הסוס הלבן

דבר ראשון, סליחה ענקית שלא התחברתי הרבה זמן! 
דבר שני, ♣מפרד♣

כשקיבלתי את השרשרת בחזרה התאכזבתי.
התחילה השנה השישית שלי.
הרמיוני רצה אליי וצעקה: "פרד, אני נורא מצטערת ששלחתי בחזרה את השרשרת! ניסיתי לחפש את מחולל הזמן שלי, לא מצאתי..."
מתנשפת כולה, הרגעתי אותה ואמרה: "היי הרמיוני, תירגעי ותנשמי! את יכולה לקבלל אותה בחזרה!"
היא חייכה חיוך מאוזן עד אוזן והושיטה את ידיה. הפלתי את הסוס אליה והיא ענדה את זה. "זה מהמם!" אמרה וחיבקה אותי.
שיתפתי פעולה, אבל בתוכי שמחתי עד השמיים. ואז הלכנו לאולם הגדול. דמבלדור נאם.
לא הקשבתי לו. עד שהזכיר את טורניר הקוסמים המשולש, והתחלתי לצרוח.
לבסוף לא יכולתי ללכת לטורניר, אז וויתרתי.
וויקטור ניסה להתחיל עם הרמיוני, אבל לא נתתי לו. היא שמחה.
השנה חלפה, יצאנו כמה פעמים, הכל הלך טוב. 
בנשף באתי עם הרמיוני, אבל וויקטור הזמין אותה לרקוד והיא הסכימה.
פחדתי.
קינאתי ופחדתי.
פחדתי שהיא תתאהב בו.
אחרי שנתיים של עבודה, שהכל יתנפץ.
שהיא..... דוחה לחשוב על זה.
שונא את ויקטור קרום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חלף חלף חלף חלף חלף חלף חלף הזמן.
הגיעה סוף השנה השישית. ברכבת ישבתי בתא עם הרמיוני לבד, ודיברנו.
הארי, רון, ג'יני, וג'ורג' כבר ידעו עליי ועליה.
כולם ידעו.
והיה כל כך כיף, שרציתי. רציתי שנחזור לצאת, ולא רציתי שתיגמר השנה. 
אבל נגמר. אוף!!!! נגמר.
בחופש החלפנו הרבה ינשופים. עד שאחרי שבועיים, שלחתי מכתב והינשוף לא חזר.
חלף עוד שבוע והינשוף לא חזר.
אוי לא!!! קרה משהו להרמיוני?! 

הפרק הקודם		הפרק הבא