המרפאת

לילי התעוררה בבוקר ופיהקה. כל הבנות בבית האור עדיין ישנו.

היא הסיטה את הכילות סביב מיטתה, קמה לאט ונכנסה למקלחת ראשונה. כשסיימה, התלבשה בזריזות וירדה לאכול ארוחת בוקר.

היא לקחה לעצמה פנקייק עם סירופ שוקולד ושוקו חם.

"היי, את לילי?"

לילי הפנתה את ראשה. ילדה לבושה בגלימה אפורה כהה, עם שיער בלונדיני אסוף לשתי צמות דקיקות עמדה שם, מחייכת לעברה. לילי זיהתה אותה גם כן כאחת מהבנות שהתמיינו לבית האור. לילי חייכה חיוך קלוש. "כן, לילי לונה פוטר."

"אני יודעת." אמרה הילדה בעליזות. "אפשר לשבת לידך?"

"כן, בטח." ענתה לילי בקהות חושים.

הילדה הוציאה סרט כסוף מתיק קטן שנשאה, עטפה בו את ראשה ואז התיישבה. לילי הסמיקה כשקלטה שהיא נועצת בה מבט משונה והסבה את מבטה.

הילדה לקחה לעצמה טוסט גבינה. "אני אלמה."

לילי קימטה את מצחה. "נעים מ-" היא קטעה את המשפט באמצע, לאחר שראתה כי הילדה מוציאה מהתיק עוד סרט, הפעם אדום, וכורכת אותו סביב רגלה השמאלית. "בשם מרלין, מה לעזאזל את עושה?"

"אני מתגוננת מפני פרעושי שיער ורגליים," אמרה הילדה בחולמניות. "ידוע שהם מאוד אוהבים שיער רגליים של ילדות בנות 11, ושיער בלונדיני. את חושבת שכדאי לי לצבוע את השיער באדום? הם שונאים שיער ג'ינג'י. וכסוף. צבעים כאלה הם המגן היחיד מפניהם." היא חייכה בסהרוריות אל לילי. "את לא צריכה מגן לשיער שלך, אבל לרגליים את בטח תצטרכי. הנה-" היא הוציאה סרט כסוף מתיקה והושיטה לה אותו.

"אמ, לא, תודה, אני מסתדרת." השיבה לילי ונשכה את לשונה.

"את בטוחה?" אלמה דחפה את הסרט לידה של לילי. "קחי את זה, למקרה שתתחרטי."

לילי הנהנה במהירות. "טוב, אני סיימתי. זזתי לשיעור שינוי צורה." היא קמה בזריזות והחלה להתרחק.

אלמה מיהרה אחריה. "איזה קטע, גם לי!! בואי נלך ביחד!"

לילי נאנחה בליבה.

"את יודעת?" פטפטה אלמה בעליזות. "אמא שלי הייתה טובה בשינוי צורה. לונה, כמו השם השני שלך. את מכירה אותה?"

לילי הנהנה בחדות. לונה באה מדי פעם לקפה אצל אימה ג'יני, אבל אף פעם לא הזכירה את בתה.

"...ונוויל, אבא שלי- הוא היה די גרוע בזה." המשיכה אלמה. "הוא היה טוב בתורת הצמחים."

לילי קיללה בלבה את הרגע בו הניחה לאלמה לשבת לידה. היא נכנסה בסערה לכיתה הריקה, אלמה אחריה, כמו זנב ארוך שנגרר על הרצפה.

"אליוט נורין."

"כאן."

"אלמה לונגבוטום."

"נוכחת!"  אמרה אלמה בקול עליז.

"אנה סאמיב."

"כאן."

"בן תוריל."

"נוכח."

"גולדי לוסר."

"הוגו וויזלי."

"חי וקיים." לילי הסתובבה כדי לנעוץ מבט בבן דודה. הוא חייך אליה חיוך חצוף. לילי קימטה את מצחה. היא לא שמה לב שהוגו התמיין לבית האור. מוזר.

"נמצאת."

"חנה טולן."

"כאן."

"לילי לונה פוטר."

"כאן."

"סקורפיו מאלפוי." לילי ידעה שמאלפוי נשאר כיתה, משום שהוא נכשל בשנתו הראשונה בהוגוורטס, והתמיין שוב כשנכנס לשנה הראשונה. היא קיללה בלבה. הוא מוין לסלית'רין ורייבינקלו- השילוב הכי גרוע. למיטב ידיעתה, הוא נכשל בשנה שעברה רק מפני שהוא פיספס חצי ממנה, כשטס עם הוריו לחופשה ארוכה בצרפת. "נוכח."

"קולין צ'אנג."

"נמצא."

מינרווה מקונגל כיחכחה בגרונה. "נתחיל בהפיכת נוצה לעיפרון."

ניסיתי לעשות פרק ארוך יותר כפיצוי...... פשוט נמחק לי הפרק הקודם וזה ביאס אותי. אבל החלטתי להמשיך בכל זאת.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא