החיים השניים של ויולה

קודם כול-חנוכה שמח!

מצטערת שלקח הרבה זמן.

הפרק הזה הוא פרק אחד לפני האחרון. הוא מנקודת ראות של ויולה,כך יהיה גם הפרק האחרון.

חשוב לי להגיד שהפרק הזה ,הוא כבר אחרי המלחמה,אחרי מות וולדמורט וכל זה.

תהנו והכי חשוב ,לא לשכוח תגובות(:

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

  -כעבור ארבעה שנים-

עמדתי מול המראה, הבטתי בפני שכעת התארכו מעט, בשיער השחור והחלק, בעיניים הירוקות שכעת כ"כ שנאתי.

הצצתי במפרק כף ידי,שעון הזהב נצץ.

המחוגים הראו על שעת ערב מוקדמת.

ידעתי לאן מועדות פני.

התעתקתי לרחוב צ'ארלס ופניתי למסעדה הקטנה, התיישבתי בנוחיות והתעסקתי ללא הפסקה בסוגר השעון.

"היי" קול שקט קטע את הדממה שהייתי שרויה בה.

עניתי לו בהנהון ראש.

הוא לא השתנה, אותו השיער הקופצני, אותם משקפיים. אותם עיניים שכאשר הבטתי בהם הרגשתי כאילו אני מביטה במראה על השתקפות עיני שלי.

הוא התיישב מולי.שררו בינינו כמה רגעי שקט, שבהם ראיתי עד כמה התאמץ להתחיל את השיחה.

"ויולה..." הוא פתח בהיסוס. "אני באתי רק כדי להעביר לך משהו. אני לא קראתי אותו, ואין לי שום כוונה."

הוא הניח בין שינינו מכתב קטן.

הוא עמד על רגליו,הביט בי ופתח את פיו מספר פעמים.

 "אני אשמח אם לא תיעלמי לי שוב. אני אשמח אם הקשר בינינו יחזור להיות..." לא עניתי.

התחלתי להרגיש דמעה יורדת בדיוק בשנייה שדמעה ירדה מעינו של הארי, מאותם זוג עיניים.

הוא הסתובב ויצא מן המסעדה, נשארתי לבד עם המכתב.

הוצאתי מתיק היד שלי את משקפי השמש והנחתי אותם על עיניי, עפ"י שבחוץ שרר כבר חשכה.

יצאתי מן המסעדה כשהמכתב טמון בין אצבעותיי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הייתי בדירה הריקה שלי. הסתובבתי סביב כל הבית.

ניקיתי,שטפתי,בישלתי; והכול עשיתי במו ידי,ללא השרביט, רק כדי שהמשימה תארך עוד קצת זמן.

לבסוף,לא נותר עוד דבר לעשות.

התיישבתי על הספא ופתחתי בידיים רועדות את המכתב.

--

"ויולה, שתדעי שקשה לי לבטא את מה שאני רוצה להגיד לך.

כבר ארבע שנים אני מסתובב עם המכתב הזה,כל פעם מוסיף עוד פרט.

נעלמת, אחרי שסיפרתי לך את האמת.

יום אחד היית שם,צועקת ובוכה ויום לאחר מכן,נעלמת.

חששתי לשלומך , אך דמבלדור אמר שאת בסדר,הוא ביקש ממני לא לרדוף אחרייך.

אני מצטער שהקשבתי לו.

אני רוצה שתדעי,שלא היה לי מושג שהיית ביתי.

לא ידעתי אפילו שלילי בהריון! אני נשבע לך שאם הייתי יודע,הייתי לוקח אותך לביתי.

אני כועס עליה,בדיוק כמוך.

למה היא לא סיפרה לי? 

15 שנה חייתי בשקר שהיא לא השאירה לי דבר.

והיא כן,היא השאירה לי אותך.

אני מצטער שלא הייתי שם כשהיית צריכה דמות אב.

אני יודע איך זה להיות במקום שבא אתה לא רצוי.

אני מרגיש שהסוף שלי קרב.

כנראה לא יהיה אני זה שיעביר לך את המכתב, אלה מישהו אחר.

מישהו שאליו אני סומך שיעשה כן.

אוהב, ומצטער. סוורוס סנייפ, אביך. --

הפרק הקודם		הפרק הבא