מלחמת הכלות

"עוד שבוע של רווקות, הרמיוני!" קראה אנג'לינה בעוד היא, לונה, פלר והרמיוני צועדות על עבר פונדק "שלושת המטאטאים" בהוסגמיד.

"כמה זמן שלא הייתי פה! מאז השנה השישית שלי, אני חושבת... איזה נוסטלגיה.." אמרה הרמיוני, מסתכלת סביבה.

 "לכאן ג'ורג' לקח אותי בשנה החמישית שלי... התנשקנו שם" אמרה לונה והחוותה על שולחן קטן שבו ישבו שתי מכשפות מבוגרות ודיברו בקולות מהוסים.

"סליחה??" קראה אנג'לינה והביטה בלונה בתדהמה.

"יצאת אז עם פרד, אנג'לינה. והוא בסך הכול התערב עם לי ג'ורדן שהוא ישיג נשיקה מעשרים בנות בשבוע" אמרה לונה בפשטות.

"טוב, הוא הולך לחטוף מכות על ההתערבות הזאת..." מלמלה אנג'לינה.

"אווו, גם אני זוכרת שהלכתי לפה כשהתארחתי בהוגוורטס בגלל הטורניר... ילד בשם רוג'ר לקח אותי לפה וניסה להתמזמז איתי.." אמרה פלר, מעלה זיכרונות.

"אולי נשמור כולנו את הסיפורים האלו ליום אחר?" אמרה אנג'לינה, שעדיין נעצה מבט זועף בלונה שהביטה בחולמניות במקום שאליו הצביעה קודם.

ארבעת הבנות התיישבו על הבר והזמינו ארבעה גביעים של יין-דבש.

"זאת רק ההתחלה של הערב, הרמיוני" צחקקה אנג'לינה.

"ארבעה גביעי יין דבש, לארבעת הגברות היפות" אמר הברמן, שהיה בחור צעיר ונאה.

"אפילו יפות מאוד, מאוד" אמר הברמן והגניב מבט רב משמעות לעבר פלר.

"והנשואות מאוד, מאוד" אמרה פלר בהרמת גבה.

"לחיי הרמיוני ורון!" אמרה אנג'לינה וארבעתן הרימו את כוסותיהן.

לאחר שלושה סיבובים של יין דבש, כולם הרגישו הרבה יותר פתוחים. אולי פתוחים מדי, בגלל שהברמן התחיל לפלרטט בלי בושה עם פלר, והיא לא דחתה אותו בדיוק.

"חכי שביל יישמע על זה..." מלמלה אנג'לינה להרמיוני.

יין הדבש של הרמיוני היה מעט ורדרד, דבר ממש לא אופייני ליין הדבש שתמיד התאפיין בצבעו הזהוב והרך. אבל הרמיוני הייתה מעט מסוחררת, ולכן שתתה את יין הדבש בלי להקדיש יותר מדי מחשבה לצבעו.

לרגע היא עוד חייכה וצחקה עם אנג'לינה על הסיפור שסיפרה לה, על איך פרד לקח אותה למטבחים בהוגוורטס ושכנע את כל גמדוני הבית לבצע בפניהם מופע סטפס, אך בבת אחת פניה הרצינו והיא הצמידה את ידיה לפניה בבהלה.

"הרמיוני! הכול בסדר?" שאלה אנג'לינה בבהלה.

"זה לא היה יין דבש! ברמן! מה שמת בזה?" שאלה הרמיוני בבהלה.

"מה? לא אני שמתי לכן את היין הזה... הלכתי למלא לכן את הגביעים, אבל איזה בחורה ג'ינג'ית שבחיים לא ראיתי, השיגה אותי ואמרה לי שהיא מלצרית חדשה והיא כבר הכינה לכן את המשקאות... היא אמרה לי לשים לב לתת לך את הגביע הזאת, כי את אלרגית למשהו ביין והיא שמה לך כאן משהו מיוחד..." מלמל הברמן.

"ג'יני!" צעקה הרמיוני אבל מיהרה לכסות את פניה בידיה. אנג'לינה שמה לב ששפתיה התעוותו בצורה משונה.

"הרמיוני... השפתיים שלך..?" אמרה אנג'לינה בהיסוס.

הרמיוני הנידה בראשה במהירות. דמעות החלו מצטברות בעיניה.

"מה קרה, הרמיוני?" שאלה פלר בבהלה ולונה הביטה בה מהורהרת.

"שיקוי קיסנאו?" שאלה לונה את הרמיוני. הרמיוני הנהנה בראשה במרץ.

"מה זה שיקוי הקיסנאו הזה?" שאלה פלר.

"שיקוי שגורם לך להיות חייב לנשק מישהו. כמה מהבנים ה"נחמדים" בשכבה שלי, בשנה השלישית, שמו לי אותו פעם בשתייה... חשבו שזה יהיה מצחיק. בסופו של דבר התנשקתי עם תלמיד שנה שביעית מגריפינדור, למזלי הוא זרם עם העניין..." מלמלה לונה.

"היא לא תוכל לשלוט בזה עוד הרבה זמן" אמרה לונה. וכך באמת נראה. פניה של הרמיוני האדימו ופניה התעוותו. לבסוף היא פלטה קללה ורצה לשולחן הקרוב ביותר אליהם. היא נגעה במהירות לבחור שישב שם בגבו אליה בכתף. זה היה שיימוס פינגיין.

"הרמיוני! כמה זמן לא ראיתי אותך! מה את-" אבל שיימוס נקטע על ידי השפתיים של הרמיוני שמעכו את השפתיים שלו בעוד אנג'לינה ופלר מביטות בהם בתדהמה. שיימוס מיהר לנתק את הרמיוני ממנו.

"הרמיוני! את מתחתנת עם וויזלי בשבוע הבא!" מחא שיימוס אבל הרמיוני חזרה מיד לנשק את שיימוס המבולבל בהתלהבות.

"טוב, אם ככה את רוצה לחגוג את שבוע הרווקות שלך" מלמל שיימוס והניח את ידיו על מותניה של הרמיוני שלא הפסיקה לרגע למעוך את שפתיו של שיימוס בשפתיה.

"שיימוס!!!!" קראה אנג'לינה המזועזעת ורצה לעבר הרמיוני ושיימוס, פלר בעקבותיה. השתיים ניסו באופן נואש למשוך את הרמיוני משיימוס, אבל נדמה שמישהו הדביק את שפתיה לשפתיו של שיימוס בנייר-דבק מכושף.

"אחרי עשר דקות בערך זה אמור לעבור, פשוט תנו להם להתנשק!" קראה לונה.

במשך עשר דקות תמימות, בהם שיימוס נראה מאוד מרוצה, נישקה הרמיוני את שיימוס. או יותר נכון, מעכה את השפתיים שלה על השפתיים שלו. המילים הראשונות שלה לאחר שהשפעת השיקוי תמה, והיא דחפה את שיימוס ממנה בגועל, היו-

"שיימוס פיניגיין אתה חתיכת אירי מזורגג!!"

הנאום של הרמיוני במשך כמעט חצי שעה היה ארוך וזועם למדי. שיימוס, שכבודו נפגע לאחר שהרמיוני קראה לכל האירים, באשר הם, חבורת חזירים מסריחים, צעק עליה,

"את בכלל באת אליי והתחלת לנשק אותי כמו משוגעת!"

"זה היה השיקוי, חתיכת מטומטם!! תשתה בעצמך אותו אם אתה לא מאמין לי!" היא אמרה לו בכעס ודחפה לידיו את גביע יין הדבש שלה. המעשה ה"חכם" של הרמיוני גרם לעוד רבע שעה של נשיקות נלהבות מצד שיימוס להרמיוני.

"את נישקת את פינגיין?? פעמיים?" אמר רון המבולבל בכעס. הרמיוני הנהנה במבוכה.

"האירי המטומטם הזה..." אמר רון בכעס.

"עזוב את שיימוס האידיוט! זה היה השיקוי המזורגג! זאת אחותך המטומטמת שגורמת לכל זה!" אמרה הרמיוני בכעס.

"ג'יני? איך היא קשורה לכל זה?"

הרמיוני לסיפרה לרון בחוסר סבלנות את דבריו של הברמן.

"אני לא מאמין! היא חתיכת- וואו, הייתי רוצה לשים להארי את שיקוי קיסנאו הזה באיזה מסעדה שהוא וג'יני יילכו אליה, מלאה במכשפות יפות... נראה מה היא תחשוב על זה!" 

"אז שיימוס וצ'ו צ'אנג היו ביחד?" שאל רון המופתע.

"כן. נפגשתי עם דין תומאס אתמול בקלחת הרותחת, ישבנו שם לבירצפת.. הם יצאו כמעט שנתיים ונפרדו ממש לפני כמה שבועות. היא זרקה אותו" אמר הארי בגיחוך.

"אחחח, בגלל זה הוא בטח נתן להרמיוני לנשק אותו, אני מתערב איתך שהוא עדיין לא מתפקד כמו שצריך. הקשתי איתו קצת" מלמל רון.

השניים הלכו יחד במסדרונות הוגוורטס. מדי פעם, לאור העובדה ששניהם היו הילאים נבחרים במשרד הקסמים ולחמו מאז ימי נעוריהם בכוחות האופל, הם היו מדי פעם מגיעים להוגוורטס לערוך הרצאות בנושא התגוננות מפני כוחות האופל לתלמידים. הם בדיוק סיימו הרצאה של שעתיים לתלמידי השנה החמישית על שלושת הקללות שאין עליהם מחילה, ושוטטו להנאתם בהוגוורטס, מריצים זיכרונות מימי נעוריהם.

"נראתה טוב, הצ'ו צ'אנג הזאת, לא?" אמר הארי בחולמנות.

"כן... טוב, כל האסייאתיות האלו תמיד באות שוות... גם אחותה הגדולה, למדה בשכבה של צ'ארלי, לא הספקנו להכיר אותה.. אבל צ'ארלי אמר שהיא הייתה חתיכת פצצה" אמר רון.

"כן, לפעמים אני מצטער שמה שהיה ביננו ממש קצר. אחותך שווה והכול, אבל צ'ו.."

"צ'ו הייתה אחת הבחורות הכי שוות בהוגוורטס, מה יש לך הארי? אח, מה הייתי עושה לה..." מלמל רון בחולמניות בעוד הוא והארי מדמיינים דברים שעדיף שלא יוזכרו פה.

"משום מה זכרתי שאתה מתחתן עם גריינג'ר, וויזלי, ושאתה מתחתן עם העלמה וויזלי, פוטר, אבל כנראה שעומדת להיות לשניכם חתונה עם צ'ו צ'אנג?" הם שמעו קול מוכר מאחוריהם ומיהרו להסתובב.

"פרופסור!" אמרו הארי ורון בבהלה. הם ניצבו מול פרופסור מקונגל, שהייתה מזה חמש שנים המנהלת הרשמית של הוגוורטס.

"שמעתי שהייתה לכם הרצאה מאוד מרשימה עם תלמידי השנה החמישית, פוטר, וויזלי. כשראיתי אתכם הייתי בטוחה שאתם דנים בכמה אוכלי מוות שתפסתם או בקללה מסוכנת, אבל כנראה שצ'ו צ'אנג היא נושא הרבה יותר מעניין..." מלמלה מקונגל.

"לא, כמובן שלא, פרופסור" מלמל רון שהסמיק כמו עגבנייה. מקונגל חייכה אליהם.

"ראיתי משהו מאוד מבלבל, פוטר, וויזלי" היא אמרה והחלה פוסעת לצדם.

"קיבלתי את שתי ההזמנות לחתונות שלכם... וראיתי שהם נקבעו באותו היום, באותה השעה, באותו המקום... תוכלו להסביר לי מה פשר הדבר?" שאלה מקונגל בהרמת גבה.

הארי ורון המתוסכלים, נאנחו, והחלו לספר לפרופסור מקונגל הכול, מהרגע בו החליטו הבנות שהן לא מוותרות על אולמות קולינס, על לניסיותיהם החוזרים והנשנים לשכנע אותן לשנות את דעתן, שלא הניבו פרי.

"ממממ..." מלמלה מקונגל לאחר שהארי ורון חדלו מדיבורם.

"מתאים לעלמות גריינג'ר ווויזלי. תמיד היו עקשניות כמו פרד" אמרה מקונגל.

היא נראתה מהורהרת לרגע, ואז פניה ברקו, כאילו חשבה על המצאה גאונית.

"פוטר, וויזלי, יש לי דרך לפתור את הבעיה שלכם! אני רוצה את שתי הבנות מחר במשרדי. כמה שיותר מוקדם בבוקר!" אמרה הפרופסור מקונגל בעיניים בורקות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא