ג'יימס, לילי.

בבוקר שלמחרת הם התעוררו באותם בגדים של הערב. ג'יימס ראה את לילי וגהר מעליה. היו לה סימנים של דמעות בעיניים. הלב שלו נחמץ לראות אותה ככה.
"לילי?" הוא שאל בעדינות. היא התעוררה.
"מה?!" היא אמרה.
"מצטער."
"זה כלום... זה היה פשוט ברור – "
"לא, זו אשמתי. אני הייתי סתם פוץ בשנים האלה, ותאמיני לי, גם די – אמ.. סוטה."
"כן, אני חושבת ככה."
"אבל – אממ ... גם את עשית את זה בטח פעם, אנחנו פייטים."
"לא," היא אמרה, וללא מילה נוספת ירדה לאולם הגדול.
ג'יימס תקע בדלת מבט המום. מה?!
סיריוס נכנס לחדר. "מה אוכל אותך, אחי?"
"כלום..."
"מה?"
"שמע. " הוא אמר כשסיריוס התקרב. "זו לילי. היא שאלה אותי שאלה. על אהבה. כלומר אם עשיתי – אממ, אתה יודע. ו... היא הייתה כל כך נסערת, ורבנו, ואז גיליתי שהיא אף פעם לא עשתה את זה, והיא משגעת אותי הורמונאלית, מבין? כאילו – אני מנסה להגיע איתה לזה, ואז היא... אני לא יודע. אני רוצה אותה."
"אולי היא לא רוצה לעשות איתך את זה." אמר סיריוס בהיגיון. "תעשו מין הפסקה."
"כן." אמר ג'יימס. "אני יורד. אתה בא?"
"כן, כבר. יש לי קצת שיעורים פרטיים להעביר. לג'ני."
"ג'ני?"
"כן. חברה שלי..."
"אני לא אפריע לכם." אמר ג'יימס וצחק. "ביי, רך-כף."
*
ג'יימס התיישב ליד לילי. לילי אכלה ולא הראתה סימן שראתה אותו.
"אנחנו ברוגז?" אמר ג'יימס.
"לא," היא אמרה.
"טוב."
"בוא," היא אמרה לו, "בוא נדבר."
ג'יימס יצא אחריה. היא התהלכה לכיוון האגם. היא נשענה על הגזע של העץ הגדול ביותר והביטה במים במבט מזוגג.
"לילי –"
"לא." אמרה, "אל תדבר. עכשיו אני מדברת."
"בסדר," אמר.
"אהבת אותי במשך כל השנים האלה. למה? למה מצאת נחמה בבחורות אחרות? מה זה נתן לך? תמיד אהבתי אותך,  רק לא היה לי אומץ להגיד. אני לא הסתפקתי בבחורים אחרים, גם אז זה שיגע אותי לראות אותך מתמזמז עם כל הבנות בהוגוורטס. חשבתי שאהבת אותי."
"אהבת!?" הוא אמר, "אהבת?! אני אוהב אותך, לילי!"
"בסדר."
הייתה דממה מעיקה. ג'יימס פנה ללכת.
"חכה," היא אמרה, היא התקרבה אליו בהיסוס. "גם אני אוהבת אותך."
בתיאום מושלם ובתזמון מדויק, הם התנשקו, ומרוב להיטות נפלו על הדשא.

***

לילי הייתה מדריכה ראשית, וכחובתה הייתה אמורה לפטרל במסדרונות. בזמן האחרון, ג'קסון מילר, נער שדוף ורציני למדי בתחום הלימודים הגיע ואמר לה שאם היא לא תמלא את חובתה כמדריכה היא תולשן. ולכן, הזמן הפנוי שהיה ללילי עם ג'יימס הלך והצטמצם. וכמובן, כשחברה שלך נעלמת עם גבר אחר למשך זמן מסוים אתה מתחיל לחשוד וכמובן לקנא, וזה בדיוק מה שקרה לג'יימס פוטר. היה זה יום שבת, לילי וג'יימס התהלכו באזור מגרש הקווידיץ', לכיוון המלתחות. הם פטפטו בעליצות עד שלילי הזכירה את שמו של מילר, ג'קסון מילר. "מילר סיפר לי שהנשף השנה יהיה ממש נפלא ג'יימס, מילר ממש נחמד – "
"לילי, אני – תפסיקי לשחק איתי משחקים." הוא אמר בנוקשות. הם עברו ליד חדר הציוד ונעמדו.

"למה אתה מתכוון, ג'יימס?"
זה היה משהו מאוד לא חכם להגיד,כי באותו הרגע הוא נראה כאילו הוא מת לקרוע לגזרים את מה שהיה מולו, היא זו שעמדה מולו ברגע הזה, אז לאט וביעילות היא נסוגה אל ידיתה של חדר הציוד, ובתנועה חלקה היא נכנסה פנימה, נצמדת אל הדלת.
"בואי נתבונן ונציץ אל האמת רגע, ליל. זה לא ממש נחמד שאת שיחקת אותה קשה להשגה, אוקיי? תזכרי שאת עם בחור אחד, טוב? תפסיקי להעמיד פנים שאני לא מעורר בך תחושות מסוימות, תחושה של תשוקה, אבל הנה, תתעוררי."
"ג'יימס, זה לא מצחיק - מה קרה?" היא נבהלה.
"מה קרה? תפסיקי להעמיד פנים שאת לא יודעת. תפסיקי לחקות את השה התמים!"
"תפסיק!"
"אני אפסיק כשאת תפסיקי לסובב אותי, לילי. אני שונא את זה."
"ג'יימס, אתה מפחיד אותי!"
"אני מפחיד אותך? באמת? לא ידעתי. את לא חושבת שזה מפגר שאנחנו חברים ואת כל הזמן נצמדת למילר הדפוק הזה, ולא מפסיקה לשבח אותו וכמה שהוא חמוד!"
"במצב הזה, מילר יהיה יותר טוב ממך ג'יימס, תתאפס!"
"אז את מעדיפה את מילר? נו, ברור, למה לא. את מפסידה את מה שיש לך בידיים, מותק. זו את שלא יודעת לבחור את הגבר הנכון."
לילי נשכה את שפתיה עד זוב דם. ג'יימס הלם בדלת.
"אתה משוגע. תפסיק להציק לי. עזוב אותי, לא רוצה אותך יותר."
"תגידי שאת לא אוהבת אותי, ואז אני אעזוב אותך."
"אני לא – " היא התכוונה להגיד "אני לא רוצה שנדבר עכשיו, בוא נרגע קצת," אבל זה הספיק לג'יימס.
הוא פתח את הדלת בזעם, ודחף את לילי לקיר בגסות. גופו נלחץ לגופה, והוא אמר, "את בטוח גם עשית איתו את זה, את מה שלא עשית איתי. נכון? באחד הלילות המזופתים שאתם מבלים יחד, כן, זה מתחבר."
היא הרגישה כיצד משהו חמים ונעים שהיה בעיני האגוז צל ונעלם מפניה. הגוף שלו עדיין נלחץ אל גופה, "ג'יימס, אתה מכאיב לי!"
"לחיי הנשיקה האחרונה," הוא אמר. והוא נישק אותה, ולמרות שהייתה די אגרסיבית, היא הייתה יותר טובה מהנשיקה הראשונה שלהם.
ואז הוא הרפה ממנה, תווי פניו היפות בוהקות באור השמש מחלון מחסן הקווידיץ', הם הביטו זו בעיני זה, ואז, הוא ניגב את שפתיו בחולצתו, ירק על הרצפה, וסובב את מבטו.

אני מצטערת שהפרק קצר, אבל זה רק כי הפרקים הבאים הם מותחים ויש בהם הרבה דרמה, ולכן אני רוצה להתחיל איתה בפרק חדש. (:

הפרק הקודם		הפרק הבא