הכל מוכן ללילה הפרוע שלך ושל סמית', גריינג'ר?" הו, אני ממש מסמיקה עכשיו...

ה.

~*~

מרלין הגדול והארור.

מה *זה* אמור להביע?

ג'.

~*~

זה קשור למשהו שדיברנו עליו בקצרה בלילה הקודם...

ה.

~*~

דיברת על *סקס* עם *מאלפוי*?!

אז *לזה* הוא התכוון, נכון?

הו אלוהים, הרמיוני! מה קרה לאחר מכן? פשוט ספרי לי את כל הסיפור!

ג'.

~*~

ג'ינברה,

אני לא הופכת את הדיבור על חיי-המין שלי עם דראקו מאלפוי לנוהל קבוע, ולא משנה כמה חיי-המין האלו לוקים בחסר... זה סתם משהו שאמרתי כדי לשלהב אותו... ציינתי כמה נרגשת אני לקראת הלילה עם זכריה... זה הכל. תפסיקי לחשוב כל-כך כחול, מיס וויזלי.

ה.

~*~

בסדר, אבל *כן* דיברתם על סקס, אני צדקתי! אבל, אממ, משתגידי. אז מה קרה לאחר מכן? מה אמרת לו בחזרה?

ג'ין.

נ.ב: למה להפסיק לחשוב כחול? זה הצבע הכי יפה!

~*~

טוב, אמרתי לו ללכת לעזאזל ולתת לי להמשיך בדייט שלי.

ה.

~*~

*רגע-רגע-רגע*. רק לפני דקה אמרת שאת רוצה לשלהב אותו. למה, בשם מרלין, שתרצי לעשות את זה? זה נשמע כאילו...

הו אלוהים.

~*~

*ג'ינברה וויזלי, את תגידי לי מה את חושבת ברגע זה!*

~*~

טוב... רצית לשלהב אותו לגבי הדייט, בידיעה שזה יעצבן אותו מאוד. אז... לי זה נשמע כאילו את רוצה לגרום לו לקנא! את *פלרטטת עם מאלפוי*!

ג'.

~*~

לא אני לא, ג'יני! *אני לא מחבבת את מאלפוי*. את מבלה יותר מדי זמן עם הארי. אני באמת, *באמת* לא מחבבת את מאלפוי, במיוחד לא אחרי היום. ואני לא הולכת לספר לך על זה יותר!

ה.

~*~

לא, הרמיוני! לא התכוונתי לזה! אני לעולם לא אזכיר את זה שוב! זה היה בצחוק! רק בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה *בבקשה* תספרי על מה שקרה!

~ ג'ין.

~*~

טוב, אני מניחה שאספר לך... את תגלי בקרוב בכל מקרה.

אוקיי, אז אמרתי למאלפוי ללכת לעזאזל, ואז זכריה החזיק את היד שלי (והיד שלו, דרך-אגב, מעט הזיעה) והלכנו להוגסמיד. זכריה דיבר ללא הפסקה על עצמו, ואני הייתי צריכה פשוט לשתוק ולחייך... אבל את יודעת את מי הוא הזכיר לי? את קורמק מקלגן.

הבוקר שלנו יחד היה נורא, אם להיות כנה. זכריה פשוט דיבר, ודיבר ודיבר... כל מה שהייתי צריכה לעשות זה פשוט לחייך כשהוא עצר בכדי לנשום. הוא חזר ואמר "זה כל-כך נפלא שאנחנו סוף-סוף ביחד, 'מיוני. תמיד חשבתי שאנחנו נהיה זוג מושלם..." וכל פעם שהוא אמר את זה הייתי חייבת להירתע. כי אם יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות, זה שזכריה סמית' ואני *לא* נהיה זוג מושלם! אף-פעם!

בכל מקרה, שרדתי עד ארוחת צהריים, והלכנו אל שלושת המטאטאים, שם נתקלנו בהארי ורון. ו*פה* הכל החל להידרדר. מה שאומר די הרבה, בהתחשב בכמה היום היה נורא עד החלק הזה של הסיפור...

- הרמיוני.

~*~

הרמיוני,

*פשוט תגידי לי מה קרה*! בגלל שהארי לא אמר לי. הוא אמר שמשהו קרה בארוחת הצהריים, אבל שהוא לא יודע בדיוק מה ושאני צריכה לשאול אותך. *ואת לא מספרת לי את כל הסיפור המזורגג*. תפסיקי לשלוח לי מכתבים בלתי-גמורים או – שאלוהים יעזור לי – אני אאתר את זכריה ואגרום *לו* לספר לי מה קרה...

ג'.

~*~

הא-הא, זכריה לא יוכל לספר לך. הוא היה עד רק לקטע הזה ולקטע האחרון, ואני לא חושבת שהוא ראה את שניהם כחוויה רעה במיוחד...

בסדר. אז פגשתי את הבנים בארוחת הצהריים, והייתי *כל-כך* שמחה שיש לי מישהו נחמד לדבר איתו... כשפתאום, ממש משום מקום, שמעתי קול:

"יש פה מקום לעוד שניים, גריינג'ר?"

*כמובן* שזה היה מאלפוי, מלווה בבלייז זאביני. הוא רצה לשבת איתנו! כמעט נחנקתי מהבירצפת שלי. שאלתי אותו, "למה שתרצה לשבת כאן, לעזאזל?" והוא עשה את הדבר המטופש הזה של נענוע הגבה, זה שהוא התחיל לעשות הרבה לאחרונה.

ואז הוא התחיל לברבר שטויות על אחדות הבתים ושזה מה שתמיד רציתי, בלה-בלה-בלה.... ולא רציתי שכל האחרים יחשבו שאני צבועה, את יודעת? כי אני דגלתי באחדות הבתים די בלהט מאז ספטמבר...

אז הנהנתי לכיוון המקום הפנוי והאידיוטים התיישבו. רון נראה מעט חולה. זכריה נראה... טוב, די מעוצבן, אני מניחה. והארי... טוב, הוא הסתכל ישר עליי ונראה סוג-של משועשע. דרכתי על הרגל שלו בכוח מתחת לשולחן, כי ידעתי שהוא יתחיל עם השטויות האלו לגבי זה שנתתי למאלפוי לשבת לידי כי אני מאוהבת בו... *מה שבהחלט לא נכון*.

בכל מקרה, זה היה הדבר הכי מביך בעולם, ג'ין. כולם פשוט ישבו בשתיקה, לא בטוחים מה להגיד, או על מי להסתכל... רתחתי מזעם. במיוחד מאחר ומאלפוי המשיך לנסות ולדבר איתי, מעמיד פנים שאף-אחד אחר לא שם. טוב, הייתי חייבת לברוח, אז קמתי בשביל ללכת לשירותים... וזו הייתה, כנראה, השגיאה החמורה ביותר שלי.

כל-כך כעסתי שאפילו לא שמתי לב שעוקבים אחריי. עד שהגעתי לשירותים, ויד חפנה אותי ומשכה אותי אל גומחה ליד הדלת. אז הבנתי שמאלפוי עקב אחריי. הוא דחק אותי לפינת הגומחה ועמד ממש ממש קרוב אליי.

ג'יני, הוא כל-כך גבוה...

בכל מקרה, הרמתי את מבטי אליו. "מאלפוי, מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה? תתרחק ממני! מעולם לא שמעת על המושג 'מרחב אישי'?" אמרתי. ואז ניסיתי לדחוף אותו הרחק ממני.

אני מתקנת את ההצהרה הקודמת שלי: *זו* הייתה השגיאה החמורה ביותר שלי.

כשזה קרה... אני אנסה להסביר... בשביל לדחוף אותו רחוק – מה שלא היה אפקטיבי, דרך אגב – הייתי צריכה לצעוד צעד קדימה. קרוב יותר אליו.

יותר מדי קרוב. קרוב מספיק בשביל שהוא יוכל להרים את הסנטר שלי ולנשק אותי.

כן, ג'יני, דראקו מאלפוי נישק אותי.

~*~

*מרלין הגדול והארור, הרמיוני! דראקו מאלפוי נישק אותך!*

*איך זה היה? מה עשית?*

~*~

עשיתי את הדבר היחיד שעלה בראשי, ג'יני. סטרתי לו בכל כוחי.

ה.

~*~

דרייק, אחי –

איך הפנים שלך? אמרתי לך שלנשק אותה מבלי להיות בטוח שידיה קשורות זה רעיון רע. אתה *אוהב* כשגריינג'ר מכה אותך או משהו?

בלייז.

~*~

בלייז,

אתה *יודע* שזה שווה את זה. היא מנשקת כמו... כמו משהו שמעולם לא נישקתי. עד שהיא הבינה שהיא מנשקת אותי בחזרה. אז היא סטרה לי.

דראקו.

~*~

כן, שמתי לב שהיא סטרה לך. לזה שאתה חיוור כל-כך יש חסרונות מסוימים, הא?

דרייק, אחי, אתה חייב להיזהר. אם אתה רוצה לרדוף אחרי גריינג'ר, אז בסדר. אבל תזהר שלא תיפגע – או, יותר גרוע, תושפל. היא הבהירה די טוב שהיא לא רוצה אותך.

ב.

~*~

אז אני *אגרום* לה לרצות אותי. אני אשיג את גריינג'ר לפני סוף השנה, אתה תראה.

ד.

~*~

שינית את הטון... נכון, חבר? רק לפני יומיים היית עמוק בתוך "*אני לא מאוהב בגריינג'ר!*", אפילו החטפת לי על שאמרתי אחרת... היית בהכחשה רצינית.

ב.

~*~

כן, אבל עכשיו נישקתי אותה. היא לא הולכת לנשק אף-אחד אחר יותר אם זה תלוי בי.

אה, מצטער על הפנים שלך, חבר. החטפתי לך די חזק, הא?

ד.

~*~

כן, זה היה די חזק. אבל אל תדאג – אני מתערב שהפנים שלי נראות טוב יותר משלך.

אבל... אמרת שגריינג'ר לא הולכת לנשק אף-אחד אחר יותר. אבל היא כן נישקה, נכון?

ב.

~*~

כן. אני לא מאמין שהיא עשתה את זה. אני הולך להרוג את סמית'.

~*~

*הו גודריק, הרמיוני!*

*נישקת את זכריה? ישר אחרי שנישקת את מאלפוי?*

~ ג'ין

~*~

כן, ג'יני. זה מה שעשיתי, נכון?

הרגשתי כאילו אני *חייבת*, מבינה? בגלל שהייתי בדייט עם זכריה ובגלל שרציתי להבהיר למאלפוי שזה היה *לא* בסדר לנשק אותי.

אבל... הו, ג'יני...

כשהתנשקתי בטירוף עם זכריה, לא יכולתי שלא להשוות בינו לבין מאלפוי... נראה שהשמועות די נכונות... דראקו מנשק טוב, ג'יני. אני יודעת שלא היה לי הרבה ניסיון בנשיקות, אבל אני יכולה להעריך נשיקה טובה כשאני מקבלת אותה.

- הרמיוני.

~*~

וואו, 'מיוני. את נישקת את *דראקו מאלפוי, אליל-המין הסלית'ריני*. ובנוסף לכך, אהבת את זה! אהההההההה!

מה את הולכת לעשות עכשיו? לנשק אותו שוב?

~ ג'ין.

~*~

*לא, ג'יני*.

אני בקושי יכולה להסתכל עליו. שלחתי לו מכתב שאומר לו שהוא מניאק בגלל הוא ניצל אותי. ויש לי *נשף* לארגן עם הבחור הזה עכשיו! מה אני הולכת לעשות?!

היית צריכה לראות את הפנים שלו אז... הוא בקושי הבחין בסטירה, רק חייך ונראה כמו חתול שקיבל את השמנת. מה שרק גרם לי לרצות לסטור לו שוב. עם זאת, התאפקתי.

ה.

~*~

כמו חתול שקיבל את השמנת, הא? נשמע כאילו דראקו אהב לנשק אותך. אולי זו הייתה כל התוכנית? אולי הוא לא התכוון רק להרוס את הדייט שלך, אלא יותר מזה?

~ ג'ין

~*~

 ג'ינברה, אני מסרבת להשתעשע במחשבה.

ה.

~*~

בסדר... רק אמרתי, זה הכל.

ג'.

~*~

טוב, תפסיקי להגיד. שמעתי מספיק. קודם הארי, עכשיו את. מספיק זה מספיק.

ה.

הפרק הקודם		הפרק הבא