הארי לא האמין. הוא פתח בריצה לעבר העץ. הוא שלף שרביט. הוא עצם עיניו לכמה שניות. כשפתח, בהה במחזה מפחיד. הרמיוני הייתה קשורה לבדה. הוא מצא את רון עומד בגב כפוף, עיניים אדומות ו... הוא מנסה לתקוף את הארי. הארי חשש, כי הרמיוני עלולה להפוך בכל רגע למפלצת הזו. "אל תדאג" לחש קול. הארי הסתובב. הוא לא ראה כלום. "יש לי גלימת העלמות" אמר הקול. "מי אתה?" שאל הארי. "אני רק יכול להגיד לך שפחדך לא יתגשם, הרמיוני לא תהפוך לזה" אמר האיש. "איך אתה יודע? מי אתה?" שאל הארי. "היא קשורה רק כי היא לא הסכימה לעשות משהו" אמר האיש. "ורון?" שאל הארי. "אותו מזמן הייתי צריך לגייס" אמר הקול. "בשביל מה אתה מגייס אותו?" שאל הארי. הקול לא ענה. הארי כיוון אל רון ואמר: "אני מצטער". "שתק!" צעק לעברו ורון קפא ונפל. הארי בדק שהוא משותק ואל גרר אותו לצד. הוא התיישב, אכל ושתה. הוא שלף שרביטו מהתיק. הארי כיוון את השרביט אל החוטים שקשרו את הרמיוני. "דיפינדו!" אמר. הרמיוני נפלה ונחבטה ברצפה. הוא רץ אליה. "הארי..." אמרה הרמיוני. "מה?" הוא שאל. "הארי... תלך... זו מלכודת... עכשיו!" מילמלה הרמיוני. הקול אמר בעצבנות: "איזה ניסיון, אבל את יודעת שלא הרשתי!" הרמיוני נעלמה, והגלימה של איש נפלה. הוא הביט באיש בהפתעה ולחש: "נוויל? עכשיו אתה רון!? תפסיק להשתנות!"
|