אלבוס סוורוס-פוטר והיורש האפל

פרק שביעי
האגריד


בבוקר יום שישי, ינשופים רבים פרצו אל האולם הגדול בסערה, נושאים במכתבים, עיתונים וחבילות משונות.
תנשמת מוזרה למדי התעופפה מול אלבוס והתיישבה על ידו. הוא ליטף אותה, והוריד את המכתב שהיה קשור אל רגליה.
הוא פתח את הפתק במהירות והחל לקרוא:
אלבוס היקר,
עצם העובדה ששובצת לבית סלית'רין לא אמורה להדאיג אותך, אותי או את אף אחד אחר. כפי שאמרתי לך ברציף, ואתה יודע את זה טוב מאוד, הכרתי אדם אמיץ וחכם ששובץ בסלית'רין, ועל שמו נקראת, סוורוס סנייפ. לא משנה מה יקרה, גם בבית סלית'רין יהיה לך טוב, יהיה לך טוב מאוד אפילו. תשתדל לא לעשות צרות בבית ספר ולשוטט במסדרונות בלילה, עוד עלולים לתפוס אותך ולהעניש אותך.
זה הכל. המשך יום נעים,
הארי ג'יימס פוטר, אביך.

נ.ב
אתה יכול להשאיר אצלך את התנשמת הזאת, אין לי חפץ בה.


אלבוס קרא את המכתב מספר פעמים, ובסופו של דבר הכניס אותו למעטפה.
אם אבא חושב ככה, אז זה לפחות בסדר. הוא חשב לעצמו ויצא מהאולם הגדול לעבר שיעור השיקויים.
שיעורי השיקויים היו השיעורים האהובים על אלבוס. המורה, הוראס סלגהורן, היה מורה מצוין. בשונה מאביו, אלבוס ניחן באומנות רקיחת השיקויים. פרופסור הוראס הופתע ממנו לטובה, עד שהעניק מאה נקודות לסלית'רין. הכל היה טוב ושום דבר לא הפריע לאלבוס בשיעור, מלבד העובדה שאת השיעור הבא הוא הולך להעביר יחד עם תלמידי גריפינדור.
לכן, בסופו של השיעור, הוא החזיר את ציודו לתיק, לאחר שהעתיק את השיעורים, ומיהר לצאת לעבר השיעור הבא, שהוא חיכה לו זמן רב.


"תלמידים!" אישה נמוכה למדי, שחבשה כובע וענדה משרוקית על גופה, הופיעה לה במרכז רחבה גדולה.
שיעור תעופה מיד יתחיל.
"היום נלמד כיצד לרכוב על מטאטא!" אמרה. "לכן, החזיקו את המטאטאים שלצידכם ביד שאיתה אתם כותבים, ואימרו: עלה."
"עלה!" נשמעו קריאות רבות מכל עבר. אחדים הצליחו למשוך אליהם את המטאטא. אחרים הצליחו לעלות אותו כבר סנטימטרים באוויר, ושוב להפיל אותו, ואחדים לא הצליחו בכלל.
"נו, טוב." אמרה המורה, אמה הוץ'. "ננסה שוב. קדימה, אמרו: עלה!".
"עלה!" הפעם, תלמידים אחדים הצליחו לתפוס את המטאטא בידיהם- אלבוס היה ביניהם.
"נו, נו... תצטרכו לתרגל המון... " אמרה פרופסור הוץ'. "כעת, אני אקח קבוצה של תלמידים טובים לעבור לחלק הבא של השיעור, והם יעלו על המטאטאים וילמדו לשלוט בו."
יחד עם חבורה משונה למדי אלבוס פסע לעבר פרופסור הוץ'.
"עכשיו, עלו על המטאטאים." היא אמרה. אלבוס עלה על מטאטא קליינסקופ 7 שלו, וחיכה להוראה הבאה.
"עכשיו, תנו דחיפה קטנה עם הרגל, תבעטו באוויר." קראה פרופסור הוץ'.
כולם עשו זאת, והצליחו להמריא לאוויר. "עכשיו, תנסו לכוון את המטאטא- החזיקו את יד ימין מלפני יד שמאל, ופשוט נסו להטות את המטאטא לכיוון המתבקש."
למרות שלא כולם הבינו אותה, אלבוס הצליח להטות את המטאטא לכיוון שמאל ולהמריא גבוה. לבסוף, לאחר טיסה קלה, הוא נחת בחזרה לדשא. "מצוין! עשר נקודות לסלית'רין. ועכשיו תלמידים, חזרו לארוחת הצהריים."

***


בתום ארוחת הצהריים, שהשעה הייתה רבע לארבע, אלבוס יצא מהאולם הגדול לכיוון הבקתה של האגריד.
"היי, אלבוס!" אלבוס הסתובב לאחור וראה תלמיד שישית, חסון למדי.
"מה? יש לי דבר חשוב עכשיו לעשות." עצר אלבוס ורטן בשקט.
"פרופסור הוץ'-" פתח תלמיד השנה השישית, "אמרה לי עד כמה היית מצוין בשיעור תעופה. מה דעתך להגיע בשבוע הבא לבחינות לקבוצת הקווידיץ' של סלית'רין? אתה תהיה מחפש מצוין. "
"הממ..." הרהר אלבוס, "בסדר. מתי זה?"
"ביום חמישי הבא, בשעה חמש במגרש הקווידיץ'." השיב לו מי שהיה קפטן קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין.
"איך אני מגיע לשם?" שאל אלבוס.
"זה לא בעיה. אתה עולה במדרגות עד לקומה הרביעית, ואומר לדיוקן של מכשפה ברקע של יער את הסיסמא, ביצת דרקון. משם, פשוט מאוד תלך לכיוון הינשופיה, אך בדרך תפנה ימינה ותכנס למין מערה קטנה. ואז כבר תגיע לחדרי ההלבשה, אני אפגוש אותך שם."
"טוב..." אמר אלבוס. הקפטן נופף לו לשלום , ויצא מאולם הכניסה בריצה.
אלבוס חשב לעצמו לנסות את הקיצור דרך. הוא עלה במדרגות הנעות, עד שהגיע לקומה הרביעית.
"סיסמא?" שאלה אותו מכשפה שהייתה בדיוקן של יער עבות, כפי שתיאר לו הקפטן.
"ביצת דרקון. " השיב אלבוס, והמכשפה נתנה לו לעבור.
"מצוין! " אלבוס מצא את עצמו ברחבת מגדל השעון.
עכשיו הדרך אל האגריד קלה יותר ומקוצרת. הוא פשוט יעבור בגשר המוביל לכיוון הינשופיה, וכבר ימצא את האגריד.
אלבוס החל ללכת בצעדים קלים לעבר ביתו של האגריד. הוא היה נחוש לשתף אותו בכל מה שקרה.

"אז מה מטריד אותך, אל?" אלבוס התיישב באחת הכורסאות בבקתה הקטנה של האגריד. האגריד הביט עליו ברחמים.
"השיבוץ לסלית'רין." השיב אלבוס.
"הא, הבנתי." האגריד מזג לו תה בכוס קצת גדולה מהרגיל. "הממ... "
"אתה חושב ש-" פתח אלבוס.
"שמה?" שאל אלבוס.
"שזו טעות?" רטן אלבוס בזעם קל, "טעות של ממש – זה לא הגיוני שאני בסלית'רין, ו-"
"שמעת את אביך, לא?" האגריד אמר וחייך אליו, "אביך הוא גדול, אמר לך שאם תשובץ בסלית'רין, תהיה בבית של אדם אמיץ ודגול. הוא חושב ככה. סנייפ..."
האגריד השאיר את משפטו תלוי באוויר ונגס בעוגית אבן. "תתכבד!"
"לא, תודה." אלבוס חשב שהשיניים שלו עלולות להישבר.
"הממ... אז איך אני יכול לעזור?" שאל האגריד.
"לא יודע. אבל אני חייב למצוא דרך לעבור לבית אחר."
השניים המשיכו להרהר בעניין, ושעה שלמה חלפה לה.
"טוב, אני חושב שאני צריך לחזור לטירה. " אמר אלבוס וקם ממקומו, הוא פתח את הדלת. "ביי, האגריד. אראה אותך כבר."
והוא פסע בצעדים קלילים לעבר הטירה.

"סליחה!"
בדרכו חזרה לחדר המועדון, אלבוס נתקל באותה ילדה שנתקל בה בינשופיה.
הוא התנגש בה והפיל את מרקחות ושיקויי הקסם שהיו בידה.
הוא הרים את הספר, חייך והושיט לה אותו. היא לקחה אותו, חייכה חיוך מאולץ אל אלבוס והכניסה אותו לתיקה. היא רק הסתכלה עליו והלכה. אלבוס התקדם מספר צעדים.
"רגע!" הוא מלמל והסתובב. "הי, את!"
הילדה הסתובבה אליו, צמותיה מתנופפות ברוח, מחייכת אליו.
"הממ... אני... אני אלבוס, אלבוס פוטר. " הוא אמר וחייך.
"הא..." היא מלמלה, נבוכה. "נעים להכיר... גם... אני... איימי צ'אנג..."
היא חייכה אליו בחזרה חיוך נבוך במקצת.
"אז את..." אלבוס לא ידע כיצד להמשיך את המשפט. "את ברייבנקלו?"
"הו, כן. " היא השיבה, מופתעת. "אני מניחה שאתה בסלית'רין?"
"הא," עוד פעם הוא נזכר בסיפור השיבוץ לסלית'רין. עד כמה שניסה להדחיק זאת, הוא לא הצליח. "טוב. אני די בטוח שחלה כאן טעות. אני צריך לזוז. היה נעים לפגוש אותך, איימי..."
הוא חייך חיוך אחרון, נופף לה לשלום ועבר בדיוקן המכשפה השמנה, ממלמל "ביצת דרקון" בחיוך גדול מאוזן לאוזן. האם יש משהו שיכול לחפות על השיבוץ לסלית'רין, כמו למשל- אהבה?

הפרק הקודם		הפרק הבא