לילי לונה פוטר

טוב, קודם כל, סליחה שלא המשכתי מלא מלא זמן. (מתי העלתי את הפרק הקודם?! לפני מיליון שנים או משהו?!) הייתה לי בעיה באינטרנט ואז מחסום כתיבה... אני מקווה שתהבו את הפרק הזה ותגיבו! הפרק מוקדש לעשרת (אומיגד, אומיגד אומיגד!) המנויים שלי. תודה לכם! הערות שלי לפרק יהיו בסוגריים [כאלה]...

***

המשכתי לנסות להכריח את הוגו לספר לי מי החברה שלו, אבל הוא לא הסכים. (למה בני אדם בשם הוגו כל כך מעצבנים?!) אז ויתרתי והלכתי לנסות למצוא את אלבוס. למרבה הפלא (נגיד ש...) הוא ישב עם החברים המטומטמים שלו. ניסיתי להרים אותו לתא שלנו (שלי, של הוגו ושל אנה) אבל הוא היה כבד מידי, אז השארתי אותו שם. (אאוץ'. הידיים שלי עדיין כואבות מהמשקל.) ובטעות הפלתי אותו על הרצפה... "אוף, לילי! את מוכנה, כאילו, לעוף מפה?!" הוא צעק עלי. אוףףף, למה הוא תמיד משחק אותה ערס ליד המטומטמים האלו שקוראים לעצמם חברים שלו?!

חזרתי לתא. "טוק-טוק-טוק! אפשר להכנס אולי?!" הוגו ואנה נעלו את התא, מעניין למה... [רמז, רמז, אנשנושים.] "כן, רק שנייה ליל." שמעתי את הקול של אנה ואז היא לחשה, "באמת חייבים לה- ממ-? למ-?" (החלקים הקטועים זה מה שלא הצלחתי לשמוע בשיחה). "נוווו?! מה קורה שם בפנים?!" "חכי רגע ליל, המפתח נתקע."שמעתי את הוגו. "אז תעשו אלוהומורה או משהו! השרביט שלי בפנים!" צעקתי עליהם. הדלת נפתחה. "תודה רבה באמת!" אמרתי בכעס. "אני הולכת לקנות לי איזה ממתק, אתם רוצים לבוא?" אני אמרתי "לא." ברגע שהוגו אמר "כן." "לקנות לך משהו?" שאל הוגו. "לא תודה." עניתי לו. 

שמעתי דפיקה בדלת. "אני יכול להכנס?" שאל קול. "כל המוקומות תפוסים..." "כן בטח!" עניתי. "שב." "אי אי קפטן לילי!" לפתע זיהיתי את הקול! זה היה ליאו! אומיגד אומיגד אומיגד! חשבתי. אוקי, להרגע, נשימות עמוקות. "את יושבת לבד?" "אממ... לא. ז'תומרת, כן... ז'תומרת, רק עכשיו... הוגו ואנה הלכו לקנות ממתקים..." "אכפת לך אם אני אשב פה?" הוא שאל והצביע על המושב לידי. "ברור שלא..." מילמלתי. הוא התיישב. "נדמה לי שאני חייב לך משהו." הוא נישק אותי על הלחי. הואממשנישקאותי! הייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף. אוקי לילי, להרגע. "אני הולכת לישון קצת." אמרתי.

שהגענו להוגוורטס הוגו שם לב שמשהו לא בסדר איתי.

"ליל? את חיה?" 

"אתה רואה אותי שוכבת על הרצפה חסרת חיים?!"

"אממ... לא?" 

"אתה כזה אידיוט, ברור שאני חיה!" 

"קרה משהו?"

"לא..." שיקרתי.

"מאה אחוז?"

"לא. אבל אם אתה שומר סודות מפני, אז גם אני!" 

"אוף, נו. הסוד שלי קשור גם למישהי אחרת!" 

"גם שלי!" אמרתי והלכתי משם. נו ב-א-מת! בני אדם יכולים להיות כל כך מעצבנים!

בארוחת הערב הוגו ניסה להמשיך את השיחה. "הוגו! אמרתי לך שאני לא מעוניינת להמשיך לדון בזה, לא?!" ג'יימס הכל כך ילדותי פוטר שמע את זה והתחיל לשיר "ללילי יש ח-בר וללילי יש ח-בר! ללילי יש ח-בר ו-" "אוי סתום!" אמרתי לו. "אוווו... פגעתי בנקודה רגישה? ללילי יש ח-בר וללילי יש ח-בר! לילי ומישהו לנצח, שתי נשיקות במצח!" "אוי- סתום! אתה מתנהג כמו תינוק! למה אתה תמיד מציק לי?! למה?!" צרחתי עליו. הוא המשיך לשיר. "אמרתי לך-טראח!-להפסיק-טראח!-אם-טראח!-זה!-טראח-טראח-טראח!" "יואו לילי, קצת צחוקים. מה יש?!" הוא שיפשף את לחיו הכואבת. "לי יש מה שלך, אין-שכל!" צעקתי עליו וברחתי בבכי.

בחדר המגורים ינשוף נחת על חלוני. 

ללילי,

אני מקווה מאוד שאת בסדר. 

רוצה לדבר קצת? 

אם כן בואי לחדר המועדון של רייבנקלו, במגדל המערבי.

אחכה לך עד שעה 19:30 בחוץ. אם לא תבואי אדע שאת לא רוצה לדבר איתי.

באהבה,

רוז.

רצתי לשם. כבר 19:28 מהר מהר! נזפתי בעצמי. 

הגעתי בזמן. רוז חיכתה לי בחוץ. "רוצה להכנס?" היא שאלה. היהנתי. 

ישבנו על המיטה שלה.

"את רוצה לספר לי מה באמת קרה?" סיפרתי לה. "להוגו יש חברה?!" היא שאלה אותי. "זאת לא הנקודה בסיפור." עניתי. "אבל... כן." "טוב, אז... את אוהבת את ליאו?" היא שאלה. "אני... אני חושבת שכן." עניתי. "חושבת, או בטוחה?" "כן, אני אוהבת אותו." עניתי. "יופי. אז את צריכה  לפגוש מישהו." ירדנו מהמגורים. "ניוט! בוא רגע!" אחד הילדים ניגש אלינו. היה לו שיער כהה ועיניים אפורות גדולות. כמו של ליאו. "לילי, תכירי. ניוט סלמנדרה. ניוט, זאת לילי פוטר." "נעים מאוד."  מילמלנו שניינו. "את לילי פוטר?! אותה הלילי שליאו דיבר עליה כל החופש?!" הוא שאל אותי. "אולי..." הסמקתי, אבל בראשי חשבתי 'יש! הוא דיבר עלי!' "טוב, להת'!" אמרה רוז. "לילי צריכה לחזור לחדר המועדון שלה." 

בדרך רוז אמרה לי, "הנה, את רואה? אחים תאומים יכולים לתת תשובות טובות מידי פעם. הנה, הוא דיבר עליך." "אומיגד! תודה רוזי!" אמרתי לה. "אני רוצה לבקש ממך משהו," "מה?" שאלתי. "אם, אם תגלי משהו על הוגו תגידי לי, בסדר? אני אחותו הגדולה. אני לא רוצה שהוא יפגע. אם את צריכה משהו תשלחי לי ינשוף!" היא אמרה. "אין בעיה!" אמרתי. "ביוש!" רוז.כל.כך.גאונה! אוי... עכשיו נזכרתי... אני צריכה לבקש סליחה מג'יימס. נדמה לי. רק אולי. שנתתי לו יותר מידי סטירות. 

***

אכתוב המשך ביום שלישי, רביעי או שישי. מקווה שאהבתם! 

בבקשה תכתבו תגובות אנשנושים, הפסקתם לכתוב לי! רק ג'יני פוטר וויזלי כותבת לי תגובות. אז... 'בקשה תכתבו.

הפרק הקודם		הפרק הבא