סוד הקסם היהודי

בס"ד

"תגיד אחי מה איתך?!" אילון שמע את קולו העצבני של עומר כשנכנס לחדר המועדון.

"מ-מה?" אילון שמע את עצמו עונה.

"אני החבר היחיד שלך מהבית ואתה ככה הולך לשבת ליד אנשים אחרים?" עומר קונן.

"אממ... לא ידעתי שזה כל כך מפריע לך..." אילון אמר.

עומר הביט באילון במבט רושף אש, ואז החל פתאום לצחוק. אילון ההמום חייך חיוך קטן במבוכה.

"אתה לא מבין, אילון, זה בית לא קל. אתה לא תשרוד פה לבד. מה שעשיתי לך עכשיו זה כלום ממה שבאמת קורה פה בבית," תומר הרגיע את אילוון, "מה שעשיתי עכשיו היה בדיחה קטנה."

אילון התישב על אחד הפופים הסגולים שבחדר המועדון כשנכנסה אליו ראש הבית שרית גורביץ' מלווה בדפנה ורננה.

"איפה בלהה?" שאל אילון.

"היא פה..." עומר לחש לו בתשובה, "הגיעה לכאן עוד לפניך... לא שמת לב אליה."

אילון בלע רוק ושרית הושיבה את כולם והחלה לדבר.

"ברוכים הבאים לבית רהב," היא אמרה, "בלהה ברוך, רננה זינגר, עומר לוי, אילון מלמד ודפנה מנדפרו, כולכם פה. המיונים לקבוצת הקווידיץ' ייערכו--"

דבריה נקטעו כשלחדר המועדון נכנס תלמיד עם חולצה דקיקה וכיפה לבנה, ושרשרת זהובה עוטרת את צווארו.

"ערוסי!" שרית הרעימה את קולה, "אין לך שיעור להיות בו עכשיו?!"

"אני-א-המורה-" אותו ערוסי גמגם, ושרית המשיכה: "חשבתי שהשנה סופסוף נתחיל ברגל ימין. רוצה שוב להבי את ההורים עד דימונה?!"

"בסדר, סליחה," אמר הילד ויצא.

שרית צחקה לעצמה. "טרוריסט קטן. טוב, אז כמו שהתחלתי לומר, המיונים לקבוצת הקוודיץ' ייערכו על ידי הקפטנית של הקבוצה, לינה באדרי מכיתה י"א. דברו איתה ותסדרו איתה מבחנים. זהו, אתם מחזור שקט, לא מפריע. יאללה, לשיעור הבא שלכם," שרית אמרה ויצאה.

"זה הכל?" רננה שאלה וכולם יצאו אחריה לבית הספר הריק.

"אתה נשאר לחופשת החגים?" ניגשה לאילון כעבור כמה ימים קרן ושאלה אותו.

"אממ... נראה לי שאלך הביתה. החופשה זה מערב ראש השנה ועד אחרי סוכות, נכון?" הוא שאל.

"כן, כן, בוא לחדר המועדון שלנו כבר," קרן אמרה לו.

"אבל-אבל אנחנו בספריה," אילון אמר לה.

"אז מה," היא אמרה, "תחזיק חזק ביד שלי."

אילון החזיק בידה. הוא ראה שהיא ממלמלת משהו ולפתע הרגיש משב רוח חמים ונעים מרים אותו מלמטה. פתאום הספריה הייתה הררחק מתחתיו והוא מצא את עצמו במקום לבן עם רצפה רכה וכיסאות עשויים מצמר גפן משיי.

"היי, מוחמד! אריאל! אריאל! תראו את מי הבאתי!" קרן הריעה.

"אממ.. זה נראה די ריק פה..." אילון אמר.

"נו, זה כי הם בטח כולם בחדר המועדון של כיתות ז'!" קרן קראה. היא קיפצה בין העננים ואילון בעקבותיה עד שנעצרה ליד ענן גבוה שנראה כמו מקרר יותר מענן.

"אה..." אילון המהם אך קרן התעלמה. מסתבר שזה באמת היה מקרר ולא ענן כי קרן פתחה את דלת המקרר ודילגה לתוך המדף העליון.

"קרן?" הוא שאל כשהיא נעלמה בתוך המקרר.

יד קטנה צצה מתוך המקרר, תפסה את אילון ומשכה אותו פנימה.

"וואוו!" הייתה תגובתו של אילון כשראה את חדר המועדון של בית פרס-עננים מרחפים בכל מקום עם ילידם מקפצים ביניהם, צוחקים ומדברים.

"היי, אילון!" אילון שמע את קרן צועקת מאי שם. אילון הלך בעקבות הקול וראה את קרן יחד עם מוחמד, אריאל אינשטיין, אריאל שחר ועוד ילדה אחת שאילון לא הכיר.

"אילון, אתה נשאר פה בחגים, נכון?" אריאל איינשטיין שאל.

"אמ.. לא חושב... אני אלך הביתה..." אילון ענה.

"למה? אנחנו רוצים אותך פה איתנו!" מוחמד אמר לו אבל אילון לא האמין, כי אם היו רוצים אותו כבר מזמן הם היו מביאים אותו לשם ולא רק לאחר כמה ימים. אילון לא קנה את זה.

"א..אני צריך ללכת... איך יוצאים מפה?" הוא שאל.

"תחשוב על מקום שבא לך להיות בו," קרן אמרה, "בתוך עפלים כמובן".

אילון חשב על הכניסה לחדר המועדון שלו ובאמת העננים התפוגגו והוא הופיע שם, נכנס בבהילות לחדר המועדון להכניס את הראש מתחת לשמיכה ולשכוח מהכל.

לא רק אילון חזר הביתה לחגים, גם עומר חזר איתו.

"איפה אתה גר?" עומר שאל את אילון כשהיו ברכבת חזרה, "באר שבע?"

"כן," אילון ענה, "ואתה?"

"באריאל," עומר ענה, "אחלה מקום, כדאי לך לבקר אותי מתישהו. אולי עכשיו בחופש."

"כן..." אילון חשב לעצמו. הוא כבר לא ידע אם הוא חבר של עומר, של החבר'ה מפרס או של אף אחד.

הנסיעה באה אל קיצה ואילון ירד מהרכבת בריצה (לא לפני שבדק אם הוא צריך להישאר שם ולחכות כמו בנסיעה שעברה) והוא הגיע לתחנת הרכבת של באר שבע והירם טלפון להוריו שייקחו אותו הביתה.

בסעודת ראש השנה חיכתה לאילון הפתעה.

"אילון," אבא שלו אמר לו, "אנחנו רוצים לספר לך משהו."

"מה?" אילון שאל בסקרנות שעוד נותרה בליבו. כל החג לא התעניינו בשלומו או איך הוא בבית הספר החדש. רק דיברו על אבא שלו שרוצה לעזוב את מקום עבודתו, אמא שלו שאין לה תלמידים, אחותו הגדולה שמשרתת במקום סופר סודי בצבא ושני אחיו הקטנים שהושעו ליומיים לפני סיום החופש. ואילון-כלום.

"מה, אבא?" הוא שאל.

"בגלל שהתאומים לא מסתדרים בבית הספר שלהם, ואתה גם ככה לומד בעפלים, ולי גם ככה אין תלמידים ואבא רוצה להחליף עבודה ונעמה לא בבית, החלטנו שנעבור דירה," אמא אמרה לו.

"אה," אילון אמר באדישות. זהלא הפריע לו במיוחד.

"לירוחם," אמא הוסיפה. אריאל גר בירוחם. עכשיו זה כן הפריע לאילון במיוחד.

"מתי עוברים?" הוא שאל.

"בשבוע שבין ראש השנה ליום כיפור. בתפילת יום כיפור אנחנו נהיה כבר שם, בבית החדש," אבא ענה לו.

"נו, זה לא יהיה כל כך גרוע..." אילון חשב לעצמו.

בלילה שלפני המעבר תקפו את אילון בשנתו שרית גורביץ' רכובה על שמונה מטאטאים כשאריאל איינשטיין ועומר צועקים עליו מלמטה, ואותן זוג עיניים טובות מופיעות להן בכל פינה. הן היו נחמתו היחידה של אילון. בכל פעם שנזכר בהן הוא התמלא ברגש מוזר שאילון לא הכיר, רגש מרגיע שחימם את כלך גופו. אותן איניים חומות ופשוטות שאילון ראה בעפלים.

המעבר התרחש ללא תקלות מיותרות, ויומיים לפני יום כיפור אילון ומשפחתו כבר גרו בביתם החדש. כשאמא שלו התקשרה לקו החם של עפלים להורים מוגלגים לילדים קוסמים, הם אמרו לה שהסעה מיוחדת תבוא לאסוף אותו עם תלמידי ירוחם לתחנת הרכבת בסוף כל חופשה ומתחנת הרכבת הביתה בתחילת כל חופשה. אילון קצת חשש מנסיעה עם אריאל ועם עוד ילידם שלא הכיר, אבל התנחם בעובדה שאולי הוא סתם סובל מרגשי נחיתות ולאריאל אין שום דבר נגדו.

ערב יום כיפור. אילון לא הרגיש שיש לו צורך להתנקות ולהיטהר מאיזשהו חטא. כמה דקות לפני תפילת כל נדרי הפותחת את החג אילון הגיע לבוש לבן לבית הכנסת ופגש שם את אריאל שקפץ עליו וחיבק אותו.

"אילוןןן!!!!" הוא קרא ורץ לעברו, "שמעתי שמשפחת מלמד עברה לכאן אבל לא ידעתי שזה אתה! וואוו, יש לך כל כך הרבה מה לראות כאן!!" אריאל צהל.

"כן, כן, תודה..." אילון חייך במבוכה והשניים נכנסו לתוך בית הכנסת.

"הריני מוחל וסולח לכל מי שפגע בי," נכתב בסידור התפילה שאילון החזיק ביד שהיה פתוח בתפילה משונה שהופיעה לפני כל נדרי. אילון לא התכוון לומר את המשפט הזה, היה קשה לו לסלוח לכל מי שפגע בו. לחבריו מבית הספר היסודי, לתחושת הקור שקיבל ממשפחתו, מחבריו לבית פרס, מהנהלת עפלים ששבצו אותו לבית רהב, לעומר לוי שהיה קצת מוזר...

אילון סרק במבטו את בית הכנסת כדי לנסות להכיר בפרצופים את שכניו ולנסות לחשוב מי עוד יפגע בו במשך השנה. היו שם זקנים, צעירים, ילדים...

ואז הוא ראה אותו.

ילד שנראה בערך בן גילו, אולי קצת קטן יותר.

אילון לא הבין מה כל כך מיוחד בילד הזה ולמה הוא מסתכל בו כל כך.

ואז הוא ראה את זה פתאום.

העיניים של הילד.

עיניים חומות שנראות רגילות ומשעממות לחלוטין.

אבל המבט שהן הקרינו, משהו טוב שאילון לא הצליח להסביר.

משהו מוכר.

עיניו של הילד היו זהות לחלוטין לעיניים שאילון ראה בעפלים.

כן, סופסוף פרק וזה... מתנצל על האיכות הירודה של הפרק, הוא נכתב במהירות בשעת לילה מאוחרת כשסופסוף פיניתי לעצמי זמן לכתוב... מן הסתם תצא תוצאה גרועה, אבל היי, לפות פרסמתי פרק... זה גם משהו, לא?

הפרק הקודם		הפרק הבא