רק אחת מהחבר'ה - בתרגום

פרק 8

המתיחה

הרמיוני הביטה בשיימוס כשהוא האדים. היא חשבה שג'יני בטח צודקת, הוא נחנק. היא חטפה את הכוס מידה של ג'יני והורידה אותה באחת. הוא נעץ מבט בפרד וקפץ מהשולחן, עוזב את האולם הגדול בחופזה. "מה לעזאזל זה היה?" הרמיוני שאלה, לא מכוונת למישהו מסוים.

"אני לא בטוחה. חשבתי שהוא נחנק, אבל- " ג'יני משכה בכתפיה וחזרה לאוכל שלה. פרד וג'ורג' חזרו גם הם לארוחת הערב שלהם מבלי להביט אפילו לכיוונו של הנער שברח. לעומתם, הרמיוני הרגישה הקלה כשראתה את דין קם ורץ אחרי חברו.

היא סיימה לאכול והמשיכה לשבת לרגע, לא בטוחה מה לעשות. מבט מהיר בפרד הבהיר לה שהוא עדיין עסוק בקינוח שלו. היא לא הייתה בטוחה אם היא אמורה לחכות או שהיא אמורה לחזור לחדר המועדון, או שאולי עליה ללכת לספריה כדי ללמוד לבחינות שלה. היא החלה להתרומם כשפרד הניח את המזלג שלו. "אני מלא. אני חושב שאני אחזור למגדל."

"אני אלך איתך," היא הבינה שהוא לא רצה שהאחרים ידעו לאן הם הולכים. היא ראתה את ג'ורג' מרים גבה לפני ששקע שוב בצלחתו, ידו נחה על ירכה.

"נהדר, בואי נלך." פרד זינק מכיסאו וגרר אותה מכיסאה, מחזיק בידה. הוא היה ממש חזק, אבל ניתן לשליטה. הוא לא שחרר את ידה בשעה שהוביל אותה אל הכניסה. הרמיוני ראתה הרבה בנות מסכלות על התקדמותם. היא בחרה לבהות בשיערו של פרד במקום לנעוץ בהן מבט בחזרה. היא באמת אהבה את התלתלים השופעים שהיו לו בשנה שעברה. כשהיא ראתה אותו בפעם הראשונה בקיץ היא התאכזבה לראות שהוא הספר. עם זאת, עכשיו כשכבר התרגלה לכך הוא נראה מושך כמו תמיד והוא נראה בוגר יותר עם השיער הקצר. ברגע שיצא מהאולם הגדול הוא הוביל אותה באיטיות למקום רגוע יותר ולכיוון אזור שינויי הצורה. "קל יותר לדבר בלי קהל," קולו היה שקט.

"נכון," הוא הסכימה. היא הייתה מודעת לכך שהוא עדיין החזיק את ידה. הוא נדנד קלות את ידיהם וצחקק.

"או אולי קל יותר לדבר כשאת מוקפת באנשים," הוא חייך אליה. הם הלכו בשקט זמן מה. "אז את באה למחילה בקיץ?" תקווה נשמעה בקולו, אבל אולי היא רק שמעה את מה שרצתה לשמוע.

"אני לא בטוחה, אני יוצאת לחופשה עם ההורים שלי. הם דאגו כי לא ראיתי אותם בחופשת הכריסמס השנה. אם נחזור בזמן, אני מקווה לבלות לפחות כמה ימים עם המשפחה שלך." היא הזעיפה את פניה כשנזכרה בטון של אימה כשדיברה איתה על כך. "אבל אני לא רוצה לפתח תקוות סתם. אמא שלי לא תמכה במיוחד ברעיון כששאלתי אותה."

"הו," הוא ממש לא היה מרוצה. "אני וג'ורג' ככל הנראה לא נגור שם בכל מקרה."

"למה לא? אני יודעת שתסיימו בית ספר עד אז. אבל אתם באמת עוזבים כל כך מהר?"

"כן, אנחנו מחפשים מקום בשביל חנות המתיחות שלנו ואני חושב שמצאנו. יש אפילו דירה קטנה מעל החנות. "הוא הסתכל עליה. "זה בסמטת דיאגון, זה יהיה מושלם. אנחנו בשלבים האחרונים של ההסכם." הוא בחן את פניה כאילו הוא שוקל אם לומר דבר מה או לא.

"מה?"  

"זה רק ש... טוב, אני לא בטוח כמה זמן עוד נישאר פה." היא ניסתה לקטוע אותו אבל הוא עצר אותה והסתובב אליה. "לא, אני רציני, זה רק עניין של זמן. אם אני לא אסיים את השנה אז תבטיחי שתבואי לבקר אותי בחנות שלנו." היא נראתה ספקנית. "בבקשה, הרמיוני?"

"אני מבטיחה." היא הביטה בידו בשעה שזו התרוממה כאילו בהילוך איטי. אצבעותיו בקושי נגעו בה כשהוא הסית קצוות שיער אל מאחורי אוזנה. הוא נתן לידו להחליק במורד צווארה וזרועה עד שאחז שוב בכף ידה. הוא הרים אותה אל שפתיו ונישק את פרקי אצבעותיה בעדינות. היא רק מצמצה, לא בטוחה איך להגיב. היא התנשמה ובקושי שמה לב שכך גם הוא. לאחר הפסקה ארוכה הוא המשיך ללכת, פונה חזרה הפעם. הם הלכו זמן מה מבלי שידברו באמת ורק פלטו דברים מטופשים שגרמו לשניהם לצחוק. הם חלפו על פני חלון והיא הביטה החוצה, מבינה כמה מאוחר נעשה. "פרד, כדאי שנחזור. תכף העוצר מתחיל."

"בסדר." ככל שהשניים התקרבו יותר למגדל גריפינדור, כך המסדרונות הסריחו יותר.

"מה זה הריח הזה?" היא השתעלה קצת. הריח היה נוראי.

"ל'יודע,"  הוא שפשף את עורפו. כשהאישה השמנה חשפה את הפתח הריח תקף אותם במלא העוצמה. שניהם השתעלו והרמיוני נופפה בידה מול פניה. נראה שכל הבנים נשארו בחדר המועדון בשעה שהבנות ברחו לחדריהן, מתרחקות מהריח עד כמה שאפשר. כמה בנים עדיין השתעלו ומספר בני שנה ראשונה כמעט הקיאו בגלל הצחנה.

"מה קורה פה?" הרמיוני שאלה את הארי ורון בשעה שפרד לא הצליח להדחיק את חיוכו.

"זה שיימוס." חולצתו של הארי כיסתה את פיו ואפו.

"זה עוזר?" פרד שאל כשחיקה אותו. הוא ראה שגם ג'ורג' כיסה את החלק התחתון של פניו בשעה שעיניו כמעט נעצמו בניסיון לעצור את הצחוק ופרד מצא את עצמו גם כן באותו מצב.

"כן, קצת." הוא שם לב שגם הרמיוני כיסתה את פניה, עיניה מכווצות ונחות עליו ועל ג'ורג'. "בסופו של דבר הצלחנו לשכנע את שיימוס ללכת לחדר שלנו, לסגור את הלת ולפתוח את החלון. דין לא יצא משם עד שהוא כמעט הקיא.

"ובכן, מה לא בסדר איתו? למה הוא לא הולך למדאם פומפרי?" היא נעצה את מבטה בג'ורג' כשזה פלט צחוק משונה.

"היא הלך. היא נתנה לו שיקוי וזה עזר קצת."

"לא מספיק." רון מלמל תחת הסוודר שלו. "בכל פעם שהוא מדבר, הוא פולט בועות חומות מגעילות."

"וכשהן מתפוצצות," ג'ורג' נאבק קלות בצחוקו.

"הן מריחות כמו חרא." פרד התחיל לצחוק גם כן. הוא ניסה להפסיק כי מבטה של הרמיוני היה נוראי אבל לא הצליח. רק לאחר שנשם עמוקות את הריח וכמעט הקיא, הוא הצליח להפסיק.

"זה נקרא-" ג'ורג' התחיל.

"אני לא רוצה לדעת איך קוראים לזה." הרמיוני קטעה אותו. "איך מפסיקים את זה?"

"אי אפשר." ג'ורג' פתח.

"צריך לחכות שזה יעבור," פרד המשיך אותו.

"זה אמור להיעלם עד הבוקר," ג'ורג' נשען על כתפו של אחיו.

"ואיפה אנחנו אמורים לישון?" רון שאל והארי הנהן.

"לא חשבנו על זה חבר, סליחה," פרד משך בכתפיו, מביט בספות. "אני חושב שאנחנו נשאר למטה, הריח בטח הגיע גם לחדר שלנו."

"ככל הנראה. לי בודק. נצטרך לחכות עד ארוחת הבוקר מחר." ג'ורג' הצליח להשתלט על עצמו לבסוף למרות שכתפיו עדיין רעדו קלות.

"ובכן, לילה טוב אם ככה." הרמיוני צחקה כל הדרך לחדר שלה בשעה שהצעקות של הבנים עקבו אחריה.

פרד שמע אותה צוחקת כשרצה במדרגות. ובכן, לפחות היא לא כעסה. לפחות, לא כעסה מספיק כדי שתסבול את הריח על מנת להרצות להם. "תוכנית גאונית, חבר'ה." רון גנח ופנה אל אחת הספות. לי ירד במדרגות בחיוך.

"כל המעונות בסדר, חוץ מאלה של השנה החמישית, כמובן. מצטער בנים." שאר הגריפינדורים רצו אל חדריהם, בורחים מהריח הנוראי.

"אני אהרוג אותך." רון זרק כרית על פניו. הארי, דין ונוויל עשו את דרגם אל הספות ומשעכו את הכריות מהספות כדי להתרווח לקראת הלילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא