לוסי בריאן

 לוסי, לינדה ואוליבר ירדו ונפגשו יחד ליד לוח המודעות כדי לחתום שהם נשארים פה במשך חופשת חג המולד. לאחר שחתמו יצאו לאולם כדי לאכול ארוחת בוקר ולהיפרד מאלה שהולכים הביתה. הם ראו את הפרופסורים מקשטים את האולם בקישוטי חג המולד. חליפות האבירים התחילו לזמר, ועצי אורן גבוהים ויפים קושטו. כל השולחנות הגדולים שמסודרים לפי בתים לא היו. במקומם היו ארבעה שולחנות עגולים וקטנים, ושולחן הסגל נשאר במקומו. "חשבתי שלא נזדקק לשולחנות הגדולים. קדימה שבו.." אמר פרופסור דיפט. בשולחן של סלית'רין ישבו שלושה תלמידי שנה רביעית שנראו אחים, וטום רידל. בשולחן רייבנקלו ישבו שני ילדים בשנה חמישית, ושניים בשלישית. בשולחן הפלפף ישבו שלושה תלמידים, פופי פומפרי, רודולף קטרמול וג'ורג' אבוט. בשולחן גריפינדור ישבו לוסי, אוליבר, לינדה ורובאוס האגריד. הם התחילו לאכול, לוסי לקחה קצת מהדברים שנראו טעימים,  ואוליבר לקח קצת מכל מה שהיה שם. לוסי לא הייתה רעבה במיוחד. היא ולינדה אכלו יחד את האוכל של לוסי, ואז עברו לממתקים. הדמות שהייתה בקלף צפרדע השוקולד של לוסי, היה גודריק גריפינדור. "לינדה תראי! גודריק גריפינדור הוא אחד ממייסדי הוגוורטס!  כתוב שהוא ועוד כמה אנשים בנו את הוגוורטס! על שמו נקרא הבית שלנו! גריפינדור!" אמרה לוסי בהתרגשות לאחר שקראה מאחורי תמונתו של גודריק גריפינדור. "מעניין מי האחרים. בטך זה לפי שמות הבתים." אמרה לינדה. לוסי קמה. "לאן את הולכת?" שאלה לינדה. "לשאול את פרופסור דמבלדור. אני מתביישת מפרופסור דיפט.." אמרה לוסי. לינדה הנהנה וחזרה לאכול ממתקים. "אה.. פרופסור?" אמרה כשהגיעה למושבו של פרופסור דמבלדור. "מה העלמה בריאן?" שאל. "אני צריכה לדעת- סתם כי אני רוצה- מי היו המייסדים של הוגוורטס? אל תדאג אני לא הולכת לעשות איזה משהו רע-" "אני לא דואג. אני חושבת שחובתו של כל קוסם צעיר לדעת מי יסד את בית הספר שלו. היו ארבעה מייסדים: גודריק גריפינדור- שהקים את בית גריפינדור- הוא היה אמיץ מאוד, רוונה רייבנקלו- מייסדת רייבנקלו- היא הייתה חכמה מאוד, הלגה הפלפף- מייסדת הפלפף- היא הייתה טובת לב, וסלאזר סלית'רין- מייסד סלית'רין- טוהר הדם היה חשוב לא מאוד. לכל בית יש את אופי המייסד שלו- ילדי גריפינדור הם אמיצים מאוד, ילדי רייבנקלו הם משכילים, ילדי הפלפף הם טובי לב, ןאילו לילדי סלית'רין רק טוהר הדם עולה לראש." הסביר לה פרופסור דמבלדור. "תודה פרופסור!" אמרה לוסי, חייכה והסתובבה ללכת. פרופסור דמבלדור הניח יד על כתפה. "גם אמא שלך הייתה בגריפינדור." אמר לה בחיוך שקט וחזר לאכול. לוסי הביטה בו למשך כמה שניות ואז פנתה חזרה לשולחן הקטן של גריפינדור. "נו אז מי מייסדי גריפינדור?" שאלה לינדה. "הלגה הפלפף  לבית הפלפף, רוונה רייבנקלו של בית רייבנקלו, סלאזר סלית'רין את בית סלית'רין וגודריק גריפינדור את גריפינדור." אז למה את עצובה?" שאלה לינדה. "אני לא עצובה. אני חושבת. דמבלדור אמר שגם אב שלי היה מגריפינדור. אבל מיהו אבא שלי?" תהתה לוסי. לינדה השפילה את ראשה בעצב. "אני לא יודעת." אמרה. ואחרי דקה של מחשבה חזרו לאכול.

בית גריפינדור היה שקט מאוד. רובאוס יצא למדשאות, ולפי חשדם של השלישיה, נכנס גם ליער. אוליבר ולינדה שיחקו טאקי מתפוצץ, ולוסי סתם ישבה על הכורסא. היא קמה והלכה להצטרף לאוליבר ולינדה. "נו? אז מי מוביל?" שאלה בלגלוג. היא ידעה שאוליבר מנצח. "כמובן שאני! ללינדה דרושות שנים של אימון כדי לנצח אותי!" "שביצר! ניצחתי אותך בארבעה משחקים מתוך עשר!" צחקה לו לינדה. שלושתם צחקו. אוליבר היה חכם. בכל המשחקים הייתה האסטרטגיה שלו שונה משל שאר הילדים. לינדה הייתה חכמה גם היא, אבל לא יותר מאוליבר. למרות שהיו תאומים, האופי שלהם היה שונה. לינדה נולדה לפני אוליבר בכמה שניות, אבל תמיד היא תעדיף ללכת מאחוריו. ללינדה היו פחות חברים מאשר כמות חבריו של אוליבר. לוסי, שלא הייתה כשורה אליהם בדמה, הייתה בדיוק ביניהם בכל המובנים. היא הייתה קצת פחות חכמה מאוליבר, ולא יותר מדי חכמה מלינדה. היא לא פחדה יותר מלינדה, כי אבל הייתה אמיצה כמעט כמו אוליבר. לא היו לה יותר חברים מלינדה, משום שהחברים שלה היו אותם חברים כמו של לינדה. "טוב אני הולכת למדשאות. רוצים לבוא?" שאלה לוסי. "לא, יש לי עונש... בשבוע הראשון של החופש אני חייב להישאר בבית גריפינדור ולא לצאת ממנו חוץ מהארוחות." אמר אוליבר. "אני רוצה לנוח. אולי אחר- כך?" אמר לינדה. "טוב. אז אני במדשאות אם אתם מחפשים אותי." הם נפרדו ולוסי ירדה למדשאות. היא התיישבה מתחת לאחד העצים ועצמה את עניה.

לרגע חשבה ששמעה משהו זוחל בדשא. היא פקחה את ענייה. לא היה שם כלום. עצמה אותם, ושוב שמעה משהו זוחל בדשא. היא פקחה את ענייה, והפעם נחש שחור היה מול ענייה. הוא התקרב אליה לאט, ולוסי קפצה על רגליה. הוא התחיל לזחול יותר מהר, ולוסי התחילה לרוץ. הוא רדף אחריה ללא ספק. מה הוא רוצה ממנה? זה לא אותו נחש שנשך אותה בפעם שעברה? זהו הנחש של טום? מחשבות התרוצצו בראשה בזמן שברחה לכיוון הטירה. משהו כואב פגע ברגלה, משהו שמרגיש כמו אבן. היא נפלה, והרגישה שדם יורד באצבעות רגליה. היא אחזה ברגל מרוב כאב ושכחה שנחש מאיים רודף אחריה. ואז צמרמורת עברה בגופה. היא הרגישה את גופו של הנחש זוחל על גופה. ראשו היה קרוב לראשה. זהו. זה נגמר. היא הולכת למות ולהיפרד מכל החברים שהספיקה להכיר. רגע לפני שהרגישה שהנחש הולך להרוג אותה, יצא מהיער מישהו. דעתו של הנחש הוסחה, והוא ברח. לוסי הרגישה שהיא מתפוצצת. היא ראתה את דמותו של רובאוס מתקרבת אל גופה. האם ראה אותה, או שפשוט הוא חוזר עכשיו לטירה? גופה היה חלש מרוב שפחדה. צעדיו הגדולים של רובאוס קרבו. ואז הרגישה לוסי שמשהו מחזיק אותה. היא הייתה בידיו של רובאוס. "רובאוס?" שאלה. "מה?" שאל והביט לענייה. "לא יכול הייתי להשאיר אותך שמה עם הנחש. הוא היה גומר אותך. זה היה שמה נחש נקבה. תמיד הנשיכות שלהם קשות יותר." לוסי חייכה. "אתה יכול להוריד אותי כדי שיהיה לי יותר נוח לדבר איתך?" ביקשה. הוא הוריד אותה לאט. עכשיו נכנסו לטירה. "מה את עשית שמה בכלל?" שאל. "אני סתם רציתי לנשום אויר. היה לי משעמם במועדון. מה אתה עשית פה?" ענתה. "אני סתם התעניינתי בחיות שיש שמה ביער." "אבל אתה יודע שאסור ללכת לשם. יש שם גם חיות מסוכנות. למשל הנחש הזה. הוא כבר נשך אותי פעם אחד. זה ממש כואב. המורים חשבו שאני הולכת למות." אמרה לו. הוא הסתכל עליה בעניים עצובות. "לא ידעתי. אין ביער הזה נחשים. מישהו הביא אותו לכאן." אמר לה. היא חייכה עליו והם נכנסו לבית גריפינדור. אוליבר היה שם וקרא. "מה אתה קורא אוליבר?" שאלה לוסי. אוליבר הפנה את ראשו אליה בחדות. "אני קורא עיתון של קוסמים שנקרא "הנביא היומי". מתי הספקת להגיע לפה לוסי?" "לפני שניה. אולי היית יותר מדי שקוע בעיתון, ולא הצלחת לשמוע אותי ואת רובאוס נכנסים." ראשו של אוליבר הוםנה כעת לכיוון רובאוס. "רובאוס! לא ראיתי אותך! אתה יותר מדי שקט! דבר קצת, איפה היית?" "אה.. אני הייתי שמה ביער... ו.. אפשר לומר שהגעתי בדיוק בזמן כדי להציל שמה את לוסינדה..." אמר ולחייו הסמיקו. אוליבר שוב הפנה את ראשו ללוסי. "מה? מה קרה? הצלת אותה? ממה?" שאל בתקיפות. "אה.. שמה היה איזה נחש ש.. אה.. לוסינדה נראתה לו כמו מנה ראשונה ממש מוצלחת." אמר וסומק אדום יותר עלה על פניו. "לוסי? אותו הנחש מאז? מה קרה לך? את בסדר?" שאל. "כן אני בסדר גמור אודות לרובאוס.." אמרה והפעם הייתה היא זו שסומק עלה על פניה. "הנחש רק עלה עלי.. ואז כנראה ראה או שמע את רובאוס וברח. אני בסדר גמור באמת." אמרה. "יופי. תודה רבה רובאוס." אמר אוליבר. "לוסי, עליך להיזהר יותר." "בסדר אבא אני מצטערת שהלכתי לשחק עם הנחש." אמרה בקול ילדותי. "זה לא מצחיק לוסי!" אמר לה בכעס. "אני יודעת אוליבר! זה לא שאני מנסה שהנחש הזה ירדוף אחרי! אני לא יודעת מה הוא רוצה ממני!" אמרה לו בכעס. "לוסינדה את אמורה להיזהר מהנחש! את יודעת שהוא מסתובב במדשאות, אז למה את הולכת לשם?!" צעק עליה וקם והכיסא שעליו ישב. פניהם היו אדומות. "אוליבר אני לא יודעת מה הנחש הזה רוצה ממני! אם לא שמת לב, רק כשאני לבד הוא מופיע! למשך כל השנה, כשישבנו יחד, אתה, אני ולינדה, לאכול צהריים, הוא לא הופיע. ועכשיו שאני סוף- סוף יורדת לשם לבד, הוא מחליט לבוא. זה לא נשמע לך מסתורי?" אמרה ודמעות נצצו בענייה. "אני מצטער לוסי. לא חשבתי על זה. את צודקת." אמר והתיישב חזרה בכיסא. "איפה רובאוס?" שאלה לפתע לוסי. אוליבר הסתכל לכל הכיוונים ולא ראה אותו. "בטח נבהל מכל הצעקות והלך לישון. את חייבת ללכת להודות לו על שהציל אותך." אמר לה אוליבר. לוסי הנהנה בראשה והלכה לכיוון המדרגות של חדרי הבנים. היא עלתה למעלה וראתה שם את רובאוס קורא ספר על חיות פרא. "רובאוס, אני רציתי להגיד תודה על שהצלת אותי." אמרה לינדה. רובאוס הפנה את מבטו אליה וחייך. "תודה." אמרה לבסוף. היא התקדמה לכיוון רובאוס וחבקה אותו. הוא היה המום. הוא השיב לה בחיבוק שובר עצמות. "להתראות בינתיים. נתראה בארוחת ערב." אמרה. "כן. להתראות לך לוסינדה."

סליחה על האיחור ה... ארוך-מאוד-בהוספת-הפרק. חשבתי שאתם לא ממש קוראים את זה, אז הפסקתי. ועכשיו החלטתי שלא אכפת לי אם קוראים את זה או לא. תהנו :)

הפרק הקודם		הפרק הבא