כשבלטריקס ומפת הקונדסאים נפגשו לראשונה

"לנצח???"

"זאת רק השערה," הסביר סיריוס בשלוות נפש. "אם כי עליי לציין שמראך החדש לא משהו, בלשון המעטה, בת דודה..."

בלטריקס בחרה, במאמץ כביר, להתעלם.

"כדאי שניגש כעת לפרטים הקטנים," אמר רמוס לופין. "למי התחזיתם, בעצם?"

"אני לתלמיד הראשון שראיתי פה, ובלטריקס לנערה מוגלגית שנתקלתי בה בדרך לכאן."

"ככה?" בלטריקס זעמה. זה מסביר הרבה.

"תירגעי, גברת בלק- סליחה, סיריוס." הוסיף ג'יימס מיד, כאשר הבין מפניו של חברו הטוב כי הוא אינו מרוצה מהתואר.

"בסדר, אז כל מה שצריך לעשות זה להמציא לנערה- שהיא בעצם בלטריקס בכבודה ובעצמה- זהות בדויה, ולספר לכולם שהנער- שהוא בעצם רודולפוס- הוא התאום הסקיב של זה שבעצם התחזית אליו, אם כי בעצם אתה זה הוא מלפני שנה... רגע אחד, אני יודע למי התחזית!" נזכר לופין, ופנה לחבריו.

"ג'יימס, זה הרודף ההוא מרייבנקלו- ההוא ששנה מעלינו, וכולם תוהים מי יחליף אותו בשנה הבאה..."

"נכון!" נזכר גם ג'יימס. "הוא מספיק אידיוט כדי להאמין שצץ לו תאום- תירגע, אני צוחק. נשתמש בכל זאת בכשפי זיכרון." הוא תיקן את עצמו למראה מבטו המתרה של לופין.

"אז איך נקרא לכם?" תהה רמוס בקול.

"אדוארד וקייט." הציע סיריוס. "תמיד חלמתי שתהיה לי בת דודה בשם קייט- לא שאת עונה לתואר 'בת דודה', בלטריקס, אבל את עדיפה מכלום- במחשבה שנייה, עדיף שלא היית קיימת, אז לא חשוב- אני פשוט אוהב את השם הזה."

"ג'וני וקייט." הציע ג'יימס גרסא משופרת. "אדוארד נשמע נורא-ואיום-עד-כדי-מומצא."

"אז מה סיפור החיים שלך, קייטי?" התגרה סיריוס בבת דודתו, והוסיף טרם השחיל איש מהם מילה: "בוצדמית, כלשונך. כשהגעת לפה והבנת מי את ומה הם, ניתקת כל קשר עם המשפחה. זה גם יסביר למה תישארי כאן בחופשים."

"היית מת, סיריוס." היא אמרה מיד. "אפילו בחלום הבלהות שלי לא יתערבב בדמי דם מוגלגים."

"בסדר גמור, אז בואי ניגש ישר למנהל- מעניין מה הוא יגיד על התפלחות של נערה מגושמת שכמוך לטירה הזאת. אני מניח שאת השנה הקרובה תבלי ברחובות, במצב הטוב."

"חצוית דם." היא התפשרה.

"בת מוגלגים, לא פחות!" התעקש סיריוס.

"איך נחזור ל'תקופה שלנו'?" היא מיהרה לשנות נושא.

"זאת תעלומה גם בעינינו, אבל אל תשני נושא. כל עוד את כאן, את בת מוגלגים. ברור?"

השעון צלצל תריסר פעמים, וקטע את שיחתם.

"אני הולך- קבעתי דייט עם לילי." דיווח ג'יימס.

"ואני הבטחתי מסיבה לכמה חבר'ה. כולכם מוזמנים, יהיה הרבה אוכל!"

רודולפוס ובלטריקס מלמלו משהו על חוסר תיאבון, והביטו בדיכאון בדמותו הצוהלת של סיריוס בעת שירד למטה בדילוגים קלים.

הם שוחחו בלחש והוציאו את תסכולם במילים גסות, רובן מהצד של בלטריקס.

"לך קל לדבר- אני תקועה בדמות הזאת! איזה חרא! אני מתה!" היא פתחה את החלון, כשוקלת ברצינות לקפוץ מטה ולשים קץ לחייה אלו.

"לא, כי אני ממש נח פה על זרי הדפנה, בלה-" רטן רודולפוס, אך קול חריקת הדלת השתיק אותו. ראשו הזעיר של פטיגרו הציץ לחדר.

"אה, ג'יימס ביקש ממני למסור לך, מיס קייט- את תלמידה ככל אחד אחר כאן. כדאי שתישנו מוקדם, כי מחר בבוקר יש שינוי צורה- ודמבלדור לא אוהב איחורים. אה, וכדאי גם שתדאגו לעצמכם למערכת שעות- אתם לא רוצים שיעיפו אתכם הוגוורטס, נכון? וכדאי שתתרחקי מהחלון, מיס קייט; כאן זה לא סלית'רין- גריפינדור זה אחד המגדלים הגבוהים בטירה. תיזהרי, אם את לא רוצה לבלות את כל הלילה תלויה על מוט של טבעת במגרש הקווידיץ'. החלטתם סופית לא לרדת למסיבה? חבל, יש שם הרבה חתיכים!"

~

תגובות!

הפרק הקודם