חצויים קסומים

הפרק שלך

נ.ב- את הפרק אתם צריכים לקרוא בדיכאון גלוי, כמו מישהו שמעדיף למות על פני להתמודד עם הצער שלו, כי זה מה שעובר על ג'יסון.

אני לא זוכר בדיוק איך הגעתי לחדר המועדון של גריפינדור.

פשוט נסחפתי בקהות חושים אחרי זרם התלמידים מבית גריפינדור.

מה שאני כן זוכר זה איך חטפתי מכה בסנטר שלי כשטיפסתי לצד הלא נכון של המגדל- הצד של הבנות.
נראה שהמדרגות פשוט התקפלו וגרמו לי להחליק מטה. 

חדר המועדון היה ריק כשניכנסתי.

עליתי למיגדל של הבנים.

נעצרתי לרגע לפני שפתחתי את הדלת.

מבפנים נשמעו רעשי דיבור מהוססים.

פתחתי את הדלת והשיחה השתתקה.

בחדר היו פרסי, פרנק, ועוד שני נערים שלא הכרתי.

"היי ג'י" אמר פרסי. "תפוס מיטה.".

עליתי על המיטה היחידה שנותרה ריקה ונשענתי לאחור.

השיחה המשיכה.

"רגע- אז אתה רוצה להגיד לי שאתם חבורה של בני אלים?" שאל נער שחור שיער שדמה בצורה מפחידה לפרסי.

"כן, הארי." אמר פרסי. "אני הבן של פוסידון, ג'יסון הוא הבן של זאוס, פרנק הוא הבן של מארס, אנב'ת- החברה שלי- היא הבת של אתנה, פייפר-החברה של ג'ייסון-היא הבת של אפרודיטה, הייזל-החברה של פרנק- היא הבת של פלוטו, ריינה  היא הבת של בלונה, וניקו הוא הבן של האדס.".

וואו.

זה היה פרוט רחב.

"אם... א-אז מי זה ליאו?" שאל הנער שהוא ככול הנראה הארי.

הזדקפתי מיד.

פרסי הציץ בי מהצד.

"ליאו ואלדס הוא הגיבור הכי גדול שלנו." אמר פרסי מבלי להסיט את מבטו ממני.

הנהנתי לו הנהון כמעט בלתי מורגש לעות תודה.

"הוא הקריב את עצמו, כדי שאנחנו נשרוד. וכדי שכדור הארץ, והאנושות, ופחות או יותר כל מה שקיים ישאר כאן.

היושים!! הנה פינת החפירות שלי... אני יודעת שזה היה פרק קצר אבל זה בגלל שאני עכשיו עושה עוד פרק מנקודת מבט אחרת...

הפרק הקודם		הפרק הבא