לתקן את העבר

כמה דברים לפני הפרק: 

אם אתם זוכרים, רשמתי שבמסיבת הלידה של ג'יימס הרמיוני ראתה את רון בוגד בה אז היא הלכה לדראקו. היא הביאה איתו את הוגו מבלי שיידע שהוגו שלו, הוגו נולד כשג'יימס היה בן שנה. 

עכשיו בגלל שהוגו יותר קטן מאלבוס ורוז, עשיתי שאלבוס הבכור ואחריו ג'יימס.

זה גם חשוב לסיפור שאלבוס ורוז באותו גיל. 

אז הנה הפרק...

פקחתי את עיניי, המיטה הירוקה-אזמרגד סינוורה את עיניי. לרגע שכחתי איפה אני, הבטתי מבעד לחלון וראיתי את הוגוורטס, את שלושת חבריי שלא טרחתי להכיר נוחרים כמו בהמות. החלטתי לא להעיר אותם ולהתבש במהרה. 

ירדתי למטה עם התיק, מול השולחן קראתי את המערכת שלי להיום:

שיקויים 

שיקויים

התגוננות

*חופשי*

תורת הצמחים

תורת הצמחים

תעופה

'ממתי יש שיעורים חופשיים לתלמידי שנה ראשונה?! ועוד על היום הראשון?!' חשבתי לעצמי. טוב, לא בדיוק אכפת לי. 

שתי ידיים חזקות תפסו את שתי כתפיי. "אז מה הוגו? שברת את המסורת אני רואה!" אלבוס אמר לי בציניות האופייניות לו. לא פלא שהוא בסלית'רין. 

"בוא ניזכר... גם אתה שברת את המסורת!" החזרתי לו במנה כפולה של ציניות. אלבוס התייבש. 

היד השנייה הייתה של סקורפיוס מאלפוי. "תגיד... יש מצב אתה מסדר לי את רוז? היא שווה." איכס!! המחשבה עליהם ביחד עושה לי חלחלה! 

"אל תדבר ככה על רוז!" אלבוס נתן לו דחיפה קלה בכתף. "תירגע אחי! לא באמת התכוונתי!" סקורפיוס צחק בשעשוע. 

אלבוס הלך משם בסערה, בעוד סקורפיו נשאר לאכול איתי. הוא בהה לשולחן הרחוק ביותר, שולחן גרינפינדור. רוז קראה ספר כלשהו ואכלה בו-זמנית. 

"תנגב..." אמרתי לו והוא קפץ. 

"את מה? התלכלכו לי הבגדים?" מהסיפורים של אימא, דראקו היה פרפקציוניסט. כמו האבא, כך הבן. "את הריר שנוזל לך כשאתה מסתכל על רוז" הקנטתי אותו בפה מלא בסלט. למרות עורו החיוור הוא האדים מבושה. 

הצצתי בשעוני וראיתי שעוד חמש דקות מתחיל השיעור. "אני חייב לרוץ! יש לי שיקויים! ביי!" לקחתי את התיק ורצתי.

כשהגעתי לכיתה, שמתי לב שכולם נכחו בשיעור. כולל פרופסור מאלפוי.

"סליחה על האיחור" אמרתי בעודי מתנשף. "זה בסדר ,שב במקום." התיישבתי ליד תלמיד מסלית'רין. תלמידי גרינפינדור שהיו בשיעור נעצו בי מבט זועם. 

"בשיעורים שלי" פרופסו מאלפוי התחיל לדבר "לא יהיו לא צרות, לא מעשי זדון ולא דיבורים על דם. באתם לשיעור הזה כדי ללמוד וזהו. עכשיו, פתחו את הספר בעמוד 15. כל זוג לעמוד ליד קדרה, המרכיבים נמצאים בארגז קטן ליד כל קדרה. תתחילו לעבוד, מי שצריך עזרה שייפנה אליי." דראקו חייך חיוך כובש שכל התלמידות הסתכלו עליו מהופנטות. הן חייבות לצאת מהסרט שהן חיות בו. 

עבדתי עם ילד בשם ג'פרי, שכל השיעור נרדם. אז עבדתי לבדי. 

נקודת מבט דראקו: 

'המצנפת הזאת משתגעת משנה לשנה' חשבתי לעצמי. לא יכול להיות שהבן של הרמיוני יתמיין לסלית'רין.

את הוויזלי המטומטם אני לא מחשיב. הוא עלוב וחסר ישע, לא פלא שהוא פרש מעבודתו כהילאי ועבר לחנות צעצועים מטופשת שעד היום אני לא מבין מה מוצאים בה. 

נכנסתי לשיעור שיקויים הראשון עם שנה א של גרינפינדור וסלית'רין. רק תלמיד אחד היה חסר בכיתה. 

לאחר 10 דקות הוא נכנס באיחור, העיניים האפורות שלו והשיער השטני והמתולתל כמו הרמיוני העניק לי מראה פרוע ותמים. 

"סליחה על האיחור" הוא אמר. מתנשף אך בטוח בעצמו. חייכתי חיוך קל.

"זה בסדר, שב במקום" הצבעתי על כיסא פנוי ליד רנסון. 

נתתי להם מתכון קל כדי לראות את הרמה של הכיתה, שאדע איך להתקדם. 

רנסון נרדם והוגו עבר בחריצות, קרא בהוראות, חתך את המרכיבים בצורה נכונה וערבב מדי פעם. 

אני חושב שאני משתגע, אבל אני מרגיש איזשהו חיבור לילד הזה, אפילו שאני מכיר אותו רק שעתיים. החלטתי לעשות מעשה בסוף השיעור. 

"סיימתי!" הוגו צהל בקול. ניגשתי לבדור את השיקוי שלו, זרקתי עלה קטן בתחך התמיסה והוא התמוסס. "בשם מרלין! זה מושלם! 50 נקודות לסלית'רין!" הילד הקטן חייך בשחצנוץ ושאר הילדים הביטו בו בקנאה. 

השיעור נגמר והתלמידים יצאו. הוגו נשאר אחרון בכיתה ואסף את דבריו. 

"לסגור את הדלת פרופסור?" הוא שאל ועמד ללכת. "תישאר דקה. יש לי משהו להגיד לך." סימנתי לו לשבת, הוא התיישב מולי. 

"אז מה העניין? יוצאים להרפתקה?" הוגו הביט בי במבט סקרן, שמת לחקור את העולם. לא יכולתי שלא לגחך, הוא כל כך מזכיר את הרמיוני. "לא..הפעם לא."

"אז מה כל כך חשוב שבגללו אתה כזה רציני?" הוא שאל.  "אני פותח תוכנית מיוחד לתלמידים מצטיינים בשיקויים כדי לפתח את הכישרון שלהם. אתה ראשון בכיתה, כנראה בשכבה ויש מצב שגם מעל כמה תלמידי שנייה." אמרתי בנימה רצינית. הוגו האדים אבל מיד התעשת.

"אוקיי, אז מתי התוכנית מתחילה? אנחנו עם עוד תלמידים?" הוא שאל. "לא... זה פרטני לכל תלמיד. היא מתחילה היום בשעה 4 עד 5 וחצי, כל יום רביעי בחדר הזה" 

"אין בעיה! נתראה היום פרופסור!" הוא חייך ויצא מהכיתה. 

לא יודע למה... אני אעשה הכל בשביל להתקרב לילד הזה. גם אז זה במחיר של שקר. 

תסלחו לי אם יש לי שגיאות הקלדה. אני מקלידה מהטלפון. 

מקווה שאהבתם. ♡

הפרק הקודם		הפרק הבא