למה אני?

היי לכם חברה, אז ההחלטה התקבלה ברב קולות, ואני ממשיכה!!!

אתם גרמתם לי לרצות להמשיך!!!!!

אין עליכם מושלמים!!!!

אז הפרק הזה מוקדש לכל אילו שהגיבו לי!!!!! באהבה!!!!

והנה הוא, קבלו אותו...

*מתח* טמטרמטמטמטמטם....

הפרק החדש!!!!:

(סורי על ההקדמה הארוכה...)

דמבלדור עמד בסמטה ססגונית והביט בשעונו.

עוד מעט תגיע העוברת, והוא חייב להגיע להחלטה.

הוא החליט שהוא ייתן לעצמו עוד שעה להתלבט, והלך לכיוון בית קפה צבוע כולו בכחול, שם הזמין לעצמו כוס של תה. בזמן שהפך בהרהוריו אנשים עברו לידו, בירכו אותו לשלום, והוא השיב להם במנוד ראש.

'אני מוכרח לתת לקולין הזדמנות לראות קצת עולם, הוא מת בגיל כל כך צעיר, אבל אולי דווקא בגלל זה הוא צריך לראות עוד קצת... '

לבסוף לאחר כחצי שעה הוא נראה כאילו הגיע להחלטה, קם מהכיסא, שילם למלצרית והתקדם. לאחר 10 דקות הליכה הוא הגיע למרגלות בנין צבוע בירוק ושם שלח פטרונוס מדבר לתוך הבנין. 

אחרי כמה שניות מהירות יצא מדלת הבנין נער שנראה צעיר למדי ושאל את דמבלדור בענין "כן דמבלדור?" דמבלדור נעל את דלת ביתו של קולין למעלה בעזרת לחש נעילה והתחיל להתקדם איתו  לאורך הרחוב הססגוני. הם עברו על פני בתים אדומים, ירוקים, צהובים, כחולים, ורודים, ואפילו סגולים. תוך כדי הסבר קצרצר למה הם הולכים לדירתו של דמבלדור עצמו. “יש לי משהו חשוב לדבר איתך עליו, כך שאני צריך מקום פרטי איתך.”

כשהם הגיעו לשער ברזל בסוף הרחוב הארוך שני שומרים פתחו אותו וסגרו אותו אחריהם.

שם נראה כאילו הרחוב ממש התחלף.

כבר לא היו שם בתים ובניינים בכל הצבעים, אלא היה נראה, כאילו הם חזרו לעיר של ימינו. קצת קודרת, בניינים רגילים. הם הגיעו לבניין אפור ועלו לקומה העליונה.

דמבלדור פתח את דלת ביתו, וכהם נכנסו הוא זימן שני כורסאות נוחות. קולין ודמבלדור ישבו זה מול זה ודמבלדור התחיל לדבר. “קולין, שמע. בוודאי אתה יודע, שבכל שנה מגיעים עובר או עוברת. השנה תגיע אלינו עוברת, והיא תגיע היום. כמו כן אתה יודע שצריך מישהו או מישהי שידריכו אותה.” לפתע נשמעו תקתוקים בדלת, דמבלדור ניגש לפתוח אותה, ושם עמד, לא פחות ולא יותר, וולדמורט עם צלחת עוגיות שוקולד על ידו. וולדמורט חייך אל דמבלדור וחשף שיניים צהבהבות. דמבלדור בירך אותו. “ברוך הבא, ברוך הבא, כבר תהיתי מתי תחזור לביקור… בוא שב, האם תרצה כוס תה?” וולדמורט הנהן בראשו והתחיל לדבר. “האם זה נכון מה שכולם אומרים? היום תגיע העוברת ואתה עוד לא יודע מי ידריך אותה?” דמבלדור הניד בראשו איטיות בזמן שוולדמורט התיישב וקולין בהה בו מפוחד. “קולין, אני יודע שאתה כמובן מפחד מוולדמורט, אבל מאז שהוא מת איכשהו, וולדמורט הבין שזה לא מי יודע מה שווה לו להמשיך להיות רודף כוח. כעט הוא נמצא בתהליך שיהפוך אותו ליותר נחמד, והוא גם יעשה ניתוחים פלסטיים אחרי התהליך עם הפסיכולוגים. הוא לא רוצה שיזהו אותו, אבל הדבר היחיד שהוא רוצה שיישאר כמו קודם זה השם שלו. וולדמורט. אני צודק וולד?” וולדמורט הנהן בראשו באופן מהורהר וכאילו התעורר מהרהוריו אמר לדמבלדור "כן, אתה צודק, ונראה לי שראיתי את ריטה סקיטר על הדלת קודם בצורת חיפושית החוצפנית הזו…

“הו" דמבלדור המהם "בגלל זה חשבתי שיש עוד נוכחות כאן… אלך לסלק אותה.” בזמן שדמבלדור יצא מהדירה וולדמורט פנה על קולין שנרתע מעט, אך לאחר מכן התרגל. “אני מצטער שאילו שהיו תחת פיקודי הרגו אותך. לא יכולתי לחשוב אז מרב רוע ופחד מהארי פוטר. אתה יודע? לפעמים נראה לי שחיי היו כל כך מסובכים עד שאני עצמי לא מביון איך לא התאבדתי...” קולין הנהן, עדיין מפוחד מעט. “אני נורא מצטער על הכל. אז נוכל להתחבר?” וולדמורט הושיט את ידו ללחיצת יד. קולין אט אט הושיט גם הוא את ידו, והם לחצו ידיים. דמבלדדור בדיוק נכנס. “משהו הריטה הזו. איך היא מסוגלת לברוח ככה?”

בדיוק אז הוא הביט בוולדמורט הלוחץ ידיים עם קולין. “או! יופי!” הוא מחא כפיים. אף אחד עוד לא היה מוכן להתחבר עם וולדמורט חוץ מג'יימס ולילי פוטר, מה שמוזר כשלעצמו הם אמורים לשנוא אותו. מצויין.” דמבלדור זימן עוד כורסא, והמשיך לדבר. “עכשיו, חשבתי על זה, וקולין מתאים להדריך את העוברת החדשה. מה אתה אומר קולין?” ברור!” קולין קפץ. "מתי היא מגיעה? איפה היא תגור?” דמבלדור השיב לו בחיוך קטן "היא תגור ברחוב אקספליארמוס 22 כל קומה שם היא דירה ענקית, והיא תגור בקומה 17.” עיניו של קולין נפערו "מגניייייייב, ומתי היא מגיעה?” חיוכו של דמבלדור צץ שוב והוא אמר, “בדיוק עכשיו". לפתע בקע אורמסנוור מהחלון, ושלושתם ניגשו לראות מה קרה. הם ראו שם ילדה בערך בת 15 שריחה באוויר, מעולפת ובקע ממנה אור. חיוכו של דמבלבור התרחב עוד יותר, והוא אמר לקולין, “תכיר, זו החניכה הראשונה שלך. מימי בראון.”

לקחתי את השם "בראון" מהספר. מימי היא הנכדה של האחות הקטנה של לבנדר בראון שכתבתי עליה פיקצר...

הפרק הקודם		הפרק הבא