אמה

"ג'ני! תעזרי לי! בבקשה!" צעקתי בצרחות מטורפות.
גם הכתף שלי הייתה כבר בחוץ.
"ג'ני!" צעקתי.
היא הסתכלה ואמרה: "מה את רוצה?" היא לא ראתה את היד.
"יד מושכת אותי החוצה!" צעקתי.
פתאום גם ראשי החל לצאת.
"ג'ני!" צעקתי.
פתאום זה התחיל לנענע את גופי.
היא ראתה את היד בזמן שזזתי מצד לצד.
היא ניסתה למשוך אותי.
אך לשווא.
היד הצליחה להוציא אותי.
פתאום מצאתי את עצמי על מטאטא.
זה היה נער שנראה שנה ראשונה.
הוא לבש מדי בית הפלפאף.
"צפיתי מבחוץ. אני הייתי חברו הטוב של דרק. אם לא תגלי, אני מבטיח שאסביר הכל" לחש לעברי.
שתקתי.
הוא נחת על שפת האגם השחור.
התרחקתי כמה צעדים אחורה.
הוא התיישב לידי.
"כמו שאמרתי, אני מכיר את דרק טוב" אמר הילד.
"איך קוראים לך? באיזה שנה אתה?" שאלתי אותו.
"אני שנה שניה. קוראים לי ג'ייק" אמר ג'ייק.
"או קיי ג'ייק, דרק באמת היה פה?" שאלתי.
"אני לא בטוח" ענה ג'ייק.
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותו.
הוא ענה: "ראיתי אותו, אבל הוא סולק אתמול מאוחר בלילה, ויכול להיות שזה לא באמת הוא, שזה שיקוי פולימיצי".
"שיקוי פולימה?" שאלתי אותו.
"שיקוי פולימיצי. אתה יכול להפוך לשעה למי שאתה רוצה, אני דיי בטוח שזה היה שיקוי פולימיצי" אמר ג'ייק.
נאנחתי לשניה.
"למה אתה מחכה מחוץ לחלון בחדר שלי ומצוטט? ולמה הבהלת אותי עד מוות כשמשכת אותי?" שאלתי בעצבנות.
"לא התכוונתי להבהיל אותך, רק רציתי לדבר בפרטיות. דבר שני- אני אוהב אותך" אמר ג'ייק.
"מה?" שאלתי.
הוא הרכין ראש ואמר: "אני אוהב אותך".
"סליחה, אני לא כל כך מכירה אותך.." אמרתי, קטעתי את עצמי, קמתי והלכתי חזרה לטירה.
כשעליתי לחדרי, המומה מהשיחה עם ג'ייק ועצבנית על ג'ני, ישר הלכתי למיטה וניסיתי לחשוב על תירוץ לפליטיק ולמקגונגל למה לא הכנתי שיעורים.
בבוקר התארגנתי וראיתי שהמיטה של ג'ני ריקה.
ראיתי בחוץ שעכשיו רק זריחת השמש.
השיעורים מתחילים בתשע.
עכשיו שש ארבעים ושמונה.
החלטתי לטייל קצת במדשאות שבחוץ.
לא היו הרבה ילדים בחוץ.
ספרתי אותם והתיישבתי על הדשא.
אחד מהם היה ג'ייק שישב על יד האגם והביט בו.
מצד אחד שקלתי ללכת אליו ולבקש סליחה, ומצד שני ללכת מהר ולברוח לפני שיפנה אלי.
בחרתי באפשרות השניה.
החלטתי ללכת ולהכין שיעורים.
היה חושך מוחלט בחדר.
חיפשתי להדליק את האור.
שרביט לא לקחתי איתי.
שמעתי קול שאמר: "חיכיתי לך".
"ג'ני, לוסי, ג'ייק, מי שזה לא יהיה, דיי. זה לא מצחיק" אמרתי.
"זה מצחיק, רק חבל שזה לא" אמר הקול.
הוא הדליק את האור.
הייתי בפה פעור.
"דרק?"
חיוכו הלך ונרחב.
הוא התחיל לצחוק.
צחוק גדול וממושך.

אתם יודעים, זה היה יכול להיות מצחיק.

רק חבל, שזה לא.

בגלל ש...

אמה היא...

הפרק הקודם		הפרק הבא