הארי פוטר8 ופסל הזהב

פרק שביעי: מה קורה פה?

"זה ממש לא הבית שלנו..." אמר רון, והסתכל על הביקתה.

"אבחנה דקה, רון" אמרה הרמיוני "אבל כולנו חשבנו על הבית שלי ושל רון, לא?"

"כן," אמרו הארי ורון.

"אז מה משך אותנו?" שאלה הרמיוני

"משך אותנו..." חשבו שלושתיהם.

"שמתם לב אבל שהכול חוזר?" אמר הארי

"שובם של אוכלי המוות, הטאבו, התפיסה והכי מוזר, בקתת הצדפים!"

הוא לא שם לב שהוא מתחיל לצעוק.

"כן, אמרה הרמיוני "זה באמת מוזר,"

"כן" אמר רון.

"אולי בכל זאת משהו חשב על בקתת הצדפים?" שאל רון "או משהו ליד בקתת הצדפים?"

"אני חשבתי על הקבר של דובי" אמר הארי "אבל הרבה לפני" הוסיף.

וא הוא נזכר, ורץ.

הוא הגיע  לקבר והסתכל עליו, באמת, הפרחים כבר צמחו לגובה גדול, ונראה שהוא טופל, ביל ופלר כנראה עדיין מטפלים בו.

הרמיוני דפקה בדלת של הבקתה, וביל פתח לה את הדלת.

"אה, שלושתיכם," אמר "עבר זמן רב,"

"שלום" הם אמרו, הארי שם לב לקמטים שהתחילו לבצבץ בפניו של ביל.

"בואו, היכנסו!" אמר.

הם נכנסו פנימה, הבית היה מצוחצח כתמיד, הכל היה באותו מקום, אפילו לא הוזז מילימטר.

"הו, שלום לכם" אמרה פלר, גם היא קצת הזקינה.

"שלום"

"אפשר לשאול, מה אתם עושים פה?" שאל ביל

"ביל, לא יפה לדבר ככה - " נזפה בו פלר

לא, זה בסדר" אמיר הארי "אנחנו לא יודעים אפילו איך הגענו הנה." הוסיף.

"אל תהפוך אותנו לכאלה אידיוטים," אמר רון "אנחנו כן יודעים איך הגענו לכאן, פשוט התעתקנו - "

"נו די, רון" אמרה הרמיוני

"בפעם הקודמת גם דובי העתיק אותנו לפה - " התחיל הארי. 

"ואל תשכח מי אמר לו לעשות את זה!" אמר רון בגאווה.

"כן," אמר הארי, "אבל הפעם אף דדובי לא היה שם, היה שם רק קריצ' - "

אהה, חשב הארי, זה באמת יכול להיות הגיוני....

"אתם חושבים שאולי קריצ'ר  חשב על על בקתת הצדפים?" שאל הארי בפתאומיות.

הייתה דממה לחמש שניות.

"אבל למה," אמרה הרמיוני "אוי, למה הוא רצה לבוא לכאן?"

"כדי לראות את דובי" אמר קול חלוש וקטן.

"קריצ'ר?" אמרו שלושתיהם.

"כן, אדונילים, קריצ'ר רצה לראות את הדובי הזה, שכל הזמן אתם מדברים עליו!"

"אה..." אמר רון. "הוא בחוץ..."

ואז, במהירות ממש מפתיעה, קריצ'ר טס החוצה, ואחרי חמש שניות הוא היה שם.

קריצ'ר הסתכל על הקבר.

"זה דובי?" שאל קריצ'ר. "דובי מת?" הוא המשיך.

"כ-כן..." אמר הארי. הטון העדין והרגוע שעכשיו דיבר ומעולם לא חלם שקריצ'ר ידבר ככה, העביר בו צמרמורת.

"דובי היה טוב?" המשיך קריצ'ר. "הוא היה טוב לאדונילי?"

"לי כן," אמר הארי. "אבל לבעליו הקודם לא."

"אז הוא היה רע!!" צעק קריצ'ר, אך עדיין במפתיע, בקול עדין.

"הוא היה רע מאוד מאוד! אדוניו הקודם היה צריך להעניש אותו - "

"אין לך מושג כמה עינו את דובי!" אמר רון.

"אז הם היו צריכים יותר!" אמר קריצ'ר ברוגז. 

 "טוב, די! קריצ'ר," אמר הארי. "אם אתה לא רוצה לראות אותו, אז תסתלק! זאת פקודה מאדוניך!" הוא אמר.

"בסדר," אמר קריצ'ר "בסדר, לא אבוא לקריאתך הבאה, רק בשביל אדונילי וגברתילי" הוא אמר, וקד קידה לרון והרמיוני.

ואז הוא נקש באצבעותיו, ונעלם.

"ועוד הוא אומר שדובי לא היה מסור לאדוניו..." מילמל הארי.

הפרק הקודם		הפרק הבא