זה פשוט בלתי אפשרי!

'זה פשוט בלתי אפשרי, היא המשיכה את הפאנפיק!' אתם בטח חושבים לעצמכם (סליחה על משחק המילים הצולע...) אבל כן - לא התבלבלתם - המשכתי!!!!!!!!!!! (וכן - זה הזמן לכתוב לי כמה שאתם אוהבים אותי וכמה שאני מדהימה ומושלמת...)

ובלי יותר מידי דיבורים - הבה נעבור לפרק!

אזהרה: הפרק מכיל תיאורים מיניים מפורטים!!!

מאלפוי כבר היה לא רחוק מהכניסה למעונות סלית'רין, כאשר הוא הבחין בצל משונה חולף על פניו במהירות ונעלם באחד המעברים. הוא נדרך. מישהו ללא ספק ניסה לעבור מבלי שיבחינו בו, וכאשר דראקו שמע מישהו לוחש 'פאק!' עצבני, לא נותר גם ספק מיהו אותו צל מסתורי. דראקו היה מסוגל לזהות את קולו של פוטר מקילומטרים.

מעניין, מה הוא מחפש כאן? אולי מתחבא מגויל? למרות שזה די מטומטם להתחבא מסלית'ריני בכניסה למעונות סלית'רין...

חייבים לבדוק למה הוא כאן! החליט הבלונדיני.

הוא ידע, כי המעבר בו התחבא הגריפינדורי הסתיים במבוי סתום, לכן מאלפוי מיהר לעבור אותו, מנסה להיראות כאילו לא הבחין בדבר, מתחבא בעצמו באחד המעברים הבאים. כאלה היו המרתפים, מלאים בפיתולים ומעברים צרים. מקום מושלם ללכת לאיבוד בו, אבל דראקו, כסלית'ריני למופת, הכיר אותם כאת כף ידו. הוא ניסה לשמור על שקט מוחלט, מחכה לראות מתי פוטר ייצא ממחבואו.

ובאמת, רגע לאחר מכן נראה הגריפינדורי מגיח מתוך העלתה. הוא נראה.... דראקו לא ידע להגדיר בצורה חד משמעית את המראה הזה. עיניו הנפוחות מעייפות נצצו מבעד לזגוגיות משקפיו, הוא נשם בכבדות, מתקדם באיטיות במסדרון, בעודו נשען על הקיר בחוזקה, כאילו בכל רגע יאבד הכרה. הוא שוב ושוב הביט לצדדים, כאחוז חרדה. בצורה הזו הוא המשיך להתקדם לכיוון גרם המדרגות.

דראקו התקדם כצל מאחוריו, מתחבא מאחורי פניות, פסלים וכל דבר אחר הנקרה בדרכו.

לאן הוא ממהר כל כך? שאל את עצמו הסלית'ריני, צופה בהארי מחיש את צעדיו.

בסופו של דבר, הם הגיעו למסדרון ריק בקומה השישית. פוטר עצר, נושם במהירות, נשען בכבדות כנגד הקיר. באצבעות רועדות הוא איכשהו  הצליח לפתוח מעט את גלימתו, לשחרר את הקשירה ההדוקה של העניבה האדומה-זהובה שלו, ואז ידיו נעו לעבר...

באמאש'ך?! דראקו היה מוכן להרוג את עצמו במקום. הוא הרגיש מפגר כל כך! איך הוא לא הבין את זה?! הרי, זה היה ברור כשמש - פוטר פשוט חיפש מקום שקט לאונן בו! אבל לאאאא הוא ממש לא מתכוון להישאר ולהיות עד לזה! בצעד בטוח הוא הסתובב, מתכוון לברוח מהמקום מהר ככל הניתן, אבל ממש באותו רגע נשמעה מעבר לקיר אנחה חנוקה, כזאת שגרמה לכמעט גרמה לו ליפול מהרגליים, שגרמה לרטט חמים להתפשט ברחבי גופו.

מאלפוי מעולם לא צפה במישהו מאונן. ואיזה סיבה הייתה לו לעשות זאת?! הרי, הוא היה יכול לקבל סקס טוב, מתי שרק רצה! הוא ידע שלהסתכל על מישהו עושה זאת, זה מתחת לרמה שלו, וטען שיש להיות חלק מהפעולה האינטימית, ולא רק להביט בה, כמו כלב רעב המביט על האוכל שעל שולחן בעליו. אבל זה לא אומר שהוא מעולם לא חשב על לעשות זאת, להציץ.

'ואני לא אומר שצריך להישאר פה עד הסוף... אני רק אבדוק איזה יש לו, ואלך ישר אחקי זה!' החליט הבלונדיני, אך האדים רק מהמחשבה על כך. 'ולמה בכלל אמור לעניין אותי הגודל של הזין שלו?!'

המאבק הפנימי נמשך שניות בודדות בלבד. בסופם, הסלית'ריני המסוקרן הציץ בזהירות ממקום המסתור שלו. פוטר עדיין נשען כנגד הקיר, מלטף את הבליטה שבמכנסיו בתנועות עדינות. פניו וצוורו נצצו מרוב זעה, מספר שערות נצמדו אל מצחו, והוא שוב ושוב נשך את שפתו התחתונה, אשר גם בלי זה הייתה אדומה ונפוחה. דראקו לא יכול היה להכחיש שהוא היה נראה סקסי...

"פאק..." נאנח הארי, בעודו פותח בזהירות את רוכסן מכנסיו.

ודראקו הבין שהוא מתבונן בזה, מבלי לנשום כמעט. הו לא, מרלין, הרי לא יכול להיות שהוא באמת הולך להישאר כאן ולהסתכל?! להסתכל איך הייצור הזה מענג את עצמו!

כאשר בשנייה הבאה פוטר, סוף-סוף, שחרר ממכנסיו את איברו הנפוח, דראקו התנשם בחוזקה.

'זהו, קיבלת תשובה לשאלה שלך, עכשיו  אתה יכול ללכת!'

אבל דראקו לא זז ממקומו, ממשיך לבהות... וואו! בשם מכנסיו של סלאזאר הגדול,  הזין שלו היה פשוט מדהים! מדהים בצורה כה מופלאה, קסומה ובלתי אפשרית! הוא היה ארוך וגדול בצורה מרשימה, מושלם, מכל בחינה אפשרית. מושלם עד כדי כך שלדראקו היה חשק ללקק אותו, להכניס לפיו, אולי אפילו לנגוס בו קלות.

'בשם השפם של וולדמורט, על מה אני חושב בדיוק?!'

הוא הרגיש, איך מתלהטות לחייו וזעה מופיעה על מצחו, אך לא הצליח לגרום לעצמו להסיט מבט מהמראה ה... מפתיע הזה. הוא שוב הרגיש חום עובר בגופו, חום שנהייה כבר די מוכר, יש לציין. שריריו התכווצו ומוחו התרכז בדבר אחד בלבד - במה שראו עיניו. הוא לא יכול היה למצמץ, שלא לדבר כלל על ללכת משם.

אבל לא יכול, הרי, להיות כזה זין לנער בן שש עשרה! זה שפוט בלתי אפשרי! וזה גם קצת מעורר קנאה...

באותו הזמן, פוטר העביר את ידו לאורך האיבר שלו, משחרר גניחה חלושה, אשר שוב העבירה רעד לאורך כל גופו של דראקו, גורמת לאיברו להתקשח.

כעבור כמה גניחות נוספות מאלפוי לא יכול היה להתאפק יותר, ידיו נשלחו, מבלי שיכול היה לעצור אותן, אל עבר מכנסיו שלו, משחררות את איברו לחופשי. 'מרלין, איך התדרדרתי למצב הזה?!' שאל את עצמו הסלית'ריני, אוחז באיברו. אבל לעצור כעת היה מעבר ליכולתו.

בעודו נוגע בעצמו, דראקו לא הטיק את מבטו מהזין האחר שנמצא בקרבתו, במרחק שאינו עולה על מטרים אחדים. הוא צפה באיבר המדהים הזה מופיע שוב ושוב מבעד לאצבעותיו של פוטר, שנעו במהירות.

'בשם הזקן של מרלין!... אני מאונן בעודי מסתכל על בחור אחר מאונן... לא, לא סתם בחור אחר, אלא פוטר! הארי פאקינג פוטר! הילד-שנשאר-בחיים שמסתבר שבעל זין מדהים כל-כך ושמשמיע קולות מופלאים שכאלה... לא יכול להיות...'

"לעזאזל... אתך... מאלפוי," פלט הארי מבעד להתנשפויות, קולו נשמע מלא שנאה, "אתה והתכניות שלך..."

דראקו כמעט וגמר במקום, כששמע את קולו הצרוד ומלא התשוקה, אך בו זמנית גם אפל ומסוכן. באופן אינסטינקטיבי הוא ניסה להניע את ידו בקצב זהה לקצב של הגריפינדורי, אך הבין שלא יצליח להחזיק מעמד כך לעוד הרבה זמן. הוא הרגיש שהוא מתקרב לסוף... רק עוד קצת...

לפתע פוטר התקפל כנגד הקיר, גומר בעודו גונח בחוזקה. הנוזל הדביק נשפך על ידיו, מכנסיו, גלימתו.

לא עברה חצי שנייה וגם דראקו גמר. הו, אלוהים... האורגזמה שחווה הייתה מענגת עד כדי כך, שדראקו נשך את ידו שלו, כדי להימנע מלגנוח בקול. למרות שהרגיש את נוזל הזרע על כף ידו, הוא המשיך להסתכל על פוטר, עד שזה הוציא מאיברו את הטיפה הלבנה האחרונה.

בתיאום כמעט, שני הבנים המוטשים התיישבו באפיסת כוחות על הרצפה הקרה, מנסים להסדיר את נשימתם. מול עיניו של דראקו ריצדו שלל נקודות בצבעים שונים, ומעבר להן עברו מול עיניו, כבסרט נע התמונות: פוטר מחייך, פוטר מתנשק, פוטר מאונן, פוטר משמיע קולות...

והיו גם תמונות של זין. זין יפה, גדול ומדהים! לא, יותר מזה - מושלם! משום מה כעת, המחשבה על הקיום המרהיב של האיבר הזה אצל הגריפינדורי הדפוק, הייתה מוחשית יותר מאשר כל מחשבה אחרת על דבר כלשהו מכל הדברים הסוריאליסטיים שהתרחשו בשעות האחרונות.

'מעניין אם כל הפסקה הוא מעביר כך, מחפש פינות שקטות כדי...'

'אוקיי, זהו. מספיק עם זה! אני, כנראה, משתגע...' חשב לעצמו דראקו, מגרד את ראשו.

בתנועה מהירה הוא הפעיל כישוף ניקיון על עצמו והביט מעבר לפינה - פוטר לא היה שם יותר. משב רוח קריר הגיע ממקום לא ידוע, מכריח את מאלפוי לרעוד. הוא היה מכוסה בזיעה מכף רגל ועד ראש.

והפוטר הזה, בטח הוא כבר הספיק להגיע למגדל שלו, או עד לכיתת שינוי צורה...

שינוי צורה!!!!!

שיט!

דראקו החל לרוץ מהר כל כך, שסוליות נעליו כמעט ועלו באש.

ובאותו מסדרון נטוש לא נותר עוד זכר לדברים שהתרחשו בו עשר דקות קודם לכן. כלום, מלבד תיק עם ספרי לימוד, שנשכח במקום על ידי סלית'ריני מסויים. אותו תיק נלקח משם, בסופו של דבר, על ידי אותו הבחור, שחזר למקום זעוף ומובך, דקות אחדות לאחר מכן.

הפרק הקודם		הפרק הבא