שובם של אוכלי המוות

רזו נעצה מבט בג'יימס. הוא כעס עליה שסילקה אותו, ברור,

אבל הוא הסתובב עם סקרופיו, אהובה. זה היה חשוד.

היום עבר לאיטו. השיעורים, הארוחות ואז, בסיו יום הלימודים, 

כשרוז התכוונה לקפוץ  למיטה, כל התלמידים התחילו לרוץ לכיוום האולם הגדול.

מורים התחילו לצרוח לכולם שירוצו, וזה מה שכולם עשו.

רוז הלכה מאחורה כדי לא לירמס. פרופסור לונגובוטום עמדמאחוריה.

"רוזצוק, את נראת אפרוית." רוז אהבה את נויל, אבל 

עכשיו היא הייתה עצבנית. "אני בסדר." היא רצה קדימה

ונעמדה ליד סרנה תומאס, ילדה קצת מפונקת אבל נחמדה.

"היי רוז," אמרה סרנה בלחץ,"את יודעת מה קרה?"

"מאיפה אני אדע?" "ההורים שלך מעורבים, לא? שמעתי שהם תורמים 

המון לבי ספר." "כן, אבל אני לא יודעת כלום." 

"א יודעת משהו?" קולה של סרנה השתנה,

נעשה רך וערמומי. "מה?" ענתה רוז בעייפות. 

"אני ואלרנס ביחד." "אלרנס קסיאונוטו?" 

"מקנאה?" "לא לא!!" התעצבנה רוז. "נראה שכן,"

צחקה סרנה. 

רוז התעצבנה ורצה קדימה. היא דחפה כל ילד שראתה

בדרך לג'יימס. ג'יימס עמד ודיבר עם פרופסור אינה מקונגל, אחיינתנ

של מקונגל הקודמת, בבהילות. 

"אתתה מבין, ג'יימסי?" ג'יימס היה חביב המורים.

"כן. צריך עזרה? "אני לא חושבת שתוכל לעזור. לך לפאדמה,

אולי היא תוכל לתת לך תפקיד."

פאדמה פאטיל! מנהלת בית הספר! אשה שמנה, שחומה

ודי יפה שהייתה רווקה. "ג'יימס הולך לפרופסור פאטיל. אני 

חייבת למהר," מלמלה רוז וטפחה על כתפו של ג'יימס.

הוא הסובב אליה. "כ, ויזלי?" הוא קרא לה כפי שלא 

קרא לה מעולם."ג'יימס.... סליחהQ סליחה!" "רק כי את

הבת דודה הכי טובה שלי," הוא חייך ונתן לה חיבוק.

"רוזי, תאספי את כולם: הוגו, לילי, אלבוס ליד כיתת השיקויים.

אין זמן לבזבז, מהר!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;;

תקשיבו יצאתי מאמושיתתתתת

אני רוצה שתפגיזווווו בתגובות ותפרסמו פליייז

בכלל לא הייתי אמורה פרסם פרק... 

הכתיבה לא יצאה משהו, אבל זה דיי מעניין..

בבקשה תקראו, תפרסמו ותגיבוו!!

זה חשוב ליי!! רק ככה ישלי מוטיבציה להמשיך...

תגובה וממשיכה...

הפרק הקודם		הפרק הבא