איזה גבר!

הו, כמה מעצבן להתעורר ביום הראשון ללימודים כשמישהו יושב עלייך.

סיריוס המעצבן.

רגע, הפעם ריק ישב עליי.

אווה, קשה להבדיל בניהם. שניהם מעצבנים, מצחיקים, אוהבים ספורט ושניהם כמו אחים בשבילי.

טוב,ריק הוא לא רק 'כמו'.

"טוב, אנה, את באה לארוז?" שאל אותי סיריוס.

"כן, יאללה." מלמלתי ועלינו לחדר שלי.

ארזתי הכל כולל הכל ויצא לי רק 2 מזוודות.

ככה זה כשאת בן במשך שש שנים מחייך,את מוצאת המון דברים לזרוק מכל מיני סיבות.

סיריוס ארז גם כן את הדברים שלו וירדנו למטה.

"טוב, אתם מוכנים ילדים?" שאל אותנו אבא שלי.

"כן כן, קפטן!!" קרא סיריוס ברוב טמטומו.

בחופש היה לנו נורא משעמם אחד בחברת השני, אז ראינו סדרה מטומטמת חדשה ששמה בובספוג וסריוס נהנה לצטט את ההתחלה של שיר הפתיחה. אני אישית, התמכרתי אל הסדרה הזאת.

נכנסנו למכונית ונסענו. אבא שלי כמעט עשה תאונת דרכים, בדיוק כמו כל שנה.

הנסיעה עברה, וסיריוס התלהב במיוחד כשראה אופנועים על הכביש. הוא אמר לי שהוא התחיל להרכיב אופנוע מעופף.

כשהגענו לתחנת הרכבת הלכנו לתחנה 9 ושלושה רבעים ועברנו את המחסום הקסום.

חיפשתי את ג'יימס, פיטר ורמוס בעוד סיריוס אמר שלום לכמה בנות מבית הספר.

"ג'יימי!!" צעקתי ורצתי לעבר ג'יימס.

"מה קורה, גבר?" שאלתי אותו בחיוך ונתתי לו אגרוף ידידותי בכתף.

"מה? מי? מה את?" מלמל ג'יימס בבלבול.

"אווה, אני... אה... אני צריכה לדבר איתך. ניפגש בקרון יחד עם רמוס,פיטר וסיריוס" אמרתי.

"מה?" שאל ג'יימס ההמום אבל אני רק משכתי את סיריוס מהבנות והבאתי אותו לג'יימס.

"היי אחי! מה קרה? איך בילית את החופש?" של אותו סיריוס.

"הכל טוב. יש לי גם משהו לספר לכם. אבל קודם כל, מי זאת?!" שאל ג'יימס והצביע עליי.

"היא תסביר לך. איפה רמוס?" שאל סיריוס.

"ראיתי אותו. הוא היה יחד עם פיטר והוא אמר שהוא תופס לנו מקום בקרון האחרון."

"או. אז בוא נלך לשם..." אמר סיריוס.

"רגע, מה עם דייויד?" שאל ג'יימס בבלבול.

"אהמ,  היא תסביר לך" מלמל סיריוס בפעם השנייה לאותו יום.

"מה היא קשורה?!" שאל ג'יימס בכעס.

"אתה תראה! עכשיו בואו." אמר סיריוס.

נפרדתי מהוריי ומריק, שמתי את החפצים שלי בתאי האחסון והלכתי יחד עם סיריוס וג'יימס להתיישב בתא.

" היי,נחמד לראות אתכם." אמר רמוס כשנכנסנו "מי זאת?"

"טוב, אז, הסיפור שאני עומדת לספר לכם הוא עומד להישמע כמו מתיחה מטומטמת שסיריוס ואני רצינו לעשות לכם, אבל הוא לא." אמרתי.

"נו?" שאל פיטר בשעמום.

"אני דייויד." אמרתי.

"קרעת אותי מצחוק" אמר ג'יימס.

"היא רצינית."

"סיריוס, אתה מאמין לה?!"

"תספרי להם" אמר סיריוס. נשמתי עמוק.

"טוב, אז ככה- כשההורים שלי היו בני 30 בערך מכשף ששמו וולדמורט רצה להקים צבא אופל. המשפחה שלי טהורת דם אז רצו לצרף אותנו אבל ההורים שלי לא רצו. אחד האנשים מהצבא שלו קילל את אימא שלי שבדיוק הייתה בהריון איתי. הכוונה הייתה שאהיה נכה אבל הוא התבלבל בכישוף ומה יצא שאני אהיה בן לשש שנים מחיי, מגיל עשר עד גיל שש עשרה" סיימתי.

ג'יימס הביט בי במבט מבולבל, פיטר במבט לא מבין ורמוס במבט המום.

"כן, בטח!" התעשת ג'יימס.

"לא, ג'יימס, זה, יש קללות כאלה. המילים מאוד דומות בהן, הקללה של היפוך המין לשש שנים וקללת השיתוק איברים מאוד דומות.." מלמל רמוס.

"באמת?" שאל פיטר את רמוס.

"אבל, זה לא הגיוני. אז מי את בעצם?!" שאל ג'יימס.

"אני, אני דייויד." מלמלתי והסמקתי.

השלושה הביטו בי במבט המום.

"מה?!" צעק פיטר.

"כן. אבל האמת שהשם שלי זה מריאנה. מריאנה הנדול. " מלמלתי.

"מה?!?!" צעקתו של פיטר גברה.

"כן..." מלמלתי.

"סיריוס?" שאל ג'יימס את סיריוס.

"כן?" שאל סיריוס שהיה עסוק בלבהות בי.  לבהות בי?! לא, בטח בחלון.

"אני סומך עלייך, אבל היא אומרת אמת?"

נשמעו גיחוכים.*

"כן. חברה שלה, איימי, הכריחה אותה לעשות קניות" אמר סיריוס בחיוך.

"זה לא היה מצחיק! הוא הלך ליהנות בחנות מטאטאים ואני נשארתי לבחור בגדים משעממים!"

"דייויד." אמרו הארבעה, שלוש מהם בפאניקה ואחד מהם בסתמיות.

"היי, לי זה היה יותר נורא לגלות את זה, התעוררתי וראיתי אישה עם פיג'מה של ברצלונה!" קרא סיריוס.

"זה לא מצחיק סיריוס" מלמל פיטר.

"רגע, אז ראית אותי בתחתונים?! רציתי שלילי הראשונה שתראה!" קרא ג'יימס.

"אל תספר לנו את זה. דביל" אמרתי לו בגועל.

"אבל, כלומר, זה אתה?!"

"כן. טוב, מה אתם חושבים, שרציתי להיות בן שש שנים מחיי?!"

"או..." מלמל פיטר.

"אתה בסדר,הרמס?" שאלתי אותו.

"הרגע גיליתי שחבר הכי טוב שלי הוא אישה ואני אמור להיות בסדר?!" זעק רמוס.

"אוקיי. רק בדקתי." מלמלתי.

"א- אבל, אני.." מלמל פיטר.

"זה בסדר, פיט, זה שאני בת זה לא אומר שאני אפסיק להיות חברה שלכם." אמרתי.

"לא, אבל, אני לא כל כך רגיל להיות בחברת בנות" מלמל פיטר.

"זה בסדר, פיט. אני רוצה שתתרגלו לכך שאני חבר שלכם, אוקיי? אל תתייחסו אליי כחברה"

"אבל, זה לא הולך ככה, זה לא כאילו כל חבר שלי פתאום יגלה שהוא בת, נכון?! יום אחד אני אתעורר בבוקר ואגלה שאני בעולם שלם של נשים!! לא!!!!!!!!!" צעק ג'יימס.

כולם השתתקו.

"במחשבה שנייה, אולי היה נחמד שכולן היו בנות...לא? כלומר, ללילי לא הייתה ברירה אלה לבחור בי וכל השאר היו מתים ורק אני ולילי היינו נשארים. הוריי!" אמר ג'יימס וחטף מכה על ראשו.

"אתה בסדר רמ?" שאלתי את רמוס.

"כמו שכבר אמרתי, ממש לא." אמר רמוס בקול של מזכירה מוגלגית.

"פיטר?"

"לא במיוחד..."

"ג'יימס?"

"הו לילי, את אהבת חיי-"

"ג'יימס!"

"לילי- הו, כן, מה פספסתי??" שאל ג'יימס. צחקנו.

"שאלתי אם אתה בסדר" אמרתי לו.

"בפנטזיה שלי אני בסדר. עכשיו תנו לי לספר לכם משהו, ובבקשה אל תרצחו אותי." אמר ג'יימס.

"נו? דבר" אמר סיריוס.

"אני, אהמ -אל תחטפו התקף לב- אבל אני מדריך ראשי" אמר ג'יימס.

שלושתנו הבטנו בו בטמטום.

"רמוס...אתה ידעת על זה?" שאלתי את רמוס.

"כן. גם אני הייתי המום בהתחלה" אמר רמוס בחיוך רגוע.

באותו רגע, סיריוס פרץ בבכי.

"הו לא, רק לא חברי הטוב ג'יימס!! לא!! בהתחלה זה היה רמוס ועכשיו גם ג'יימס?! לא, לא רוצה!! אני אתלונן לדמבלדור!"

"אה סיריוס, דמבלדור קבע את זה." אמר רמוס.

גיחכנו.

"אם ככה, בהצלחה גבר" אמרתי לג'יימס.

ג'יימס הביט בי בטמטום.

"אני עדיין לא מאמין שאת בת" אמר ג'יימס.

"גם אני לא" מלמל פיטר, "בהצלחה קרניים"

"בהצלחה?! בהצלחה?!?! הרגע איבדתם את חברכם הטוב לעד!! זה מה שאתם אומרים-בהצלחה?!" צרח סיריוס.

"היי, הרגע גם לקחו לנו חבר והפכו אותו לאישה, שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו" אמר פיטר.

צחקנו.

"היי ג'יימס, לא נשארו עוד קרונות. אפשר להיות אתכם?" ראש ג'ינג'י הופיע מולנו.

"בטח, לילי" אמר ג'יימס בחיוך.

לילי,ליירה וג'יין התיישבו.

"היי רמוס. מה שלומך?" שאלה לילי את רמוס.

"בסדר" אמר רמוס וחייך אליה חיוך רגוע.

"בלק?" קולה הפך נוקשה מעט.

"בסדר,אני מניח." מלמל סיריוס.

"ואיתך, פיטר?" שאלה לילי,קולה שוב הופך לרך.

"בסדר" אמר פיטר.

"מי את?" שאלה ג'יין.

"מריאנה. מריאנה הנדול. אני מניחה שנעים להכיר?" חייכתי.

"כן..." מלמלה ג'יין ולחצה את ידי.

"אני ליירה הפנקס,זאת לילי אוונס וזאת ג'יין סקיפר" אמרה ליירה.

"אוקיי...מישהי ממכן אוהבת את סיריוס?" שאלתי אותן.

"אהה...לא במיוחד" אמרה לילי.

"אז אפשר להיות אתכן בחדר? אני לא רוצה להיות בחדר שכל שנייה אני אשמע כמה הוא יפה בתחתונים של הטלטביז או משהו כזה..." אמרתי.

"אוקיי, ליירה?" שאלה לילי.

"אין לי בעיה. ג'יין?"

ג'יין בחנה אותי שנייה.

"שיהיה" הפטירה.

חייכתי.

"את יודעת, את ממש מוכרת לי." אמרה ליירה. "רגע, איפה דייויד?"

קפאנו.

"אני, אה, בת דודה של דייויד והוא עבר עם אחיו והוריו ל, אה, גרמניה" אמרתי.

"אה, באמת?" התפלאה לילי,"גרמניה? ואת בת דודתו?"

"כן, זאת אני." מלמלתי.

"חבל" אמרה ליירה בעצב.

"הוא הבטיח שיכתוב מכתבים לכולם." אמרתי.

"אה, נחמד" חייכה ליירה.

"אז, איך עבר עלייך החופש ג'יימס?" שאל סיריוס את ג'יימס.

"הייתי עם לילי רוב החופש, ואני חייב לציין שנהנתי." אמר ג'יימס ולילי הסמיקה.

"לילי...את רוצה לספר לנו משהו?" שאלה ליירה את לילי.

"לא כאן לייר..." מלמלה לילי והסמיקה עוד יותר.

"למה? תספרי לבנים מה עשית עם..."

"ליירה!" צעקה לילי בעלבון.

"אוקיי,סליחה..." מלמלה ליירה וחייכה.

"למה? תספרי לנו, אוונס. אותי זה מאוד מעניין. " אמר סיריוס וקיבל ממני מכה על ראשו.

"יאללה, סיר. אל תהיה סוטה" אמרתי לו בגועל.

הבנות הביטו בי בתדהמה.

"מה?" שאלתי אותן בתמיהה.

"הו, כלום" אמרה ג'יין בשעמום,"הן רק מופתעות מזה שאת מכה את בלק"

"למה?"

"טוב, את יודעת, רוב הבנות מתות עליו" הסבירה לי ג'יין כאילו אני ילדה בגן.

"אני וסיריוס?! קרעתן אותי!!" אמרתי וצחקתי.

"למה לא? אתם תתאימו כמו סיר ומכסה." אמרה ג'יין בשעמום.

"לא מתעסקת עם חבר של בן דוד" אמרתי ופיהקתי.

"גם עם חבר של בן דוד נראה ככה?" שאלה ג'יין ואני השמעתי קולות הקאה.

"על מה אתן מדברות?" התעורר לפתע רמוס, שהיה שקוע בספר.

"הם מדברות על דברים שלעולם לא יקרו ואם הם יקרו אז תזכירו לי להתאבד" אמרתי בתיעוב.

"הן מדברות עליי ועל אנה" מלמל סיריוס.

"אוקיי..." מלמל רמוס. "מרי, אפשר לדבר אתך שנייה?"

"כן" אמרתי ויצאנו מהקרון.

"מה קרה כשלא הייתי בחופש?" שאל אותי רמוס.

"כלום. אתה יודע,שעמום. או, וראינו סידרה חדשה ומטומטמת ששמה בובספוג, אתה חייב לראות אותה-"

"התכוונתי לך ולסיריוס" קטע אותי רמוס.

"לא קרה כלום." אמרתי,"אבל הוא לבש את התחתונים שלי, אלה עם הסמל של ברצלונה על התחת, אז הבאתי לו אותם, כי אני בחורה אז אני כבר לא יכולה ללבוש את זה." אמרתי.

רמוס הביט בי בשאלה.

"מה? הם היו נוחים!" קראתי.

"את בהחלט דייויד, מרי." אמר רמוס בחיוך.

"אני יודעת. זה די מבאס"

"כן, אה? טוב,אבל את יודעת שהנבחרת של הקווידיץ' השנה-"

"קווידיץ'!" קראתי בהפתעה,"אני אהיה צריכה להבחן לנבחרת הקווידיץ' מחדש!! שיט!"

"נו, זה בסדר, את בטוח תתקבלי!" קרא רמוס.

"אולי, אבל השנה פרנסי הוא הקפטן, והוא גם לא חיבב כל כך את דייויד..." מלמלתי.

"תרגיעי, עדיין יש לך את הכוח הנשי" אמר רמוס בחיוך.

בהיתי בו. "התחרפנת לגמרי."

"אולי, אבל אני לפחות לא בת שהפכה לבן." אמרתי רמוס.

"אתה צודק, עדיף להתחרפן לגמרי" אמרתי לאחר מחשבה. צחקנו.

"טוב רמוס, אני באמת שמחה שהכל נשאר כמו קודם" חייכתי אליו.

"כן, גם אני" מלמל רמוס.

"אה, רמוס? שלום" נשמע קול דקיק מאחורי רמוס.

הוא הסתובב.

זאת הייתה אמילי בטר,תלמידת שנה שישית מרייבנקלו.

"כן?" הוא שאל אותה.

"רציתי לשאול רק אם...תרצה להיות איתי ועם חברות שלי בקרון?"

רמוס הסמיק.

"כן, הוא מאוד רוצה" חייכתי ודחפתי אותו.

"מרי-"

"הוא ישמח להיות אתכן אמילי, והוא מאוד מחבב אתכן."

"מרי!!!" קרא רמוס.

"מה? יאללה, לך כבר!" אמרתי לו.

רמוס הלך אחרי אמילי ואני חייכתי.

"כמה זמן דברתם?" שאל סיריוס ב, טוב, עצבנות.

"סתם, הוא דיבר איתי קצת ואז אמילי בטר מרייבנקלו שאלה אותו אם הוא רוצה להיות איתה בקרון,אז הוא הלך."

"קודם זה היה ג'יימי, אחרי זה דייויד, אז סיריוס ועכשיו רמוס." אמר פיטר, "נשארתי לבד. כה דרמטי"

גיחכנו.

"היי, הגענו להוגורסט" אמרה לילי, "לאיזה בית את חושבת שימיינו אותך, מרי?"

"נראה לי לגריפינדור" אמרתי.

ירדנו מהרכבת, אוספים בדרך את רמוס.

עלינו להוגורסט ברגל כי לתמנון הענק נמאס מהסירות והוא מפיל אנשים למים והכרכרות התקלקלו.

כשהגענו מקגונגל האכזרית תפסה אותי והביאה אותי  לחדר המנהל.

"מה הסיסמא?" שאלתי אותה.

מקגונגל העיפה בי מבט. "קרמבו"

החנקתי גיחוך, אמרתי את הסיסמא ונכנסתי.

"הו, שלום לך מיס הנדול" אמר דמבלדור.

התיישבתי.

"הנדול זה שם גרמני, הלא כן?" הוא שאל אותי.

"כן, סבא שלי היה גרמני" אמרתי.

"הכרתי את סבך, הוא היה אדם טוב. בכל מקרה, בואי ניגש ישר לעניין" אמר דמבלדור.

"כן?" שאלתי אותו.

"על הקללה שהטילו עלייך אני יודע, ואת אמורה להיות...?"

"אני בת דודה של דייויד והוא טס לגרמניה" חייכתי.

"או, יופי. למרות שאת בגריפינדור, נצטרך לעשות את טקס המיון שנית" אמר דמבלדור וקרץ לי.

"כן" מלמלתי.

"אז, בואי ניגש לעניין. לכי לאולם הגדול, את תתמייני ראשונה" אמר לי דמבלדור בנועם.

הלכתי בהיסוס לאולם הגדול, חוששת. התיישבתי על הספסל של המתמיינים יחד עם כל תלמידי השנה הראשונה הנרגשים, והרגשתי ענקית מידי.

"טוב, ברצוני לספר לכם שהשנה תצטרף אלינו תלמידה חדשה, בת דודתו של אדון ג'ונסון, שלא יבוא השנה לבית ספרנו" אמר דמבלדור, ואני הסמקתי.

קיוויתי שהוא לא יתחיל עם הנושא שלי, אלא עם שאר הדברים שבדרך כלל לא חשובים, כמו הדרישות של פילץ' וכל זה.

"הנדול, מריאנה" אמרה מקגונגל.

הלכתי בחשש לעבר השרפרף והרגשתי בת אחת עשרה.

"טוב, אני בהחלט רואה פה אומץ גריפינדורי. אין מספיק נחשיות בשביל סלית'רין. יותר מידי צינית בשביל הפלפאף. את חכמה, אבל את לא מנצלת את זה." אמרה המצנפת.

"פשוט תשימי אותי בגריפינדור וזהו" רטנתי.

"גריפינדור!" קראה המצנפת ואני ירדתי מהשרפרף, הולכת לשולחן גריפינדור בעוד הם מוחאים לי כפיים.

טקס המיון המשיך בעוד אני התיישבתי על הכיסא.

"נו, אז המצנפת התלבטה?" שאל אותי פיטר.

"היא רצתה להכניס אותי לרייבנקלו. חה! כאילו שהייתי מתאימה לשם" אמרתי וצחקנו.

"רייבנקלו?! בית החנונים?!" שאל ג'יימס, נופל מרוב צחוק.

"היי, לא כולם שם חנונים" אמר רמוס והסמיק מאט.

"ירחוני צודק" אמר סיריוס,"לא כולם שם חנונים,כ-ו-ל-ם שם חנונים"

צחקנו.

"טוב, לפחות זה לא הפלפאף, בית החלזונות" אמר ג'יימס.

אחת המעריצות של סיריוס פנתה אלינו.

"היי סיריוס" היא אמרה, עיניה בורקות.

"היי" אמר סיריוס, לא טורח אפילו להביט בה.

"רק רציתי לשאול אותך אם..." היא נשמה עמוק, "תרצה לצאת איתי להוגסמיד בסוף השבוע הקרוב?"

"אה, אוקיי" מלמל סיריוס,בוחן אותה.

הייתה לה גזרה דקיקה, שיער זהוב קופצני, עיניה היו ירוקות והיא הייתה די נמוכה.

"שמי לוסי הדברג" היא אמרה.

"אה יופי. ואני, טוב, את בטח יודעת מי אני" אמר סיריוס.

היא צחקה.

"היי, את החדשה, לא?" שאלה אותי לוסי.

"יאפ" אמרתי.

"את רוצה להצטרף למועדון המעריצות של סיריוס?" היא שאלה אותי.

בבת אחת קרו כמה דברים-אני נחנקתי, פיטר פרץ בצחוק, סיריוס נפל מהכסא, רמוס הזעיף פנים וג'יימס הביט בילדה במבט המום.

"אתה בסדר סיריוס?" שאלה מייד לוסי ונתנה לסיריוס יד לעזרה.

"הו כן, אני מניח" השתעל סיריוס.

"רגע, את לא מצטרפת למועדון כי הוא חבר שלך?" שאלה לוסי והזעיפה פנים.

"אנחנו לא יחד" אמרנו אני וסיריוס בהתאמה מושלמת.

"אז, מה אתם בעצם?"

"אנחנו, אה, חברים מאוד טובים" אמר סיריוס.

"אה, " אמרה לוסי בחשדנות,"אוקיי..."

"טוב, אה, היה מאוד נעים לפגוש אותך לוסי. עכשיו להתראות" אמר סיריוס.

היא הלכה.

באותו רגע כולנו פרצנו בצחוק.

"אני והוא!" התפקעתי והצבעתי על סיריוס.

"היא ואני!" צחק סיריוס והצביע עליי.

"כן, בטח!" אמרנו ביחד,מתפוצצים מצחוק.

"היא מחורפנת לגמרי! סיריוס,אל תצא איתה,תתרחק מכל טמטום אפשרי!!" קרא ג'יימס צוחק.

"טוב, אבל לפחות היא יפה" אמר סיריוס, צחוקו גווע.

"כן, וזה מה שחשוב, אה?" מלמל רמוס.

"כן!" קרא סיריוס.

רמוס הכה את ידו במצחו.

"למה, רמוס, אתה מחבב אותה?" שאל ג'יימס את רמוס.

סיריוס, אני ופיטר (שכנראה כבר ידע שרמוס הומו) מלמלנו דברים לא מובנים ורמוס הסמיק.

"מה אמרתי?!" התעצבן ג'יימס.

"כלום, ידידי" אמר סיריוס, אבל לא בצהלה האופיינית לו.

"היי, למה כולם עצובים פתאום?!" שאל ג'יימס.

"אתה לא תבין ג'יימי," אמרתי והרמתי את האף, "זה עניינים של מבוגרים"

צחקנו וג'יימס הזעיף פנים.

המיון הסתיים סוף-כל-סוף ודמבלדור נעמד,מה שגרם לכולם להשתתק.

" קיבלנו השנה ילדי שנה ראשונה חדשים וילדה שנה שביעית אחת. אני מקווה שתתייחסו אליהם כראוי" אמר דמבלדור.

"השנה יתקיים נשף חג מולד, והיינו רוצים לבקש מכם להכין את גלימות הטקס שלכם כמו בכל שנה ולנסות ללמוד לרקוד. בקשר ללהקה שתגן, אנחנו רוצים לשכור להקה, אבל בזכות הלהקה של חמשת המוכשרים ששמענו בשנה שעברה, התחלנו לחשוב אחרת" אמר דמבלדור.

"כל להקה בבית ספרנו יכולה להופיע, תפנו אל פרופסור מקגונגל אם בזה יחפוץ לבכם" אמר דמבלדור.

"כמו כן, פילץ', השרת הנדיב שלנו, ביקש למסור כמה דברים..."

בשלב הזה כל מה ששמעתי היה בלה,בלה בלה.

**

"היי, את! את פנויה?" שאל סיריוס השיכור את אחת הבנות.

היא צחקקה.

מסיבת התחלת השנה שג'יימס ארגן רק התחילה ובכל זאת סיריוס היה שיכור.

"היי, סיר, אל תשכח מלוסי" אמרתי לו בחיוך.

"היי,עדיין לא נשבענו זה לזו שנקודש לעד יחדיו!" אמר סיריוס,מצחקק.

"מה?!" אמרנו אני ופיטר בהתאמה מושלמת.

"זה מה שאומרים בחתונות מוגלגיות" אמר רמוס בשעמום.

"כל האורחים כבר הגיעו?" שאל ג'יימס אותי.

"לא" אמרתי.

"כשהם יגיעו מתחילים במסיבה, לא?" שאל פיטר.

"כן" מלמל ג'יימס בשעמום.

אחרי כמה דקות כשרוב האורחים כבר הגיעו, הבמה-שעליה היו כלי הנגינה שלנו-הייתה כבר מבריקה מרוב קסמי ניקיון של לילי ורחבת הריקודים הייתה כמו מגרש להחלקה על הקרח.

"היי" אמר לי איזה נער.

"אמ, היי?" אמרתי לו.

"שמעתי שאת מכירה את ברצלונה" אמר הנער.

"כן" חייכתי.

"טוב,אז נעים להכיר אותך" חייך הנער,"הנרי פמלי"

לחצנו ידיים.

"רוצה לרקוד?"

"לרקוד?!" הזדעזעתי.

"זה לא קשה, רק קופצים באוויר" אמר הנרי.

"אם ככה, אני מאוד מאוד מאוד גרועה בלקפוץ באוויר" אמרתי לו בכעס.

"היי, אני אלמד אותך" אמר ה...הנרי ההוא.

הוא משך אותי לרחבת ריקודים.

"לא!! הצילו!! משוגע רודף אחרי!!" אמרתי.

הוא צחק.

"נו,קדימה" אמר הנרי.

"אבל..."

"זה כיף!" הוא אמר.

"אין סיכוי שאני עושה את זה!" אמרתי

*כעבור חמש דקות*

"ברור שאני עושה את זה!!" צחקתי וקפצתי באוויר יחד עם...הנרי.

וזה היה די כיף.

הו,מה אני אומרת?!

"אמרתי לך!" אמר...הנרי.

"למה קוראים לך הנרי?! זה איזה שם של בן אצולה?" שאלתי אותו תוך כדי ריקוד.

"כן, ההורים שלי מושפעים מימי הביניים" אמר הנרי וצחקנו.

אחרי שעה רצופה של ריקודים ודיבורים הלכנו לשתות.

"אני עדיין לא מאמינה שרקדתי" אמרתי.

"תאמיני" הוא אמר והביא לי משהו שנראה כמו וויסקי אש.

לגמתי מהכוס ותחושה מוכרת צרבה לי את הגרון.

חייכתי.

התיישבנו על אחת הספות.

"אז, אתה אוהד את ברצלונה?" שאלתי אותו.

"באמת שאני מחבב את ברצלונה אבל מעדיף את ריאל מדריד" אמר הנרי.

"אח שלי אהב את ריאל מדריד פעם" אמרתי בחיוך.

"את מכירה את יובנטוס? אחותי אוהדת אותם" אמר הנרי.

"אה, כן, הם בסדר" אמרתי.

"אחותי זאת גרייסי פמלי,את מכירה אותה?" שאל אותי הנרי.

"גרייסי פמלי...אה, שנה חמישית, רייבנקלו?" שאלתי אותו.

הפרק הקודם		הפרק הבא