תאומות מתחלפות

סורי שלא עידכנתי מלא זמן.. הפרק הבא יתפרסם מהר יותר(: תהנו ואל תשכחו להגיב (חמש תגובות להמשך)!

הגענו, אנוצ'קה" אמרה אימה של ג'נה בקול רך.

אנה פקחה את עיניה, היא נמנמה קצת במהלך הנסיעה, והביטה בבית שמולה.

"וואו" אמרה. למרות כל התיאורים של אנה, היא עדיין לא הצליחה לדמיין בעייני רוחה את ביתה, אבל עכשיו כשראתה אותו- היה היה מושלם.

שלוש קומות, גינה קטנה וחצר צנועה ופרחונית. הבית היה בצבע שמנת, ומספרו היה 10, מתוך 12 בתים בסך הכול ברחוב כולו.

"כולם כבר מחכים בפנים, הם מתים מגעגועים אלייך!" אמרה אימה ועזרה לג'נה לצאת מהאוטו.

"גם אני מתה מגעגועים אליהם.." מלמלה ג'נה. מעולם לא היו לה סבא או סבתא, הוריו של אביה נפטרו כשהייתה קטנה, וגם דודה לא הייתה לה. 

אנה הלכה בעקבות אימה לעבר דלת הכניסה של הבית, ולרגע נמלאה בפרץ התרגשות.

הדלת נפתחה ומיד נשטפה ג'נה לסבב של חיבוקים.

ראשונה חיבקה אותה סבתה, שהתלוננה מיד על כמה שהיא רזה ולמה- "בשם מרלין גזרת את השיער שלך?!", אחר כך חיבק אותה סבה שגם שאל תוך כדי את סבתה-"מי זה מרלין?" וג'נה נזכרה שהוא מוגל, פרט ששכחה. 

ואז הגיעה דודה אוליביה, שהייתה יפה כמעט כמו אימה (אבל רק כמעט) ועטפה אותה בחיבוק אוהב, ואז הגיע דוד פול ומחץ אותה בחיבוק דוב ופרע את שיערה.

משהו בחיבוק הזה הזכיר לה את אביה ולרגע הרגישה מדקרת קטנה של געגועים, שמיד נעלמו כשהביטה שוב באימה.

"מה שלומך מתוקה שלי? איך בהוגוורטס?" שאלה דודה אוליביה בעוד ג'נה מתיישבת על ספת הקטיפה שבחדר הסלון המסוגנן.

"שמעתי שהתקבלת לגריפינדור, כל הכבוד חברה קטנה, בית גריפינדור לשלטון!" קרא דוד פול ואימה של ג'נה צחקה.

"ועובדה שהיא עדיין לא אוכלת בהוגוורטס מספיק! תראי את הילדה, ליסה, עור ועצמות, תדאגי יותר לבת של-"

"אני אף פעם לא הייתי בהוגוורטס, אבל ג'נה נראית לי בריאה מאוד מרגרט" אמר סבה של ג'נה לאשתו.

"מה שחשוב הוא שאת נהנית. כבר השגת חברים?" שאלה אוליביה.

"בטח! יש את סיימון, ואריק, איאן, לינדזי איימי ואנ-" ג'נה נעצרה באמצע משפטה. היא כמעט אמרה אנה ברוב טיפשותה.

"אן-מרי, ילדה נחמדה מאוד" מיהרה לאלתר. 

"ואיך השיעורים?" שאלה אימה של ג'נה.

"התגוננות מפני כוחות האופל זה נחמד. ואני אוהבת שמראים לנו חיות חמודות בטיפול ביצורי פלא. וגם שינויי צורה. אבל אני איומה בשיקויים ויכולה להירדם בתולדות הקסם. אבל הכי כיפיים הם שיעורי התעופה, נו אבל אין לי זכות דיבור, אני יודעת לעוף על מטאטא מגיל שש ו-" ג'נה נעצרה באמצע המשפט וקלטה מה עשתה.

"יודעת לעוף על מטאטא מגיל שש? חמודה שלי, הפעם הראשונה שעלית על מטאטא בחייך הייתה בגיל עשר, וגם אז צרחת מפחד, את.. לא זוכרת?" שאלה אימה של אנה בבלבול.

"כן, כמובן, אני מתכוונת.." ג'נה הסמיקה. איך היא יוצאת מהתסבוכת הזאת?

למזלה, בדיוק באותו הרגע, בחר תומס הכלב להגיח מאיפה שהיה עד עכשיו, לא שהיה ג'נה מושג איפה היה. הוא רץ לאמצע הסלון ומיד כולם מיהרו ללטף אותה ולעזוב את ג'נה לנפשה.

"בואי תעלי למעלה להתקלח אנה, ואז נאכל את ארוחת הערב" אמרה אימה של אנה.

"בסדר" אמרה ג'נה שחשה די מסוקרנת. היא כבר רצתה לראות את החדר של אנה, שיהיה החדר שלה לשלושה השבועות הקרובים.

היא העלתה את מזוודתה לקומה השנייה, שהייתה, כפי שאנה ציינה, שייכת כולה רק לה.

היא נכנסה לחדרה של אנה ומיד פערה את פיה. הוא היה שונה לחלוטין, בשלוש מאות ושישים מעלות, מהחדר שלה.

באמצע החדר הייתה מיטה זוגית עם שמיכת פוך, מוצפת בחיות פרוותיות. הקירות היו בצבע סגול בהיר, תואמים לוילונות. הייתה ספרייה עץ גדולה בקצה החדר, בצבע שמנת, גדושה בספרים מוגלגיים ולא מוגלגיים ביחד. בקצה האחר של החדר היה שולחן איפור עליו סוגי איפור, בשמים, ותכשירי שיער רבים. מעל השולחן, בגובה מתאים, הייתה מראה עגולה, מקושטת בקצוות במדבקות בצורה של פרפרים. 

בצד החדר היה ארון בגדים עם ידיות בצורה של נעלי עקב ורדרדות. כשאנה פתחה אותה היא מצאה שלל חצאיות, חולצות (בעיקר בצבעים ורוד-סגול-לבן), סריגים דקיקים וסוודרים צמריריים, צעיפים ופה ושם קצת זוגות מכנסיים.
החדר היה מקסים. בדיוק החדר הנשי, שמתאים כל כך לבת, שג'נה תמיד רצתה. 

החלון השקיף לחצר היפיהייפיה של הבית, וג'נה ראתה את אוליביה ותומס משחקים בחצר. כמה היא שמחה שהיא נמצאת פה.

הקומה עצמה הייתה די פשוטה. חוץ מהחדר של אנה, היה גם חדר מקלחת ושירותים, וחדר משחקים ששימש גם כחדר אורחים למקרה שחדר האורחים שבקומה הראשונה לא יספיק.

לאחר שג'נה סיימה להתקלח היא עטפה את עצמה במגבת צמרירית והלכה לכיוון חדרה כדי לחפש לה משהו ללבוש לארוחת הערב. לבסוף בחרה בסוודר ורוד ובחצאית לבנה. אלו בדיוק סוג הבגדים ש*לא* היו לה, וכעת גילתה שהיא די מחבבת את הסוג הזה.

"בואי תצטרפי לשולחן!" קראה אימה כשג'נה ירדה במדרגות.

"אני באה, אמא" אמרה ג'נה.

במטבח כבר ישבו כולם, אוכלים ומשוחחים. אנה התיישבה בין אימה לסבתה. אולי זאת לא הייתה הבחירה הטובה ביותר, כי סבתה לא הפסיקה לדחוף עוד ועוד אוכל לצלחתה, אבל מלבד זאת הארוחה הייתה מצוינת. 

לאחר הקינוח, תה ועוגת תפוחים מצוינת שאפתה סבתא מרגרט, קמה אוליביה והביטה בבעלה פול. הוא הנהן באישור וחייך.

"לי ולפול יש הודעה חשובה" אמרה אוליביה בחיוך. כולם הביטו בציפייה, במיוחד ג'נה.

"אני בהיריון!" אמרה אוליביה באושר.

"מזל טוב!" קראו כולם ומיהרו לחבק את האם-לעתיד הנרגשת.

"זה נהדר, דודה אוליביה!" קראה ג'נה. 

"כמה זמן את כבר יודעת את זה?" אמרה אימה של ג'נה לאחותה הנרגשת.

"אהמ.. שבוע בערך?" אמרה אוליביה וצחקה.

"ולא סיפרת לי? אוי, אני כועסת עלייך!" צחקה אימה של ג'נה.

"רציתי לספר את זה לכולם ביחד, רציתי לחכות שאנה תהיה פה" אמרה אוליביה וחיבקה את האחיינית שלה.

"אוי, אני זוכרת שהיית כל כך קטנה, בת שנתיים, ושבכית בתחנת הרכבת כשהלכתי בפעם הראשונה להוגוורטס, ותראי אותך, אחותי הפיצפונת הולכת להיות אמא" אמרה בהתרגשות.

"ואני הולך להיות סבא לילד או לילדה מדהימים בנוסף לנכדה המקסימה שיש לי עכשיו" אמר סבה של ג'נה בהתרגשות.

"אולי אפילו תהיה סבא לתאומים, מי יודע" אמרה ג'נה באגביות. פתאום השתררה דממה עמוקה על הסלון כולו. כולם הסמיקו, וג'נה הבינה מה אמרה. הרי מן הסתם, כולם יודעים שלאימה נולדו תאומות. שסבה כבר היה סבא לתאומות. ואילו רק היא, ג'נה, לא יודעת זאת. טוב, ככה לפחות הם חושבים. הם גם חושבים שהיא אנה.

"מה קרה? למה כולם שותקים?" שאל פול. כשאמה של ג'נה הולידו את התאומות היא הייתה רק בת עשרים וחמש, מה שאומר שאוליביה הייתה בת חמש עשרה, ורק כשהייתה בת עשרים ואחד פגשה את בעלה.
"שום דבר, שום דבר" אמרה אוליביה אם כי המשיכה להסמיק.

ג'נה נזכרה פתאום שהבטיחה לכתוב מכתב לאחותה התאומה ברגע שתגיע הביתה. גם ככה, אמרה לה אנה, ייקח המון זמן עד שהמכתב יגיע מלונדון עד לקליפורניה בארצות הברית. לפחות יום שלם.

לכן, ביקשה ג'נה מאימה בנימוס ללכת לחדרה בתירוץ שהיא עייפה. אימה הסכימה, השעה הייתה די מאוחרת, עשר וחצי.

היא עלתה למעלה לחדרה, כתבה מכתב קצר לאנה ושלחה אותו בתנשמת שהייתה של אנה.

כשנרדמה, חשבה לעצמה כמה נפלא היה יכול להיות אם יכלה לגור פה, בלונדון, ביחד עם אביה ואנה.

אה, אסור לה לטפח תקוות שווא. אבל אולי אנה תסכים שהן ייתחלפו בעוד איזושהי חופשה, חשבה לעצמה ג'נה.

הפרק הקודם		הפרק הבא