סאמר פאן

ג'יין הגיעה לביתה, עדיין המומה מגודלו.

היא פתחה את דלת הארמון, וראתה את הוראס, רוקע ברגליו מעט לרקע המוזיקה

העדינה שהושמעה.

" היי, " כיחכחה ג'יין בגרונה. " אבא. "

" היי, בלה, איך היה עם תומאס? "

" כיף, " ג'יין ניסתה להיזכר היכן שמעה את השם, ונזכרה.

" יופי, מצוין. " חייך הוראס. " אני רוצה שתכירי כמה אנשים. "

פניו פנו אל עבר המסדרון. צעדו שם שלושה אנשים די צעירים: נערה, נער וילד.

" שלום, " קרא הנער שהיה בראש הקבוצה. היו לו עיניים אפורות ושיער חום, נטוי לצד. היו לו שפתיים צרות מעט, אף מעוקל בקושי שתאם בדיוק לשפתיו. ג'יין הבחינה בעוד משהו שתפס את עינה. מין קעקוע של חץ שחור, קעקוע די קטן שנמצא בצוואר.

" שלום, קוראים לי תיאודור, " המשיך האיש ברצינות. " אבל המשפחה קוראת לי תיאו, אז... " הוא עבר לטון נבוך. " אני בן 24."

" היי, " פצתה הנערה את פיה. היו לה עיניים חומות ומלאות, אף ישר וקצר, שיער בלונדיני, חלק וארוך ושפתיים תואמות לאלה של פטר. ג'יין חשדה. קצת. טוב, מותר לה לחשוד אם השפתיים של הנערה הזאת ושל חבר שלה דומות. " קוראים לי אנדרומדה, אבל כולם קוראים לי אנדי, אז- את יודעת... אני בת 15, ואני שונאת להודות שאת גדולה ממני. " צחקקה הנערה.

" ואני, " צץ הילד שהיה מאחורה, בצעדים איטיים ונבוכים. " אני אדוארד, אבל כולם קוראים לי אד. שם די קצר, אבל עדיף. אני בן 10.5. " לילד היו זוג עיניים ירוקות עד מאוד, ושיער שחור כעלטה.

" אז לי קוראים ג'יי- בלה. קוראים לי בלה ואני בת 20, אני חושבת... " 

" אנחנו יודעים מי את, בלה, את אחותינו. בכל מקרה, " חייכה אנדי, " רוצה ללכת לאכול משהו? "

" ברור. " חייכה ג'יין. היא הכירה את האנשים האלה. אפילו שזו הפעם הראשונה בחייה שהיא רואה אותם. היא הרגישה כאילו היא עברה איתם 20 שנים, אפילו שהיא לא הייתה בטוחה עדיין שזה גילה האמיתי. היא הרגישה שהיא מכירה אותם כל חייה. את המגרעות ואת הדברים הטובים יותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא