מכתבים מחיים אחרים

.אחרי כשבועיים בהם נטשתי אתכם, ועליהם אני באמת מצטערת, אני שמחה להציג בפניכם פרק נוסף בסיפורה של רוז

.כל הזכויות על השיר שמורות לפסנג'ר

!קריאה מהנה

,שלכם באהבה

לונה

“Well you only need the light when it's burning low

Only miss the sun when it starts to snow

Only know you love her when you let her go

Only know you've been high when you're feeling low

Only hate the road when you're missing home

Only know you love her when you let her go

And you let her go.”

אני יושבת ליד הפסנתר, בביתם של הפוטרים. ידי מתרוצצות על הקלידים, ואני שרה, בהתחלה בשקט, אך קולי מתגבר ככל שהשיר מתקדם.

אני שומעת צעדים מאחורי, אך לא מסתובבת לברר מי מתקרב. אני מרגישה את ידו של ג'יימס על כתפי, מחייכת חיוך קלוש, וממשיכה לשיר.

"את אוהבת אותו?" שואל ג'יימס כשאני גומרת. הפסנתר שלו ושל אחיו הפך בשנים האחרונות גם לשלי.

"כן," אני עונה בשקט, ומסתובבת אליו. "זה השיר האהוב עלי. הוא ממש… מדבר עלי."

ג'יימס מחייך בשובבות. "יש לך איזה אהוב נסתר שאני לא יודע עליו?" אני מורידה את ידו ממני, וחובטת בו בעדינות.

"השיר הזה לא חייב לדבר על אהבה בין בני זוג," אני מסבירה. הוא מתיישב לצדי, על הכיסא. "מבחינתי, השיר הזה מדבר על האהבה שלי להרמיוני. אהבה של אם ובת." קולי מתחיל לרעוד. ג'יימס מרכין את ראשו.

"הכל בסדר?" קולה של לילי נשמע עוד לפני שהיא מתקרבת אלינו. היא מתיישבת על ברכיו של ג'יימס. אני מחייכת אליה בעצב.

"אמא רוצה לדבר איתך, רוזי," אומרת לילי בתמימות האופיינית לה. אני קמה מכיסא הפסנתר והולכת לכיוון המטבח, בו יושבים הארי וג'יני. ברגע שבו אני נכנסת, אני שומעת את ג'יימס ולילי שפותחים בנגינה סוערת בארבע ידיים.

הארי וג'יני לא שמים לב שאני עומדת שחדר. הם שוקעים בשיחה בקולות מהוסים, על מנת שאנחנו, בני הנוער שמשוטטים בבית, לא נשמע את דבריהם.

"ג'יני?" אני אומרת. ראשיהם נפנים אלי בהפתעה.

"אה, רוזי," אומרת ג'יני, וקמה לקראתי.

"קראת לי?" אני שאולת. ג'יני מהנהנת, ומסתכלת לעבר הארי. הוא קם גם הוא, ויוצא מן המטבח. ג'יני מתיישבת בחזרה, ואני מתיישבת מולה על כיסא קטן.

"את ורון בכלל לא מדברים, נכון?" היא שואלת לפתע. אני מהנהנת, פי חתום.

"רוזי, אני מבינה אותך," היא אומרת. "אחי, פרד, נהרג במלחמה נגד וולדמורט. שנים אחר כך היה קשה לדבר עם ג'ורג' בלי שהוא יתרחק מיד."

ידעתי, כמובן, שפרד נהרג, אך מעולם לא ראיתי את ג'ורג' בשנים שלאחר מכן. אני מרכינה את ראשי, ושערי הג'ינג'י צונח סביב פני.

"חשבתי להציע לך עזרה," אומרת ג'יני לאחר כמה רגעי שתיקה. "את מוזמנת להישאר כאן אצלנו, אך חשבתי להציע לעזור לך בשיפור היחסים עם אביך. מה את אומרת?"

דממה.

"אך תעשי את זה?" אני מרימה את ראשי בחזרה, מעבירה את השיער לאחור, ומסתכלת בה.

"נמצא דרך," היא אומרת.

*

אני שוכבת על מזרון בחדרה של לילי. היא שוכבת לצידי, במיטתה. החדר חשוך מלבד האורות המגיעים דרך החלון הפתוח. ג'יני והארי מדברים בחדרם בקולות שקטים, כפי שעשו היום אחר הצהריים. אלבוס כבר ישן, ואילו ג'יימס יצא לבלות עם חבריו. אני לא בטוחה מהו מצב העירות של לילי, אך אני שומעת את נשימתה ומניחה שהיא כבר ישנה. רק אני מתהפכת על המזרון, מחשבות מתרוצצות בראשי, ולא מצליחה להירדם.

"רוזי?" קולה של לילי לא רם יותר מלחישה. היא עדיין ערה. אני פונה אליה.

"הכל בסדר?" היא שואלת. "חשבתי ששמעתי אותך בוכה."

"הכל בסדר," אני עונה. קולות הבכי שלילי שמעה אכן הגיעו ממני, ופני עדיין רטובות מהדמעות. לילי מושיטה אלי את ידה, ואני מגששת אחריה ותופסת בה.

"נדבר מחר," אומרת לילי, עוזבת את ידי ומתהפכת לצד השני, כך שגבה פונה אלי. "לילה טוב."

"לילה טוב," אני עונה.

אני נשכבת על גבי, בוהה בתקרה, ושוקעת, סוף סוף, בשינה עמוקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא