פוטר 2 והספרים המסתוריים

ייאי!!! עוד פרק! בקרוב אני יעלה תמונה שציירתי, כי חיכתם כל כך בסבלנות לפרק... תהנו

״רגע... שאני אבין: הייתם בחדר המועדון, הייתה קטטה שלו עם ילד מבוגר יותר, והם התחילו דו-קרב, ואז הוא קרס, והבאתם אותו באמצע הלילה לפה?״ שאלה מדאם פומפיי בפעם העשירית. צ׳רלי ואלבוס הנהנו במרץ.

לאחר שסקורפיו קרס בחדר המועדון, הם נכנסו ממש ללחץ. או לפחות צ׳רלי נכנסה ללחץ.

״מה אם בגלל זה ינסו עלינו וקיטורים, למרות שזה אסור, ואז נפלוט את כל הסיפור, ויעיפו אותנו מהוגוורטס?!״ אמרה צ׳רלי בהיסטריה מוחלטת, והתהלכה הלוך ושוב בחדר המועדון, מידי פעם עוצרת כדי לחזור על הטענה שלה, שהם בצרות.

השעה הייתה הרבה אחרי חצות, וכל החגיגות של הניצחון במשחק נגמרו. ניכר על חדר המועדון שהייתה בו מסיבה פרועה, שכן הרצפה הייתה מלוכלכת מאוד, והרהיטים לא היו ממוקמים לגמרי במקומם.

אלבוס ניסה להיות אופטימי בקשר לגורלם. הוא קיווה שסקורפיו התעורר, והם יוכלו לבדוק מה מצבו. במקרה הרע הם יצטרכו ללכת למרפאה, ולהמציא סיפור שיסביר למה הם מחוץ למיטה הרבה אחרי הזמן המותר.

בסופו של דבר סקורפיו באמת התעורר, אבל ההבעה המטושטשת עוד הייתה מרוחה על פניו.

צ׳רלי רצה אליו מיד, והשתמשה בלחש החדש שלמדו באותו שבוע.

״אגואמנטי!״ קראה, ופרץ מים אדיר השפריץ על פניו של סקורפיו.

סקורפיו לא הראה כל סימן ששם לב לכך. הוא רק הסתכל סביבו במבט מבולבל.

״סקורפיו אתה בסדר?!״ שאלה צ׳רלי. סקורפיו העביר את מבטו אליה.

״אני לא יודע, אני חושב שהתשובה לשאלה הזאת נמצאת בעמוד 33 פרופסור.״ ענה סקורפיו, כשהוא נראה לא בטוח בתשובתו.

״סקורפיו, זאת לא שום פרופסור, זאת צ׳רלי, ואני אלבוס, ואנחנו החברים הכי טובים שלך!״ אמר אלבוס, כשבדרכה מתחילה לגדול בבטנו.

״כן, והגאוות ניצחו שוב, נדמה לי נגד סלית׳רין״, אמר סקורפיו, שוב מבולבל ומבלבל בין עובדות.

״נראה לי שנצטרך לקחת אותו למרפאה...״ אמר אלבוס. צ׳רלי נראתה אומללה מרק לחשוב על העובדה שאולי יעיפו אותם מהוגוורטס.

וכך קרה שהם עמדו במשרדה של מדאם פומפרי בשעה שלוש לפנות בוקר, כשהם מספרים שוב ושוב סיפור שצ׳רלי המציאה בין רגע, בעוד סקורפיו פולט פה ושם עובדות מבולבלות כמו: ״ההיפוגריף שוקל 7 מיליון טונים, והוא מטיל ביצים בצבע תכלת,״ או ״לבן של האגריד קוראים ממוטה, שזו חיה עתידנית שנראתה כמו כלב״, ודברים מהסוג הזה. מדאם פומפיי לא נראתה משוכנעת שסקורפיו הסתבך בקטטה, וכתגובה הילד השני, שהיה בוגר יותר, הטיל עליו לחש מבלבל חזק כל כך.

״אתם בטוחים שזה מה שקרה?״ שאלה מדאם פומפרי.

״ברור שלא, הקטטה הייתה קטנה, והמסיבה ענקית!״ אמרה צ׳רלי בדרך אגב, כך שנראה שהיא דוברת אמת. האחות הסתכלה עליה במבט מפקפק.

״טוב, תחזרו למיטות. אדון מאלפוי הצעיר צריך רק זמן מנוחה רחוק מאנשים אחרים כדי שלא יפגע בעצמו. מעולם לא ראיתי לחש קונפונדוס חזק כל כך. בדרך כלל הלחש רק גורם לעובדות להתבלבל טיפה, לא לאנשים לחשוב דברים מוזרים.״ אמרה מדאם פומפרי.

״כן אמא, אני לא אנסה שוב לכשף את החתול של השכנים המוגלגים,״ אמר סקורפיו, ואלבוס ניסה שלא לחייך.

"כן מדאם פומפרי," אמרה צ'רלי, והיא ואלבוס יצאו ממשרדה של האחות, ויצאו במהירות אל המסדרון ואל חדר המועדון.

הם לא דיברו במשך כל הדרך, נבהלים מכל רחש הכי קטן. אלבוס הצטער שהם לא היבעו יחד איתם את גלימת ההעלמות, והוא הצטער עוד יותר על שבכלל הסכים לצאת לטיול הלילי הזה למשרד של סנייק, שבסופו של דבר נגמר רע.

הוא הגניב מבט לעבר צ'רלי, שכלל לא נראתה מוטרדת, או מודאגת. למען האמת, היא נראתה רק עליזה, ופיה היה קפוץ, כאילו היא חושבת על משהו שכלל לא מוצא חן בעיניה.

לבסוף הם הגיעו למגדל גריפינדור, אל התמונה.

"חוזרים בשעה כזאת?!" שאלה האישה השמנה שבדיוקן. כשלפתע לאלבוס בא רעיון שהעלה חיוך על פניו.

"תגידי, יש לך מושג אם מישהו מלבדנו נכנס בשעה כזאת אל חדר המועדון?" שאל אלבוס, והעלה על פניו את המבט הכי מעורר רחמים שהצליח להשיג. הוא שמח על כך שג'יימס לימד אותו את השיטה הזאת, שבדרך כלל עלתה יפה. האישה השמנה הסתכלה עליו רגע ואז נאנחה.

"איזה מישהו עם ברדס שחור נכנס לא מזמן, והתחיל לשלוח כישופים לכל הכיוונים… אבל הוא אמר שפשוט יש לו בעיית פצעונים חמורה, ושמדאם פומפרי אמרה לו ללכת לקחת משהו מחדר המועדון, אז הוא אמר את הסיסמא ונתתי לו להכנס… וילד, תפסיק לעשות עיניים גדולות, תכף אתחיל לבכות מרוב שאתה חמוד ככה."

אלבוס חייך. "אוקיי, אז עכברטיקים בטעם ענבים." אמר אלבוס. האישה השמנה הסתלכה עליו רגע במבט תוהה.

"אה, הסיסמא, בבקשה היכנסו," והחור שמאחורי התמונה נפתח.

הם נכנסו במהירות לחדר המועדון, וסגרו אחריה את הדלת.

לשנייה בערך צ'רלי פשוט עמדה, ונראתה שקועה במחשבות, ואז היא פשוט נשמה עמוק.

"אנחנו צריכים לראות מה יש בספר ההוא." אמרה.

"סליחה?" אלבוס שאל, מבולבל.

"אמרת שהבאת את הספר ההוא מסנייק. אנחנו צריכים לבדוק אותו."

אלבוס עמד רגע, מחפש בתאים האפורים שבמוחו על מה צ'רלי מדברת. כל העניין עם סקורפיו לגמרי השכיח ממנו שבסופו של דבר יצא משהו אחד טוב מכל ההתגנבות.

״אה כן.״ הוא אמר והוציא מכיס גלימתו את הספר הקטן עם כריכה השחורה והמרופטת.

צ׳ארלי בחנה את הספר מרחוק, כאילו מפחדת שהכריכה תמשיך אותה או משהו.

אלבוס התחיל לפתוח את הספר, כשצ׳רלי עצרה אותו.

״אל תפתח את הספר הזה, זה עלול להיות מסוכן....״ היא אמרה, ״אנחנו צריכים להיות כולנו ביחד בשביל לפתוח אותו. יש לי הרגשה מוזרה שאם לא ניהיה אם סקורפיו כשנפתח את הספר, משהו רע יקרה...״ אלבוס לא הבין את זה, אבל הוא ידע שצריך להקשיב לתחושות בטן. ואם זה מה שצ׳רלי חושבת, אז אולי זה נכון.

הם שתקו לרגע, ואז כל אחד פנה לחדרו. אלבוס נכנס לחדר הבנים של השנה הראשונה, וראה שמרטין וג׳ק כבר ישנים.

ואז הוא ראה שהכיליות של המיטה שלו פתוחות.

״מוזר, הייתי בטוח שסגרתי אותם..״ הוא מילמל. הוא פתח את העיליות של המיטה של סקורפיו, כדי להוציא את הכריות שהוכנסו בחיפזון אל תוך הפיג׳מה, ואז הוא לבש את הפיג׳מה שלו, נפל על המיטה, ונרדם מיד.

ביום למחרת אלבוס ירד מיד לאולם הגדול, ונתקל בהמולה רועשת של תלמידים מדברים במהירות והתלהבות.

הוא חיפש בעיניו את צ׳רלי, וכשמצא אותה, רץ מיד והתיישב מולה.

צ׳ארלי הייתה שקועה בעיתון הנביא היומי וסקירת דגנים עם חלב באותו הזמן. אלבוס לא ממש הבין איך בנות מסוגלות לעשות כל כך הרבה דברים באותו הזמן.

אלבוס המתין במשך שלוש דקות בדיוק, עד שצ׳רלי הורידה את העיתון שכיסה את פניה.

״הייתה עוד חטיפה.״ היא אמרה בקצרה.

אלבוס היה עסוק בדיוק באמצע ניסיון להגיע לצלחת הנקניקיות, ולא היה בטוח ששמע נכון.

״חטיפה... מי החטיף למי?״ שאל אלבוס.

צ׳רלי גילגלה בעיניה.

״זוכר את האיש ההוא בשבוע שעבר שחטפו?״ היא שאלה. אלבוס לא ענה. הוא לא ממש זכר.

צ׳רלי נאנחה בכעס.

״לא משנה... אז חטפו עוד מישהו. ועוד מישהו שעבד במשרד הקסמים. ועוד פעם מצאו בחדר שלו המון דפים וספר פתוח.״ היא אמרה.

אלבוס הרים גבה. ״ו......?״ הוא שאל.

היא הביטה בו במבט רצחני, דבר שבדרך כלל גורם לאנשים באמת למות.

״ו, זה לא צירוף מקרים. אני בטוחה בזה.״ היא אמרה בהתלהבות. אלבוס לא הבין למה היא כל כך נלהבת לגלות מה קורה.

״תשמעי, צ׳רלי... למה שלא נפסיק עם כל זה? פשוט, ראית כבר מה קרה לסקור. אולי פשוט כדאי שנעזוב את זה בשקט. אבא שלי בטח מטפל בזה.״ אמר אלבוס.

״אתה לא מבין, אל? זה כאילו... תחשוב מה היה קורה אם אבא שלך לא היה חושד בסנייפ בשנה הראשונה שלו! הוא מעולם לא היה מגיע למסקנה שבעצם קווירל האשם! מה היה קורה אם הוא לא היה מנסה למצוא את חדר הסודות? הוא לא היה מגלה שטום רידל זה וולדמורט? מה היה קורה עם הוא לא היה רוצה נקמה? הוא מעולם לא היה מבין שסיריוס לטובתו! מה-״

״טוב טוב... הבנתי את הקטע, את לא צריכה לספר לי מההתחלה את סיפור חייו של אבא שלי.״ אמר אלבוס, והמשיך לאכול את ארוחת הבוקר שלו. צ׳רלי נראתה מעט נעלבת וכועסת.

״אתה לא רוצה לגלות מי עומד מאחורי כל זה?!״ היא שאלה בשקט. אלבוס שתק. הוא הרים את מבטו. התקרה המכושפת של האולם הגדול הראתה את השמיים האפורים של יום חורפי.

"אני לא כל כך בטוח…." אמר אלבוס.

"טוב, אז לפחות תעזרו לי, אני לא רוצה לפתור את התעלומה הזאת לבדי." היא אמרה.

"למה בכלל?" שאל אלבוס. השיחה הזאת כבר נמאסה עליו, והצילצול המבשר על תחילת השעה הראשונה היה אמור להיות בקרוב.

"אתה יודע איזה שם טוב זה מביא לך? ולבית שלך כשאתה פותר תעלומה כזאת? כשאבא שלך ואבא של רוז מצאו את חדר הסודות הם קיבלו מאתיים נקודות בית כל אחד. מאתיים! אתה יודע כמה זה?" היא נראתה נלהבת מידי לטעמו של אלבוס, אז הוא פשוט שתק.

"כדאי שנלך לחממות עכשיו. השיעור יתחיל עוד מעט." אמר אלבוס. צ'רלי גיגלה בעיניה, אבל לא התווכחה ולקחה את התיק שלה.

"בא נלך. עדיף שנגיע לפני שיתחיל לרדת גשם".

הזמן כאילו האט בשביל אלבוס, בכל פעם שחשב על סיום היום. השיעורים היו אמנם דיי מעניינים, אבל אלבוס רק חשב על הצעתה של צ׳רלי, למצוא תשובה לתעלומה, ואלי לזכות בתהילה קצרה, כמו אביו.

כמו אביו.

הוא עיוות את פניו בכל פעם שנזכר באביו. מאז גילה שאביו מפורסם, וכולם מעריצים אותו, את אלבוס, בגלל זה, הוא שם לעצמו מטרה להיות שונה כמה שאפשר מאביו.

זה לא היה קשה מדי: הרי הוא היה סך הכל תלמיד בינוני פלוס, שהמורים לא ממש חיבבו ושהיה מאוד דומה לאביו במראה. אבל הוא לא היה גיבור עולם הקסם, ולכן לא הפריע לו המראה חיצוני.

עכשיו, כשהייתה לו ההזדמנות להראות שאולי הוא יכול להיות כמו אביו, ואולי אפילו יותר, הוא היסס.

״פוטר! פעם אחרונה שאני מזהיר אותך, תקשיב לשיעור, או שבפעם הבאה יהיה עונש״, אמר סנייק. אלבוס כלל לא שם לב שהוא נמצא בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל.

הוא הרגיש את פניו מאדימים מכעס, איך הוא מחזיק בחוזקה את העט ובטעות שבר את חוד עט הנוצה שלו. הוא נאנח וביקש מצ'רלי את מחדד הנוצה.

"כדאי שתקשיב לשיעור, או לפחות תעשה כאילו," צ'רלי אמרה בלחש, "אנחנו לא רוצים שתשאר לעונש כשאנחנו רוצים להתחיל לחקור את הספר של סנייק."

אלבוס הנהנן. הוא נזכר בספר השחור המרופט מאתמול, ולפתע הרגיש מאין התרגשות כשהחליטו שיחקרו אותו, לפחות אם סקורפיו יהיה מסוגל לכך, ולא יקרא להם "פרופסור" או משהו.

אלבוס נשם נשימה עמוקה והעתיק ברפרוף כמה מהדברים שאמר פרופסור סנייק על  מותו של גרינדלוולד.

בשעה שתיים נגמר השיעור האחרון לאותו היום, ואלבוס הרגיש הקלה. כבר בשיעור לחשים הוא הרגיש את עיניו נעצמות שלא כרצונו, ולא עזר שהיה להם שיעור כפול בתולדות הקסם.

אלבוס וצ'רלי יצאו מהכיתה, ובמקום לפנות עם חבריהם אל חדר המועדון, פנו אל המרפאה, באמצע הדרך.

המרפאה הייתה חדר גדול בערך כמו חדר המועדון, כולו לבן, עם שתי שורות של מיטות לבנות, שידות לבנות, וכמה ארונות עץ עם דלתות זכוכית מלאים בשיקויים למיניהם. המיטה היחידה שהייתה מאוכלסת הייתה של סקורפיו.

הוא שכב ער על מיטה בערך באמצע השורה השמאלית, וקרא בגיליון קלף קצר.

״סקור!״ קרא אלבוס, וסקורפיו הוריד את עיניו מהקלף.

״כבר חשבתי שאשאר לבד כל החיים!״ אמר סקורפיו בציניות, ״ברצינות, כמה זמן לוקח לבינס לשחרר אתכם משיעור שיעמום?״

צ׳רלי גילגלה בעיניה. לפחות ההומור המוזר שלו לא השתנה.

״למה אתה עדיין פה? אתה נראה כבר בסדר...״ היא אמרה. סקורפיו משך בכתפיו.

״היא שואלת אותי מדי פעם שאלות כלליות כאלה, ואני כבר בסדר עם רוב השאלות, אבל כמה מהן של לימודים, והיא לא מאמינה לי שגם בלי קונפונדוס אני לא יודע את התשובות!״ אלבוס צחק.

״אז בעצם אתה מחכה שאנחנו נסביר לה את המצב הגרוע של הזיכרון שלך בתולדות הקסם?״ הוא שאל.

״אתה יודע מה, רעיון לא רע...״ אמר סקורפיו. הם שתקו לרגע, ואז התחילו לצחוק.

מדאם פומפרי באה לנזוף בהם שיהיו יותר בשקט, ושייתנו לו לנוח, וצ'רלי הסבירה בנימוס את בעיית הזיכרון של סקורפיו בקשר לתולדות הקסם, שכלל לא קשור לקללת הבילבול שהוטלה עליו.

"אני מבינה… אז אם אשאל את פרופסור בינס יתברר שאתה לא יודע הרבה," היא אמרה בנימה של ספק.

"האמת, אני לא בטוח שהוא ידע על מי את מדברת…." סקורפיו אמר, ואז לחש לאלבוס," אל תשכחו שהמוח שלו נשאר יחד עם הגוף שלו בשנת 3000 לפני הספירה או מה שזה לא יהיה."

אלבוס ניסה שלא לצחוק.

״טוב... מר מאלפוי, אם אני אשמע ששיקרת לי, אני אגרום לך לכתוב אלפיים פעם עובדה היסטורית כזו או אחרת.״ היא אמרה.

סקורפיו משך בכתפיו.

״אז אני יכול ללכת?״ שאל.

״כן, ״ אמרה מדאם פומפרי והלכה אל המשרד שלה.

סקורפיו חייך, ופנה ללכת.

"אני שמח שסוף כל סוף משחררים אותי, "אמר לצ'רלי ואלבוס, "בכלל לא היה מה לעשות שם במרפאה."

"כן," אמרה צ'רלי, "סיכמתי לך את השיעורים, וכתבתי לך פה את שיעורי הבית. כדאי שתעשה אותם כבר היום שלא תפגר בחומר."

סקרופיו פער את פיו, ואז גילגל בעיניו. "מה שתגידי".

אחר הצהריים עבר עליהם בלהקשיב לקריאת הסיכומים של צ'רלי, שלקחה בערך שעתיים כל הסיכומים של אותו היום.

"את נשמעת כמו בינס כשאת קוראת סיכומים בקול רם…" אמר סקורפיו, ופיהק. צ'רלי עיוותה את פניה.

"לפחות בזכותי תצליח טיפה יותר בלימודים," היא אמרה. היא גילגלה את גיליונות הקלף, והכניסה לתיקה. "טוב, חשבתי שאנחנו אמורים בכלל לעשות שמהו אחר לגמרי!"

סקורפיו הרים גבה והסתכל על אלבוס, אבל גם אלבוס לא הבין למה היא מתכוונת. היא נאנחה.

"אנחנו צריכים לחקור את הספר! יש לנו רק שבועיים!" היא אמרה.

"מה שבועיים? יש חצי שנה!" אמר אלבוס.

"הכוונה שיש שבועיים עד חג המולד, יא מעופף!" נשמע לפתע קול מאחוריהם. אלבוס הסתובב, וגילגל בעיניו כשראה שזה ג'יימס.

"אני לא מאמין ששכחת שיש חופש בעוד שבועיים," הוא אמר, והתיישב בכורסא מולו. "כאילו, אני זוכר כי יום לפני זה יש יציאה להוגסמיד, אבל הייתי מצפה ממך לדעת."

אלבוס הסתכל מסביבו. באמת כולם נראו נרגשים כבר לקראת חג המולד, ואי אפשר להגיד שמזג האוויר לא היה בהתאם: פתיתי שלג זהירים נחו על אדן החלון של חדר המועדון, והאח הגדולה באמצע  החדר בערה.

"תגיד, ג'יימס. איפה עדת המעריצים שלך? אתה לא אמור להסתובב איתם או משהו?" שאל אלבוס. ג'יימס צחק.

"אין לי עדת מעריצים, אל. הם באמת החברים הכי טובים שלי. בכל מקרה: פרד ומישל בעונש אצל סנייק, ופול מחפש איזה משהו בספריה על משהו שאנחנו רוצים לעשות למונטגיו." הוא אמר.

"ומה אתה עושה? כאילו, אתה פשוט יושב בשילוב ידיים ומחכה שיעשו בשבילך את העבודה?" שאלה צ'רלי.

"אל תתערבי, פיטרה. אני כבר עשיית את רוב החלק שלי. כריס ואני גרמנו לאח של מונטגיו להתקע בעונש." הוא אמר, והסתכל על צ'רלי במבט ניצחון. שתיקה קצרה.

"מה טוב בזה?" שאל סקורפיו. ג'יימס נאנח.

"אתם כאילו לא מבינים בבדיחות ומתיחות? אם אח של מונטגיו בעונש, אין מי שיגן עליו כל הזמן. ואז אנחנו נוכל להחזיר לו על מה שהוא עשה לפרד בשנה שעברה."

"שזה…?" הם שאלו. אבל ג'יימס לא ענה, הוא הסתכל אל מקום מאחורי אלבוס, ושתק.

אלבוס, סקורפיו וצ'רלי הסתובבו, וראו את הילדה בלונדינית-ג'ינג'ית, אנה גרין.

"אז בכל מקרה, זה בעצם מה שצריך להבין בשיקויים. אם תרצו עוד עזרה, אז אני אתן לכם." אמר ג'יימס בקול רם מספיק בכדי שאנה תשמע. "נתראה אחר כך, אני צריך לעזור לפול בספרייה". ואז הוא קרץ לאלבוס, ויצא מחדר המועדון.

״מה הקטע שלו?״ שאל סקורפיו.

״הבן אדם מאוהב באנה, וכדי להראות טוב אז הוא עושה כאילו הוא עוזר לנו בשיקויים, ולא מספר לנו על מתיחה.״ אמר אלבוס, כאילו זה מובן מאילו.

״טוב, לא באנו לדבר על ג׳יימס וחיי האהבה שלו. באנו לחקור ספר מרופט ושחור. אז אני רגע הולכת לקחת אותו, ואז נחקור.״ אמרה צ׳רלי, וקמה מהספה.

היא החלה ללכת למגורי הבנות, ונעלמה מן העין.

״יש לה אובססיה לגבי הספר הזה.״ אמר סקורפיו.

״יש מצב... היא רוצה שם טוב בבית הספר.״ אמר אלבוס. ברגע שאמר את זה, עיניו של סקורפיו נצצו.

"אה…. אז אולי זה דווקא רעיון טוב, לא? לאבא שלך היה שם רע במשרד הקסמים, נגיד, אחרי טורניר הקוסמים משולש ו.."

"ואז הוא הצליח להציל את מחלקת המסתורין. סקורפיו, גם אני קראתי את תקציר חייו של הארי פוטר שכלל עשרים ושישה עומדים." אמר אלבוס בקוצר רוח. כבר נמאס לו שבכל פעם שמישהו מנסה להדגים משהו מגניב או טוב, הם משתמשים בדוגמאות מהחיים של אבא שלו. כאילו, אין קוסמים אובים בעולם מלבד הארי פוטר?

אחרי כמה דקות צ'רלי חזרה מהחדר שלה, כשבידיה הספר המרופט והשחור.

הוא לא היה גדול יותר משתי כפות ידיו של אלבוס ביחד, אבל היה עבה מאוד.

צ׳רלי פתחה בעמוד הראשון, והסתכלה על תוכן העניינים.

״טוב.... קוסמי אופל בתחילת הקסם.... קוסמות אפלה בימי הביניים: הימים החשוכים.... קוסמי אופל במאה השבע עשרה: זמנים חדשים.... קוסמי אופל המאה השמונה עשרה: סיפורי גיבורים.... קוסמי אופל המאה התשע עשרה: ימי קסם... קוסמי אופל במאה העשרים: העת האפלה. ממתי המאה העשרים היא העת האפלה?״ שאלה צ׳רלי, לאחר שקראה את כל תוכן העניינים.

״מי יודע... אולי בגלל גרינדלוולד וולדמורט?״ שאל סקורפיו. צ׳רלי משכה בכתפיה.

״ולמה המאה ה17 היא ׳זמנים חדשים? זה לא שזה היה מיד אחרי חתימת אמנת הסודיות הבינלאומית?״ שאלה צ׳רלי שוב, ״זה לא אמור להיות ׳הזמנים המעצבנים׳ או משהו?״

״טוב, אבל אלה באמת היו זמנים חדשים בשביל הקוסמים, לא?״ אמר אלבוס, ״כאילו... פתאום הם היו צריכים להתחבא, במקום להיות גלויים והכל....״ צ׳רלי הסתכלה עליו במבט רצחני, שגרם לאלבוס להתחרט על שדיבר בכלל.

״בכל מקרה, אפשר להבין דיי הרבה מהתוכן עניינים.״ אמרה צ׳רלי.

אלבוס וסקורפיו הרימו גבות בפליאה. היא נאנחה בקוצר רוח.

״הספר מדבר על קוסמי אופל מאז שגילו את הדם הקסום! כאילו..... דא!״ אמרה צ׳רלי כאילו הכל מאוד מובן מאליו, וסוקרפיו ואלבוס סתם תינוקות שלא מסוגלים להבין שבחפיסת סוכריות בכל הטעמים באמת קיים טעם נזלת.

״ממתי את אומרת ׳כאילו דא׳?״ שאל סקורפיו. צ׳רלי גילגלה בעיניה, לקחה את התיק עם הספרים שלה, ואת הספר השחור ועלתה בחזרה לחדרה.

״מה כבר אמרתי?!״ שאל סקורפיו בקול מתגונן.

גם אלבוס לא הבין.

ביום למחרת צ׳רלי לא דיברה עם סקורפיו עד ארוחת הבוקר, שבה היא הייתה צריכה לבקש ממנו את החלב.

״אם תפסיקי להתעלם ממני, אני אביא לך אותו.״ הוא אמר. צ׳רלי גילגלה בעיניה.

״עכשיו אני לא מתעלמת ממך, אתה יכול להעביר לי את החלב?״ היא שאלה.

סקורפיו גיחך והעביר לה את החלב, אבל צ׳רלי עדיין לא דיברה איתו אלא אם זה היה ממש הכרחי.

המשחק של גריפינדור והאפלפאף עבר בשלום, וכרגע העלה את גריפינדור לשניים מול רייבנקלו.

ג׳יימס לא הפסיק לחפור על המשחק שלאחר חופשת החג, שהוא מחכה לו בקוצר רוח ובטוח שיעלה אותם לבינתיים למקום הראשון.

״ואז אנה תשים לב איזה שחקן קווידיץ׳ אדיר אני והיא תתחיל סוף סוף לדבר איתי.״ אמר ג׳יימס.

״תכנית גאונית.״ אמר אלבוס בציניות, ״ועל הדרך כדאי לך להתקלח אחרי אימונים.״

ג׳יימס נאנח בכעס והלך.

״מצאת לך דרך להיפתר ממנו, אני רואה.״ אמר סקורפיו, והמשיך את שיעורי הבית של תורת הצמחים.

״כן, ככה הוא שפוט סותם את הפה, או מרביץ לי, אבל עדיף לקחת סיכון.״ אמר אלבוס, ״אתה חושב שאם אזכיר לפרופסור לונגבוטום שהוא חבר של אבא שלי, אז הוא יתעלם מהשגיעות שלי בקשר למלכודת השטן?״

״לא נראה לי,״ אמרה צ׳רלי שבדיוק ירדה לחדר המועדון, כשבידיה הקרש עם הגלגלים, תיק הציוד שלה, והספר השחור המרופט.

״למה לא?״ שאל אלבוס.

״כי הוא לא נותן פרוטקציות,״ היא אמרה, ״אפילו לא לבנות שלו, אליס מהחמישית, אוגוסטה מהאפלפאף. הן פשוט טובות בזה מהבית.״

״ברור, ומי לימד אותן תורת הצמחים בבית?״ שאל סקורפיו.

״ברור שפרופסור לונגבוטום!״ אמרה צ׳רלי. ״הוא היה הכי טוב בשכבה שלו.״

״איך את יודעת את זה?״ שאל אלבוס. הוא כבר היה רגיל לזה שצ׳רלי יודעת הכל.

היא הניחה את תיקה על הרצפה, התיישבה על הכורסא, וחיטטה בין הספרים וגיליונותיו הקלף שלה. אחרי כמה שניות היא הוציאה ספר שנראה בן 300 עמודים. על הכריכה היה כתוב: מימבלוס מימבלטוניה: הביוגרפיה של נוויל לונגבוטום.

״מה זה מימבלוס מימ- בלוט-ניה?״ שאל סקורפיו. ״לא, אל תגידי, זה סוג של צמח?״

״פעם ראשונה שאתה צודק.״ אמרה צ׳רלי וגילגלה בעיניה. ״וקוראים לזה מימבלוס מימבלטוניה. זה חומר מתקדם בתורת הצמחים.״

״ואת יודעת אותו כי כבר קראת את כל החומר הזה.״ אמר אלבוס.

״לא, ברור שלא.״ אמרה צ׳רלי ולחייב הסמיקו. ״סתם עיינתי בספרים של בת דודה שלך מהשנה החמישית.

״את מתכוונת לניק?״ שאל אלבוס.

״ניק? זה השם חיבה שלה? כאילו: ויק וניק.״ אמרה צ׳רלי, וצחקה מהבדיחה של עצמה. ״אני מכירה אותה בתור דומיניק.״

אלבוס גילגל בעיניו. ״מה שתגידי״.

״זה באמת מה שאני אומרת.״ אמרה צ׳רלי. סקורפיו גיחך.

״בכל מקרה, נראה לי מצאתי משהו חדש בספר הזה.״ אמרה צ׳רלי והרימה את הספר השחור והמרופט.

״מה?״ שאל סקורפיו, והחניק פיהוק.

״אתה יכול להיות בשקט ולתת לי לדבר.״ אמרה צ׳רלי. ״מצאתי משהו ממש חשוב. הספר מדבר הרבה מאוד על רוצים אפלים, אבל גם מסביר איזה קסמים השתמשו בהם, והוא אמור לנבא איזה קוסם אופל הולך להיות הבא בתור, כך שההליכים יוכלו לתפוס אותו.״

״לא מאמין.״ אמר סקורפיו. גם אלבוס הרים גבה בספק.

״תיראו בעצמכם.״ אמרה צ׳רלי ופתחה את הספר. אלא שבמקום חיוך ניצחון, פניה נפלו.

״מה קרה?״ שאל אלבוס.

״אני לא יודעת.״ אמרה צ׳רלי, ״אבל מישהו מחק את הספר.״

״מה זאת אומרת?״ אמר סקורפיו ולקח מידה את הספר. אלבוס הסתכל יחד עם סקורפיו, וצ׳רלי צדקה: כל דף ודף בספר היה ריק

!

הפרק הקודם