האהבה חזקה מן המוות

ובכן, כל מיני מיני מינים מינימים של אנשימים, החלטתי לשחרר לכם עוד פרק...

טוב, לפני שאתם קוראים, הפרק מוקדש לכל המגיבים:פוטר לילי,נווה1,לילילולה, starwarsandmarvel (ואם שכחתי מישהו אני מצטערת...)

ובמיוחד ל:

ג'יני פוטר וויזלי- עברתי על כל הפרקים, ו... תגידי לי, הגבת לכל פרק?

לילי פוטר-התגובות שלך בכל פעם עשו לי את היום!

אנימאגוס הפיצה-סתם, כי אהבתי את התגובות שלך...

טוב, יאללה, עיכבתי אתכם מדי הרבה זמן...

ונסיים עם משפט שלמדתי מאריך קסטנר:

אין פרק בלא הקדמה, ואין הקדמה בלא פרק

(קצר, עם הקדמה ארוכה.... באמת מרחתי יותר מדי.)

__________________________________________________________________________________________________________________________________

"זה היה כשהייתי בת ארבע-עשרה, צעירה ותמימה. ממש בסוף שנת הלימודים הרביעית שלי. דראקו מאלפוי תפס אותי בערב, כשחזרתי מהמדשאות. העדפתי לחזור לבד, ולא עם כל החברות שלי. זו הייתה טעות.

"כמו שאמרתי מקודם, דראקו מאלפוי תפס אותי כמעט שגמרתי לחצות את אולם הכניסה. איכשהו, אף אחד לא עבר שם. הוא אחז בידי, והיה לו מבט קודח בעיניו. העיניים האפורות המהפנטות, שיכלו להמיס כל אחת אם דראקו היה רוצה להמיס אותה. או יותר נכון, את ליבה.

"בתגובה ספונטנית, משכתי את היד אלי. אבל הוא אחז בה חזק מדי. הוא כבר היה נראה כמעט מפחיד. הבטתי בו, לא יודעת מה הוא רוצה ממני. ואז הוא דיבר.

" 'ג'יני, אני אוהב אותך.' הוא לאט. ואני הייתי כל כך המומה, והרפיתי את היד. הוא ניצל את ההזדמנות  ונטל את ידי, ונישק אותה.

"דקות ארוכות הוא הצמיד את שפתיו ליד שלי. ואני... הייתי בהלם. הוא היה כל-כך מושך! לא יודעת איך בכלל יכולתי לעמוד מולו. ואז הוא הרפה מהיד שלי. הכי מהר שיכולתי, לקחתי את הרגליים וברחתי משם, מותירה אותו שם, מופתע מהיעלמותי הפתאומית. כשברחתי, הסתובבתי לאחור, ושם ראיתי אותו, נועץ בי עיניים, ושמח לראות שהסתכלתי אליו. כשראיתי את זה, ברחתי כל עוד נפשי בי למגדל גריפינדור, נשכבתי במיטה עם בגדים וחשבתי. על הסיבוך הגדול שנקלעתי אליו.

"הוא תפס אותי עוד פעמיים. רק הרמיוני ידעה. אחרי הפעם השנייה היא נכנסה אלי לחדר, ופשוט סיפרתי לה הכול. היא יעצה לי לברוח לדין, וכך מאלפוי יראה שאין טעם לרדוף אחרי. אז התחברתי לדין תומאס. אבל דראקו היה חכם מדי. הוא תפס אותי עוד פעם אחת, אמר לי: ' אני יודע למה עשית את זה. אבל זה לא גורם לי להתייאש. את לא יודעת בכלל מה זה לאהוב. זה לא דבר שמפסיקים ברגע! זה אפילו לא דבר שמפסיק. ג'יני, דין תומאס הוא לא בשבילך. אני יודע מיהו האחד והיחיד שמתאים לך, והוא אני בעצמי.'

"אם הוא היה מגיע עוד פעם, יכול להיות שהייתי נשברת ועונה לו כן. הוא יודע מהן נקודות התורפה של כל אחד ואחד. הוא ידע שאני לא כל-כך אוהבת את דין. הוא ידע שאני טיפוס כזה שכשזה נוגע לו לכל מיני דברים הוא נכנע. הוא ידע את הכול, וניצל את זה.

"תמיד חשבתי שיבוא יום והוא יתפוס אותי. פחדתי. שמת לב שמהשנה ההיא הוא התחיל לעקוץ אותך יותר? אתה יודע למה הוא תפס אותך ברכבת בתחילת השנה השישית שלך? הכול נבע מקנאה. הוא ידע שרק אותך אני אוהבת. גם בדין הוא טיפה התעלל. אבל בך הכי הרבה, באשמתי.

"אני חושבת שהוא אהב אותי באמת, אבל בשנה ההיא לא היו חיי חיים. דאגתי לך, פחדתי ממנו, הרגשתי אבודה ומפוחדת. אילולא הרמיוני היקרה הייתי... לא יודעת מה הייתי עושה. זו הייתה הרגשה איומה.

"לא יודעת איך שרדתי את השנה הזו. מאלפוי גדל, אני גדלתי, ותמיד הרגשתי שהוא מסתכל עלי בחיבה יתרה. פחדתי להגיד לך, אפילו אמי לא יודעת כלום מהסיפור הזה. זה היה עינוי טהור. ועכשיו, בנו של מי ש... ש... רצח אותי, הרג אותי באהבתו, רוצה שארשה לו להתרועע עם ביתי? אחרי ששיקמתי את הריסותי, אתן למישהו שהרס אותי להיכנס שוב אל תוך חיי?

"לעולם לא! כל המילים הנמלצות האלו, הוא פועל בדיוק כמו אביו! מנסה להקסים, מנסה, ועוד מצליח! לילי אוהבת אותו! הקטנה היקרה הזו, היא רק בת ארבע-עשרה! הוא בן שש-עשרה! אני-לא-מאמינה!"

____________________________________________________________________

יהיה עוד פרטים על העניין בפרקים הבאים, חכו בסבלנות 

ובינתיים תגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא