מכשפה מתחילה

לפני שהפרק מתחיל, עלי להתנצל בפניכם על התקופה הארוכה שבה לא עדכנתי.

שמחתי לראות שאיש מהמנויים המדהימים שלי (עכשיו יש 13!) לא הוריד את עצמו מהרשימה. אתם לא מבינים כמה אתם מרגשים אותי עם התגובות שלכם.

הפרק מוקדש לnoam pinkis,, אמה ווטסון XD, הרמיוני 2014, הרמיוני 3000 ו*yuval potter* שהגיבו בפרק הקודם.

ועכשיו... טוב, כמה אני יכולה לחפור?
קריאה מהנה!

נ.ב. מכיוון שלא עדכנתי זמן רב (אני באמת מצטערת), אני ממליצה לחזור לאחור ולקרוא את הפאנפיק כולו, אם זה יעזור לכם להיזכר בעלילה.

הגברת גריינג'ר נסוגה צעד אחד לאחור, והביטה בנערה חומת השיער במבט חשדני, שאיימי מעולם לא ראתה על פניה.

"איך את יודעת על הוגוורטס?" שאלה בקול שקט. ראשה היה מוטה הצידה.

"למה אני לא לומדת שם?" חזרה איימי על שאלתה, מתעלמת מדבריה של האם.

"בואי הנה, איימי," אמרה האישה. היא הובילה את בתה אל אותה ספה חומה עליה ישבו כשהכל רק התחיל. נדמה היה לאיימי ששבועות רבים עברו מאז שסיפרה לאמה שהיא יוצאת עם ניקו לסרט.

מר גריינג'ר ישב על הספה, וטפח על החלק השני בחיוך רחב. כשהבחין בפניה הרציניות של אשתו, החיוך נמחק מעל פניו של הגבר המזוקן.

איימי התיישבה לצד אביה, ונעצה בשני הוריה מבט נוקב. "למה אני לא לומדת בהוגוורטס? למה אני לא מכשפה? פגשתי את הרמיוני, אמא. היא הסבירה לי הכל."

ההורים החליפו ביניהם מבטים מודאגים.

"תראי, יקרה, אנחנו יודעים מה עבר על אחותך," אמרה האם באנחה. "חשבנו שעדיף שלא תדעי מי את. חשבנו שתהיי יותר בטוחה. הרמיוני עברה דברים קשים מאוד, וחשבנו שעדיף יהיה אם את לא תצטרכי לחוות אותם."

"ייתכן שטעינו," אמר מר גריינג'ר. "בהחלט טעיתם," ענתה איימי. הוריה הסתכלו בה בפליאה.

"אוכלי המוות חזרו," אמרה איימי ברוך. "הם חזרו, ועכשיו אני לא יודעת להגן על עצמי."

שתיקה השתררה. אמה של איימי הליטה את פניה בידיה, ואז, לפתע, קמה על רגליה.

"רק רגע," אמרה ופנתה לעבר חדר השינה של הזוג. לאחר כמה רגעים חזרה, מחזיקה בידה מעטפה. לבה של איימי החל להלום בחוזקה.

"הנה זה, מתוקה שלי," אמרה ביאטריס גריינג'ר ברוך. איימי הושיטה את ידה, וביאטריס מסרה לה את המכתב.

איימי הביטה במעטפה ההיא, עם סמל הוגוורטס עליה, והבינה שחייה עומדים להשתנות לחלוטין.

*****

"את בטוחה שזה רעיון טוב, לתת לה ללכת לשם?" שמעה איימי את אביה אומר לאמה. היא שכבה במיטתה, ווקראה בפעם המאה באותו ערב את תוכנו של המכתב שנשלח לה.

"בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהלת: מינרווה מקגונגל

העלמה  גריינג'ר היקרה,

אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחשוץ. שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מה-31 ביולי.

בכבוד רב,

נוויל לונגבוטום

סגן המנהלת," מלמלה לעצמה איימי. היא הניחה את המכתב על השידה שעמדה לצד מיטתה, כיבתה את המנורה ונשכבה על גבה.

'הלוואי שהם יתנו לי ללכת,' חשבה איימי. 'הלוואי...'

התמונה האחרונה שראתה איימי בדמיונה באותו הלילה הייתה תמונתו של ניקו המניח את ידו על ידה.

איימי גריינג'ר נרדמה, מחויכת.

הפרק הקודם		הפרק הבא