זכרונות בגשם

זכרונות בגשם:

פרק 8-אז למה צריך לחיות..?

ג'יימס היה אבוד.

הוא ישב בקדוש מנגו למעלה משמונה שעות,לא מסוגל לחשוב.

הוא ביקש מסיריוס לקחת את הארי הביתה,הוא לא רצה שהארי ישהה במקומות כאלה,ולו לזמן קצר ביותר.

גם כשמדובר באימו.

סיריוס הבין שאין טעם להתווכח,ואמר שישכיב אותו לישון וישגיח עליו ביחד עם רמוס,שהגיע גם כן לאחר שסיריוס הודיע לו דרך ינשוף מה קרה.

בכל פעם שהרופאים יצאו,הם סירבו לדבר איתו,חוץ ממשפט אחד שאמרו לא בכל פעם-"מצבה לא יציב".

למה הם פשוט לא אומרים,לעזאזל,ג'יימס חשב,שהיא בסכנת מוות?!

התחוור לו עד כמה הוא אוהב אותה,והוא ידע,שאם היא תלך-הוא יהיה אבוד,הוא ירגיש כאילו מישהו לקח חצי ממנו,ואיך אפשר לתפקד עם חצי גוף?

והארי,הארי המסכן-ג'יימס אהב אותו כל כך!מה הוא יעשה בלי..בלי לילי?

מה ג'יימס יעשה בלעדיה?

בלי המזג החם שלה,החוכמה שלה,היופי שלה,טוב הלב שלה,השיער האדום והחלק כמשי,שג'יימס כל כך אהב,והעיניים-העיניים הירוקות כאיזמרגד,שהארי  ירש ממנה.

הוא לא יוכל לחיות אם משהו יקרה לה.

הלוואי שהוא היה שם במקומה,סובל את החתכים,את הזריקות,השיקויים,הכשפים,וכל הסבל שהיא הייתה צריכה לעבור כדי להתרפא ולהחלים.

אם היא תחלים.

ופתאום,התעורר בג'יימס מין דחף משונה,הוא היה חייב לראות אותה-לוודא שהיא עדיין בחיים,אפילו לשנייה,ולא אכפת לו מה הרופאים יעשו לו אחר כך.

הוא רץ במסדרונות של הקדוש מנגו,במקומות שהיו מותרים לכניסה למכשפים ולמרפאים של הקדוש מנגו בלבד.הוא התעלם מכל הצעקות,הכישופים שהוטלו לעברו,וסוף סוף,הוא עמד מול חדרה של לילי.

הוא נשם עמוקות,ופתח את הדלת.

מה שראה שם העלה בו סערה של פחד,חולשה,זעם,כאב,צער ו-הוא כבר לא ידע,כל מה שהוא ידע זה שמולו,על מיטה של בית חולים,שכבה לילי אוואנס,עם קבוצה של רופאים,דם היה נראה בכל מקום,וחתכים נוראיים ועמוקים על חזה,רגליה,ידיה-בכל מקום שהצליח לראות מבעד לקבוצת הרופאים,שנראו מיואשים וחסרי תקווה.

האם..האם זה אומר...?

ג'יימס קרס על הרצפה,מאבד את הרצון לחיות,לא רוצה-פשוט לא רוצה-לעכל את התמונה שעלתה במוחו.

ואז הוא שמע צליל,צליל נורא,הכי נורא ששמע מימיו,

את לילי צורחת,צרחה שקרעה את ליבו,הוא לא היה יכול לשמוע את הקול הזה יותר,זה לא היה טבעי-היא בחיים לא הייתה צריכה להרגיש כאב!ג'יימס היה אמור להיות שם כדי להגן עליה!

וכהרף עין הוא נעמד שם,לצד מיטתה של לילי,מתחנן לפניה,שתשמע אותו,שתבריא,שתחלים,שתהיה בסדר,בשבילו,בשביל הארי-בשביל כולם.

הוא אמר לה שהוא לא יכול לחיות בלעדיה,שהוא לא יודע מה יעשה אם משהו יקרה לה,שהוא צריך אותה.

שהוא אוהב אותה.

שום דבר לא קרה,לילי נהייתה חיוורת כמתה,וג'יימס עמד לידה,ראשו מושמט,עיניו כבויות,גופו רועד וכושל,הוא הרגיש-הוא הרגיש איך כל טיפה מחייה יוצאת מגופה,והוא לא היה יכול לעשות דבר בנידון,הוא הרגיש שככל שהיא דועכת,כך גם הוא,בכל שניה שעוברת,הוא מתקשה-מתקשה לעמוד,מתקשה לזוז,מתקשה לדבר-

מתקשה לחיות.

אז למה צריך לחיות,הוא חשב?

אם ככה זה נגמר..

הוא נישק אותה,נשיקה אחרונה,ארוכה על השפתיים,ולא רצה להינתק,הוא הרגיש איך דקות החיים האחרונות שלה עוברות מולו ביעף-והוא לא רצה,הוא לא רצה שזה מה שיקרה,הוא רצה לעמוד לצידה,לגדול איתה,להתחתן איתה,להביא לעולם ילדים שיהיו אחים של הארי-

הוא רצה לחיות איתה,כי הוא ידע שלבד-הוא לא יוכל.

הוא הרכין את ראשו,ידו שלובה בתוך זו של לילי,מתכוון להישאר איתה עד לרגע האחרון..

ואז הוא ראה את החלון שליד המיטה שלה מתנפץ,ועוף-רק אחר-כך גילה שזה פוקס-מתעופף בחדר,מחפש את לילי,וכהרף עין,גם דמבלדור הופיע,עצב וכאב בעיניו,למראה של אחת מתלמידותיו האהובות ביותר,שחייה נלקחים ממנה בדרך אכזרית.

"האם זה מאוחר מידי..?" מלמל,פוקס מתיישב על כתפו.

"לא..עדיין לא...עכשיו!"

דמבלדור הבין את הכוונה שבמילותיו המקוטעות של ג'יימס,ומייד הניד את ראשו לעבר פוקס,שעף לעבר לילי,

והזיל דמעה אחת.

החתכים שהיו על גופה התחילו להתאחות,שבריה התאחו,חבורותיה נעלמו,וג'יימס שמע ממנה אנחת הקלה,בשנתה.

הוא לא ידע איך להודות לפוקס ולדמבלדור.

"אני..אני לא יודע איך..." ניסה להגיד לדמבלדור,המום,מילותיו עדיין לא מושלמות.

"זה בסדר" אמר דמבלדור,בעליזות המוכרת לו."כדאי שנלך,לא פוקס?" הציפור הנהנה בהסכמה.

"תעדכן אותי בפרטים כשהיא תתעורר!" קרא לעברו דמבלדור,מחייך את חיוכו המוכר,העליז,והתעתק,תוך כדי שפוקס יוצא מהחלון,מעופף בכנפיו הזהובות אל תוך הלילה.

ג'יימס עמד פעור פה.

הרופאים,שמאותו רגע שג'יימס התפרץ לחדר,ועד אז,כשפוקס יצא מהחלון,נאלמו בתדהמה,התחילו לחייך,רופא אחד התקרב לעברה,והתחיל לבדוק אותה,הוא בחן אותה לכמה רגעים,בדק,ואז הסתובב לעבר ג'יימס-וחייך,תוך כדי הנהון.

ג'יימס לא היה יכול להיות מאושר יותר.

נכון-שהוא עדיין לא קיבל תשובות על מה קרה,אבל ברגע שתתעורר,הכל יהיה יותר פשוט,

הכל תמיד היה יותר פשוט כשלילי הייתה בסביבה.

והיא לא עומדת למות!

ג'יימס רצה לצחוק,לרקוד בחדר,הוא הרגיש כמו פרפר עם כנפיים-כי כשלילי לצידו,הוא יכול לעשות הכל.

אז נכון שהיא עדיין לא הייתה שלו-אבל היא תהייה בקרוב..

ג'יימס נזכר באותו יום,במסעדה השכונתית.

הוא ראה משהו בעיניה של לילי,הוא היה בטוח בכך,וזה לא היה רק חיוך.

לאחר חצי שעה של מילוי טפסים,שליחת ינשופים,והתרוצצות בין הרופאים,כל החבורה (שכללה את ג'יימס,הארי,סיריוס,רמוס ופטיגרו) התייצבה בחדרה של לילי,לאחר שג'יימס מיהר להסביר להם מה קרה,נאנחו כולם אנחת רווחה,ג'יימס היה יכול להישבע שראה את רמוס מנגב דמעה מעיניו..

אלוהים.

זה היה אחד מהלילות הקשים ביותר שעברו על ג'יימס מעודו-תיקון:זה היה הלילה הקשה שג'יימס חווה מעודו.והוא התפלל שלא יצטרך לעבור חוויה מצמררת שכזו עוד הפעם.

והוא ידע שהוא צריך לספר ללילי שהוא אוהב אותה.

עוד יהיה זמן,החליט.ימים ושבועות וחודשים...כך לפחות הוא קיווה.

ואם היא תרצה ללכת,הוא ידאג לעצור בעדה,הוא לא ייתן לה ללכת,היא הייתה יקרה לו,יותר מחייו,וגם הארי.הוא ימות כדי להציל אותם..

הרופאים הניחו שהיא צריכה להתעורר עוד יום יומיים,מכיוון שהיא אוגרת מחדש את כוחותיה.

ג'יימס נשאר צמוד אליה כל הזמן,מסרב להרפות.הוא תוך כדי קיבל גם דיווחים על ההתקפה שלה,וחקר גם הוא לא מעט בעניין.

הרופאים ציפו בכל שעה להתעוררות של לילי,וגם ג'יימס.

מה שבהחלט לא הכין אותו לכך שהרופא יבוא אליו בשעה שבע בערב,למשך השעה היחידה שבה הוא חזר לדירתו,ממשיך בעבודתו,משגיח על הארי בזמן שרמוס לא היה יכול..

ויגיד לו שלילי נפלה לקומה.

~*~

אז עידכנתי J בבקשה אל תהרגו אותי בעניין לילי!

אם אתם כועסים,מצוברחים,עצובים,שמחים,מופתעים-אל תחששו להגיב.:)

ואתם יודעים מה?אם יש יותר מ5 תגובות עד מחר,אז אני אעדכן בסוף השבוע..:) אז כדאי לכם להגיב!

LiliLalaXx

הפרק הקודם		הפרק הבא