מתיחות, סטירות ואהבות

פרק אקסטרה ארוך למי שביקש וכי גם עצרתי אותכם בקטע מותח ולא רציתי לעצור שוב :-) תיהנו

אז אני סיריוס, רמוס, ג'יימס ופיטר עלינו לחדר שלהם "אממ ג'יימס" התחלתי לומר "חכי שנגיע לחדר" הוא אמר בנימה קצת תוקפנית.
נכנסנו לחדר וסיריוס סגר את הדלת כולם התיישבו על המיטות שלהם ואני התיישבתי על המיטה של סיריוס לידו, ואז ג'יימס התחיל לומר "מאיפה את יודעת?" אז נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי
"אני חברה שלכם מאז שנה ראשונה אז שמתי לב שכל חודש בירח מלא רמוס לא בחדר שלו, או איתכם. ומהשנה השלישית גם אתם לא, ואז פעם אחת בירח מלא ראיתי אייל כלב וילד הולכים לכיוון היער, לפחות היה נראה לי שזה אייל וכלב. ואז שיעור אחד פרופסור מקגונגול דיברה קצת על אנימגוסים אז חקרתי את הנושא והגעתי למסקנה שזה מה שאתם עושים ורמוס אדם זאב כי הוא היה הראשון שנעדר בירח מלא." אמרתי
"ממתי את יודעת?" אמר סיריוס "בערך מאמצע שנה שעברה" אמרתי "סיפרת למישהו?" אמר רמוס שהתאושש ביינתים "ברור שלא קודם כל לא הייתי בטוחה ושנית גם עם ידעתי בוודאות לא הייתי מספרת" אמרתי והייתה דממה
"אז אתם באמת אנימגוסים?" שאלתי "כן" אמר סיריוס "אני הכלב, ג'יימס האייל ופיטר הוא העכברוש. זה למה לא ראית אותו בלילה" הוא אמר "וואו" אמרתי "אפשר אולי... אממ.. לראות אותכם כחיות?" שאלתי "בטח"
אמר ג'יימס שחזר לעצמו וניצוץ שטות היה שוב בעיניו "אוקיי" אמרתי ושנייה אחרי זה ג'יימס התחיל להשתנות. קרניים יצאו מראשו והוא התכופף על ארבע וצמחה לו פרווה, צרחתי כי לא הבנתי מה קורה וסיריוס צחק אז הבנתי מה קורה
כי איפה שג'יימס עמד היה כרגע אייל. התקרבתי אל האייל  בחשש וליטפתי אותו, הפרווה שלו הייתה נעימה הסתכלתי על כולו, על הקרניים ועל הפרצוף איפה שהיה סימני משקפיים מסביב לעיניו. פתאום הבנתי משהו
"רמוס?" אמרתי "כן?" הוא שאל "העיניים זה העיניים של ג'יימס לא של אייל, נכון?" אמרתי מקווה לא להישמע מטומטמת "כן, העיניים לא משתנות רק הגוף" אמר רמוס וג'יימס חזר בינתיים לצורתו הרגילה "טוב, אמרתי "ועכשיו פיטר" אמרתי והסתכלתי עליו והוא התחיל להשתנות הוא נמך ונמך עד שהגיע לגובה של עכברוש, צמח לו זנב ושיניו הצהיבו וקטנו "וואו" אמרתי והרמתי את העכברוש על ידי, "פיטר = (שווה) לזנב תולע" אמרתי
וצחקתי וגם הסתכלתי על עיניו שוב לא עיניים של עכברוש, עיניים של בן אדם. "נו אז איך זנב תולע?" שאל סיריוס וצחק כמו גם ג'יימס ורמוס אז שמתי את פיטר על המיטה שלו שיחזור להיות בנאדם. "סיריוס" אמרתי "הטוב לסוף"
הוא הוסיף (סיריוס) והשתנה תוך שניות לכלב גדול ושחור "תמיד ידעתי שיש לך חוכמה של כלב" אמרתי והכלב פלט נביחה בזמן שפיטר רמוס וג'יימס צחקו. סקרתי את סיריוס מסביב העברתי יד בפרווה השחורה והחלקה שלו היא הייתה נעימה, ואז הסתכלתי על הפנים שלו ושוב על העיניים שלו עיניי בנאדם העיניים שלו. אך הפעם הסתכלתי לעומק שלהם לתוכם סוקרת מה יש בהם: ניצוץ שטות ומשום מה קצת חייתיות אפילו עצב ועוד רגש עוד אחד שלא הצלחתי
לזהות פתאום שמתי לב שסיריוס כבר לא היה כלב אלא בנאדם. 'הוא בטח השתנה בזמן שהסתכלתי בעיניים שלו' חשבתי אך משום מה זה לא הפריע לי המשכתי להסתכל בתוך עיניו, מנסה לפענח את הרגש ההוא 'מה זה?' חשבתי.
ופתאום ידו של סיריוס זזה אל פניי והוא הזיז שערה סוררת שהסתירה קצת מעיני השמאלית. הוא הזיז את השערה אל מאחורי אוזני והזיז את היד מפני ואיפה שנגע הרגשתי בערה שלא נפסקה גם שזזה ידו.
לפתע התקרבנו יותר ויותר כאילו רק אנחנו בחדר, בלי ג'יימס, רמוס ופיטר. התקרבנו עוד קצת והיינו במרחק נשיקה 'מה עם אנשק אותו?' חשבתי 'לא, הוא ידיד שלך. לא חבר שלך' וקרב ענקים התחולל בראשי. אני מתקרבת אליו עוד קצת, מרגישה את נשימתו כמעט מנשקת אותו "אהמ, אהמ" שמעתי פתאום את ג'יימס אומר וכל הרגע נהרס. התרחקתי מסיריוס במהירות, לא מעיזה אפילו להסתכל בפניו. מתרחקת ממנו כמה שיותר מהר
מגמגמת "טוב.. ראיתי.. רמוס אני לא אגלה טוב.. ביי אממ.. נתראה ביי" נתקעתי בקצה המיטה של רמוס. כואבת לי הרגל אבל אני אלך עד שאגיע למקום מבטחים,
ואז הסתכנתי והסתכלתי בפניו של סיריוס הם היו סמוקות כמו שלי עם לא יותר. הגעתי לפתח של הדלת והתחלתי לרוץ כמו משוגעת לעבר המדשאות לא יודעת למה אבל זה היה נראה המקום הבטוח בשבילי.
לבד, רק אני והמחשבות שלי. הגעתי למדשאות וישבתי תחת עץ כלשהו ליד האגם, מארגנת את המחשבות שלי 'מה זה היה?' אני חושבת 'סיריוס אוהב אותי?' חשבתי 'לא, אין סיכוי אנחנו רק ידידים'
הכרחתי את עצמי לחשוב 'אבל מה היה הרגש הנוסף שלא הצלחתי לזהות, האם זה היה אולי... אהבה' חשבתי לעצמי 'לא' אמרתי לי בתוקפנות 'לא הוא לא אוהב אותך, אתם ידידים' אמרתי לעצמי שוב ושוב וזה מה שעשיתי במשך ארבע שלוש שעות בערך ורק אחרי שאירגנתי את המחשבות שלי הבנתי 'אני וסיריוס כמעט התנשקנו ונכון שכבר התנשקנו באמת או חובה אבל הפעם זה היה שונה זה לא היה בגלל המשחק זה היה בגללנו'.
ואז עליתי למעלה נחושה שלא לדבר עם אף אחד, הגעתי לתמונה של האישה השמנה "סיסמה, בבקשה" "מקקים מצופים" אמרתי "אוו הסיסמאות של דמבלדור.." היא אמרה בזמן שנכנסתי לחדר מועדון,
שם ראיתי את הקונדסאים מדברים בצד על הכורסאות וידעתי, שאני אהיה נבוכה מדי כדי לדבר, אז פשוט עליתי במהרה מחשש שהם יראו אותי וינסו לדבר איתי. מה שלא כל כך הצליח כי שמעתי את ג'יימס קורא "קייט" ומנסה יחד עם כולם ללכת אחרי 'מזל שיש כישוף על המדרגות' חשבתי 'אין לי כוח לדבר איתם עכשיו' ובמחשבה זו ראיתי את הקונדסאים מטילים כישופים אחד על השני כדי לא ליפול במגלשה 'אוף' חשבתי

'למה הם לא יכולים ליפול וזהו, למה הם חייבים לבוא לדבר איתי?' מיהרתי לחדר כדי להספיק לנעול אותו לפני שהם יבואו. 'ריק' 'איזה מזל אין לי כוח לדבר גם עם ג'סיקה'.
אז נכנסתי לחדר ונעלתי אותו והוספתי כמה כישופים שיהיה בטוח שהם לא יכנסו. נכנסתי ישבתי על המיטה וכבר שמעתי דפיקות בדלת "קייט תפתחי אנחנו רק רוצים לדבר" אמר ג'יימס
"קייט נו תפתחי כבר, לא אכפת לנו שאת מאוהבת ברך-כך" הוא אמר ושמעתי אותו אומר אאוץ' אחרי זה 'בטח נתנו לו מכה, בטח סיריוס.' חשבתי ושוב מצאתי את עצמי חושבת עליו "ג'יימס אני לא מאוהבת בו, זה היה בטעות ואני לא רוצה לפתוח את הדלת. נדבר אחר כך" אמרתי או יותר נכון צעקתי לעבר הדלת "טוב, בסדר" אמר ג'יימס "נדבר מאוחר יותר".

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא