ילדי פלא

תגובות? פליז?

~*~

"מכיר אותי?" הנער, שהציג את עצמו כהארי פוטר, הרים גבה באנחה, "ככל הנראה פשוט עוד לא נזכרת לגמרי בשם. אני הילד שנשאר בחיים. כן. לחתום לך? להצטלם איתך?"

פרסי הביט בו בהפתעה, "איזה אגו," אמר לבסוף, "אחרי הכל - מה אכפת לי שנשארת בחיים?"

הארי פוטר עפעף לרגע, ואז נעמד. "אתה לא היית שורד." אמר, יוצא מהאולם הגדול במהירות.

"מי הוא חושב שהוא?" התרעם פרסי, "שרדתי דברים הרבה יותר גרוע -" וברגע הזה הוא השתתק, כי יד פגעה בצלעותיו.

"שש!" לחשה אנבת'.

הוא גלגל עיניים, "אני לא מחבב אותו, זה כל מה שרציתי להגיד."

רון אמר לפתע: "למה, אתה כתינוק דרדת את קללת המוות?" כעס נשמע בקולו.

"לא, אבל אני, בגיל - איה!"

"אתה תריך לשתוק, פרסי. מתי כבר תבין את זה?"

"אבל -"

"אוי, תפסיק!" קראה תאליה פתאום, "אבל כבר מצטערת שהכרתי ביניכם."

"לא נורא," אמרה נערה בעלת שיער חום נפוח מעט, "את נחמדה. את לא צריכה לכעוס בגללם."

פרסי פתח את פיו, ואז והביט בנערה לגמרי. פניה היו יפים מאוד, ושיערה הנפוח לא נראה נפוח מאוד, כך שהחמיא לה. מבטה היה מלא תוכחה. משהו בה הזכיר לו את אנבת', הוא לא ידע מה.

"ומי את?" שאל, סקרן לדעת את שמה.

"הרמיוני ג'יין גריינג'ר בשבילך. לרוב כולם קוראים לי הרמיוני או הרמ', אבל אתה לא ראוי -"

"ברצינות? מה כבר עשיתי לך?"

"עשית לחבר שלנו," התערב רון, "עדיף שלא תחזור הנה."

פרסי קם, מגדף את כל העולם הזה במעמקי ליבו. הוא החל לצעוד משם, אך לפני שהתרחק מדיי הוא לא הצליח לעצור בעצמו ולחש: "הלוואי והייתי נשאר במחנה..."

רון נעץ בו מבט מרוכז מדיי שהבהיר ששמע את הדברים, ואנבת' החלה לדבר במהירות ולהחוות בידיה, ככל הנראה מתרצת את דבריו של פרסי. זה לא היה הוגן.

אך מה שפרסי הרגיש יותר מכל היה דווקא מבטה של הנערה, כשקמה ומלמלה: "אני הולכת לשירותים."

~*~

"מה יש לך מהארי?" שאלה אותו, נסערת, כשצעדו במסדרון.

"אני אמור לכעוס עליו? כיריב הנצחי שלו או משהו? כי כבר יש לי יריב נצחי אחד." האמת, חשב, יותר מאחד. הנערה הזו הייתה מתעלפת אם היא הייתה יודעת כמה אויבים צבר לעצמו במשך השנים.

"לא. יש לו כבר יריב נצחי, מסלית'רין. אבל זה לא משנה - אני עדיין לא הבנתי מה גורם לך לשנוא אותו כל כך."

"אני לא שונא אותו, הוא פשוט התנהג כאילו הוא כל כך יותר טוב ממני -"

"אתה לא עברת חוויה שקרובה אפילו למה שהוא עבר." היא אמרה, נימת דבריה מתוחה.

"למה, מה הוא עבר?"

"אתה לא יודע?" היא שאלה בהפתעה.

"אני אמור לדעת?" הוא הופתע בחזרה.

"כל עולם הקוסמים יודע."

"אז אני לא חלק מעולם הקוסמים, בסדר?" שאל במעט תסכול. הרמיוני הזו מתיימרת עליו, כמו הנער הקודם?

"אתה הגעת מעולם המוגלגים?" היא קראה פתאום, ידה נשלחות ומונחות על פיה. "הו - אני חייבת לספר להארי ולרון..."

ופתאום היא חזרה על עקבותיה, ממהרת לכיוון האולם הגדול. פרסי נאנח, משהה את מבטו על הנקודה האחרונה בה ראה אותה. לאחר מכן גלגל את עיניו והמשיך ללכת במסדרון.

~*~

"מה יש לך, פרסי?" לחשה אנבת', זועמת, "אתה יודע כמה הם היו קרובים לגלות..." היא השתתקה, שומרת על זהירות.

"גם כן - ממש משנה לי. זה לא שאבא שלי הגיע פתאום ואמר: 'אסור לך לחשוף את הסודות שלך'." רטן פרסי.

"שש!" קראה אנבת' מביטה סביבה בבהלה, "אתה לא יכול לדעת מי מצותתים לנו עכשיו -"

"ממש פרנואידית נהיית, הא?" נאנח פרסי.

"אתה מכיר את המקום הזה?"

"לא."

"אתה מכיר את התלמידים שלומדים כאן וסומך עליהם?"

"לא."

"על המורים אתה סומך?"

פרסי נאנח וענה לבסוף: "לא."

"אז למה אתה מדבר בכזו חופשיות?"

"כי מה יש לי להפסיד? מה הם כבר יעשו לי? המורים יודעים. המנהל הזקן ההוא שפנדלדור ידע. אז שהתלמידים יעריצו אותי קצת -"

"אתה נשמע ממש תינוק," היא קטעה אותו.

"וזה מפריע לך?"

"לא." היא צחקה, נושקת לשפתיו. ולפתע מבטה נראה שובב מעט. "אתה יודע שליל כל הקדושים מתחיל עוד שבוע? ויום לפני כן מגיעים החבר'ה מבית הספר האחרים... לא יזיק לי לבלות קצת."

"לבלות?" הופתע פרסי. זה לא היה אופייני לאנבת' שלו - אפילו יותר לאחר שזעמה עליו לפני כמה דקות.

"כן," ברק בהק בעיניה, "חסרות לנו הנאות. אתה לא חושב?"

"מה - רק אנחנו?" שאל פרסי, חיוך עולה לפתע על פניו. ערב רומנטי עם אנבת'... כמה זמן הם לא היו לבד...

"לא, יחד עם תאליה וניקו," היא אמרה, לא שמה לב לאכזבה שניכרה בפניו, "חשבתי למתוח את התלמידים החדשים - ליל כל הקדושים מתקיים יום אחרי..."

"כבר אמרת את זה." אמר פרסי, רך זיק של ציפייה הבזיק בעיניו, "אבל לא ידעתי שאת בעניינים האלה," הוסיף.

"הו, אני כן," חייכה אנבת'.

"ואומרים עלינו שאנחנו לא גריפינדורים." נאנח פרסי.

אנבת' צחקקה, אך אז הרצינה. "אבל תזכור - אין פליטות פה, טוב?"

"טוב, אני לא אספר על החצ -"

"היי!"

"טוב, נו."

הם התרחקו במסדרון, מתחבקים. אף אחד מהם לא הבחין בשני צופים נוספים לשיחה: הרמיוני שעמדה ליד הקיר ולטשה מבט ספק מזועזע מהזוג המחבק, ספק תוהה על הדברים ששמעה במקרה. בעיקר על המילה "החצ" שפרסי לא הספיק לסיים. אך גם היא לא הבחינה בדמות השנייה ששמעה את השיחה, אשר סקרה אותה בקדרות.

זה היה ניקו די אנג'לו, ועד כמה שכעס על  פרסי הוא לא הסכים לתת לטיפש לחשוף את סודם בכזו קלות.

הפרק הקודם		הפרק הבא