שקרים קטנים ולבנים

כל מה שאן הצליחה לראות זה רק את אור הלהבות של הלפידים ואת הצבע הורוד של המשקה שאותו החזיקה. ראשה הסתחרר מעט והיא הרגישה שגופה כל כך קל שהיא יכולה פשוט להתחיל לרחף כמו רוחות הרפאים שמשוטטות בטירה.

ויולט הציעה לה לטעום מין המשקה הזה ומאז אן לא מצליחה להפסיק, היא לגמה את הלגימה האחרונה של הכוס ועצמה את עיניה בחוזקה. ארבע היא ציינה לעצמה עם חיוך מעט גאה ומעט מבולבל.

זאת לא הפעם הראשונה שהיא שותה משהו אלכוהלי, אבל זאת בהחלט היתה הפעם הראשונה בה היא שתתה כל כך הרבה. המשקה הזה היה בצבע ורוד חיוור ובטעם מתוק של אננס, היה לו ריח נעים, כזה שגורם לך לרצות לקרב את האף שלך לכוס שוב ושוב. כל מה שהנערה נמוכת הקומה שמעה זה את המוזיקה הרועשת ואת קול צחוקם של החברים שלה, שישבו סביבה וסיפרו בדיחות שהיא לא הבינה, וכל זה הודות לאלכוהול הזורם בגופה.

אן הרגישה טפיחה קלה על הכתף, היא הפנתה את ראשה באיטיות ועיניה פגשו עיניים חומות וטובות "קחי, שתי את זה" הגישה לה ויולט כוס מלאה מים קרים "אחרי שתגמרי את הכל, תניחי את הראש שלך לאחור לכמה דקות ותראי שהכאב המציק הזה יעבור, את תוכלי גם לחשוב יותר בבהירות"

אן לקחה את הכוס הגבוה והמלאה, משתוקקת למשהו שיקרר את האש שנמצאת בבטן שלה "תודה, ויולט"

היא שתתה את המים בלגימה אחת, והניחה את ראשה לאחור כמו שחברתה הציעה לה. היא עיסתה עם אצבעותיה את הרקות שלה בעדינות, מנסה לא לחשוב יותר מידי על מה שהיא עוללה לעצמה לפני כמה רגעים של חולשה.

אחרי שהארי נגע בה כך, מגע שבעיניה היה מעט אינטימי, היא לא יכלה לחשוב כמו שצריך. ראשה היה עסוק בדרך בה הארי אחז בסנטרה בעדינות ואיך שהוא העביר את אגודלו הקשה על שפתיה. הזיכרון של העיניים הירקות והגדולות שהביטו בשפתיה בריכוז עם מעט ניצוץ של תשוקה גרמו לה לבלבול. ולכן היה כל כך קל לשכנע אותה לשתות משהו, או שבעצם לא היה צריך כלל לשכנע אותה כי אן בכלל לא התנגדה.

כשויולט הציעה לה לשתות, היא פשוט ענתה כן בלי לחשוב מפני שראשה היה עסוק באצבעות ארוכות ועיניים ירוקות. לאחר הכוס הראשונה באה הכוס השנייה, והכוס השנייה גררה לכוס שלישית שעוררה את הצמא גם לכוס הרביעית. אן פקחה את עיניה ופלטה נשיפה מלאת הקלה, היא הרגישה הרבה יותר טוב עכשיו. היא בחנה את סביבתה וראתה שהיא שוב מצליחה לקלוט דברים כמו שצריך בצורה ברורה, אבל תחושת הקלילות והרצון להתפרק עדיין זרמו בעורקיה.

"איך את מרגישה עכשיו?" שאלה אותה ויולט בקול מלא ביטחון

"הרבה יותר טוב, תודה" ענתה הנערה עם השיער הסגול וחייכה בהכרת תודה

ויולט רק ציחקקה והינהנה לעברה עם קריצה שובבה. הפעם, ויולט קיימה את ההבטחה שלה ולא עזבה את צידה של אן אפילו לחמש דקות. אן הביטה על חברתה בקנאה ונאנחה במעט עצבות.

אם היא הייתה נראת כמו ויולט, חייה היו פשוטים ויפים יותר. שערה של ויולט היה ארוך ומלא, בצבע חום כהה. עיניה היו באותו הצבע של שערה וריסים ארוכים קישטו אותן, שפתיה היו מלאות ואדומות. היא היתה גבוה מאוד ותמיד הלכה עם גב זקוף וסנטר מורם בבטחה, היא תמיד שידרה עומצה, נשיות וביטחון. ואולי זה מה שמשך את כולם תמיד להסתכל עליה ולהתחבר אליה. אבל אן ידעה היטב בתוכה, שלמרות כל החזות החזקה שחברתה משדרת, בליבה היא רכה ועדינה וכל כך טובה. ויולט היא לא אדם שיש לו חברה אחת טובה, היא אדם שתמיד אוהב להיות ולדבר עם כולם, וזה למה היא הזכירה לאן פרפר, תמיד מציג את היופי המקסים שלו בכל מקום. בנוסף, זה מדוע ויולט לא תמיד נמצאת איתה ועם לוסי, היא אף פעם לא ניסתה להפוך את החברות בינהן ל'שלישייה'. אן לעומת זאת, היתה ההפך הגמור מויולט. היא היתה קטנה ובלתי מורגשת, בדרך כלל אף אחד לא הבחין בקיומה. היא לא מעזה לדבר עם כל כך הרבה אנשים שהיא מעולם לא הכירה עם הרבה ביטחון, והיא תמיד מדברת אך ורק שטויות.

"אני יכולה ללכת לרקוד עכשיו, או שאני עדיין צריכה להיות השמרטפית שלך?" שאלה ויולט בהומור

אן רק צחקה ונופפה לה בידה לאישור. ויולט נישקה את לחיה, לקחה את ידו של החבר שלה וצעדה לכיוון אמצע החדר, המקום שבו תלמידים רקדו כמו מטורפים. תחושה של חמימות עברה באן, השפעת האלכוהול עדיין בפעולה.

היא מעולם לא רקדה עם בחור, זה דבר שתמיד רק חלמה לעשות כי היא אף פעם לא מצאה את הביטחון לעמוד בין כל הגופים המזיעים ולהזיז את הגוף שלה. אבל עכשיו היא הרגישה את הרצון הזה לקום ולהתפרע עם כולם, להזיז את כל הגוף שלה עד שכל העשן שנמצא בראש שלה יעלם ועד שהשרירים ברגליים שלה יכאבו.

"היי" קול משועשע ועמוק נשמע לצידה. אן הרימה את ראשה וראתה תלמיד סלית'ריני גבוה, הוא התיישב לצידה עם חיוך עקום.

השיניים שלו היו מושלמות וגופו היה רחב ושזוף. אן פערה את עיניה וסומק קל הציף את הלחיים שלה כשהבינה שהיא בוהה בו.

"אן, נכון?" הוא שאל, הנערה ההפלאפית היתה בטוחה שהוא יודע את התשובה.

היא רק חייכה בביישנות והינהנה, טוחבת קצה שיער מאחורי אוזנה "נכון"

"היי, אני קייל. אז תגידי לי, למה מישהי כמוך יושבת לבד?" הוא שאל

אן רצתה לפרוץ בצחוק למשמע הפלירטוט הכל כך ברור, אבל היא החליטה שהיא לא תעצור אותו. הוא נראה לה די נחמד, כולם פתאום נראו לה נחמדים אחרי כל מה שהיא שתתה.

"אין לי משהו טוב יותר לעשות" היא אמרה בביישנות מזוייפת ונשכה את שפתה התחתונה בכוונה. בכל יום אחר, היא הייתה מזדעזעת מהדרך בה היא מתנהגת ומדברת עם קייל, אבל ברגע זה לא היה לה ממש אכפת, היא אפילו נהנתה לעשות את זה ולראות את עיניו הבורקות של הנער הסלית'רני בוחנות אותה מכף רגל ועד ראש. הוא העביר את עיניו על הרגליים שלה, על הזרועות החשופות ועל בית החזה שלה עם המחשוף הקטן. המשקה הורוד ששתתה לפני כמה דקות גרם למוחה להנות מנעיצת המבטים האלה.

"אם כך, אולי תרצי לרקוד?" קייל שאל עם עיניים מלאות ציפייה. אן הסתכלה על רחבת הריקודים ועל כל הנערים שלא הפסיקו להתפרע אף לרגע אחד והחזירה את עיניה לנער שעמד מולה.

היא לא ממש הכירה אותו, היא רק זכרה שהוא לומד איתה בשיעור שיקויים בבוקר ועוד כמה שיעורים. אבל באותו הרגע היא לא ייחסה חשיבות לשום דבר וקמה ממקומה, נותנת לנער שחור השיער להוביל אותה אל מרכז החדר הענק.

שינהם עמדו יחד על הרחבה אחד מול השני, קייל בהה בה עם עיניים סקרניות וחיוך מרוצה ואן רק הטתה את ראשה מעלה והסתכלה לתוך עיניו הגדולות עם מבט תמים ושובב גם יחד. הם חיכו בקוצר רוח שהשיר הנוכחי יסתיים, וברגע שהשיר חדש התחיל להתנגן שינהם התחילו לנוע באותו הרגע, כיאלו תכננו את זה. אן הרימה את ידה כלפי מעלה וניענעה את ראשה מצד לצד, שערה הארוך מתנופף וקופץ ורגליה הקטנות זזות לפי קצב השיר. המוזיקה, התנועות, ריח הזיעה מסביב והאלכוהול הכניסו אותה למין טראנס. היא כיאלו התנתקה מכל הסובב אותה וכל מה שעניין אותה זה היה רק להנות מהתחושה המדהימה שהיא הרגישה.

לפתע, ידיים גדולות היו מונחות על המותניים שלה והיא פקחה את עיניה, היא הרימה את מבטה וראתה שקייל מביט בה עם מבט שהיא לא הצליחה לזהות, הוא העביר את לשונו על השפה התחתונה שלו באיטיות. אן קרצה לעברו והעיפה את ידיו ממנה, היא הסתובבה במהירות והצמידה את גופה אל גופו, כך שגבה צמוד לחזה הרחב שלו. היא התחילה לזוז במהירות, נצמדת אליו עוד יותר ומניחה את הזרועות שלה על הכתפיים שלו. היא רצתה לעטוף את זרועותיה סביב צווארו ולהניח את ראשה על אחת מכתפיו - כמו שכל הבנות עושות בסרטים שהיא ראתה בחופש הגדול - אבל היא היתה נמוכה מידי בישביל זה. הנער הסלית'ריני כנראה לא ציפה לזה ואן חייכה לתחושת ההלם של גופו. אבל אז, הוא התעשת והעביר את ידיו עליה ומשך אותה אליו עוד יותר, אם הדבר אפשרי בכלל. אן הודתה בליבה להורים שלה על כל הסרטים שהם שכרו עבורה בכדי שלא יהיה לה משעמם בחופש, היא לא האמינה שיום אחד גם היא תרקוד ככה ותרגיש את האש הבוערת בכל גופה.

"אין לך מושג כמה את נראת יפה ככה" לחש קייל באוזנה ופלט נשיפה כשאן הניחה את כף ידה על צד פניו.

היא המשיכה לרקוד והרגישה שכל העולם פשוט עצר ורק היא, המוזיקה וידיו של קייל נמצאות. ראשה היה מעורפל מעט וגופה הרגיש כמו ג'לי. זה לא מסוג הדברים שהיא עושה, לא לבד וכמובן לא עם עוד מישהו אחר. אבל זה הרגיש לה נכון, וכל מה שהיא רצתה באותו הרגע זה רק להנות.

ידיו של קייל היו עליה, נוגעות ומלטפות ואן ממש לא רצתה שהוא יפסיק. אף אחד לא נגע בה ככה אי פעם בחייה, אבל נראה שבאותו הרגע היא לא ממש הקדישה מחשבה לכך. אחרי עוד כמה דקות בהן הם רקדו, הנער שחור השיער סובב אותה כך שפניה היו ממש מול החזה שלו, ידיו תפסו את רגליה והוא הרים אותה. אן נבהלה לרגע אבל מיד עטפה את הרגליים שלה סביב מותניו ואת ידיה סביב הצאוור שלו. פניה היו ממש מול פניו, היא ממש יכלה להרגיש את הנשימה שלו ולראות את האישונים השחורים שלו. גופה היה צמוד לגופו, השמלה הצמודה שלה נמתחה וחשפה עוד קצת מהחזה שלה, וגם חולצתו של קייל נמתחה מעט ויותר פיסות עור נראו מבעד פתח הV של החולצה שלו.

אן קירבה את שפתיה לפיו וברגע שהוא עשה את אותו הדבר היא הרחיקה את ראשה במהירות וציחקקה, קייל רק המשיך לבהות בשפתיה והיא הידקה את אחיזתה סביב מותניו. היא קירבה שוב את שפתיה לפיו והוא כתגובה קירב גם את פניו אבל אן השפילה את פניה ושפתיו פגשו את האף שלה. היא הביטה על החזה החשוף שלה ואז על החזה של קייל, ועיניה התכווצו בבילבול. סימן בצורת עיגול עם האות F בתוכו היתה על החזה של הנער הסלית'ריני. היא ניתקה את ידיה מצאוורו והעבירה את האצבע שלה על הסימן המוזר.

"מה זה?" היא שאלה בסקרנות

קייל לפתע קפא, הוא הוריד את אן ממנו וסידר את חולצתו כך שהסימן יהיה מוסתר. הוא תפס את אחת מידיה הקטנות וגרר אותה מחוץ לרחבת הריקודים, מוביל אותה לכיוון השירותים בקצה השני של החדר.

כשהגיעו ליד הדלתות הצבועות בלבן, הוא הצמיד אותה לקיר והניח את ידו לצד לראשה בקשיחות.

"את לא הולכת לספר על מה שראית לאף אחד, ברור?" הוא שאל ועיניו נראו מסוכנות

"אבל מה ז-"

"אם את תפתחי את הפה הקטן שלך בקשר לזה או שתספרי למישהו, לא משנה למי, אני מבטיח שאני יה-"

"אן? אן את בסדר-" קול מוכר נשמע לא רחוק מהם "היי, מה לעזעאל את חושב שאתה עושה?"

ויולט עמדה שם עם הידיים על המותניים, על פניה מבט מסוקרן ומפוחד גם יחד. אן הסתכלה עליה והתחננה בדממה שתעזור לה, השפעת האלכוהול התחילה להתפוגג וההבנה החלה לחדור למוחה.

"אני מזהיר אותך בפעם האחרונה" הוא לחש לעברה, כל כך קרוב, שפיו נגע באוזן שלה "אם את מספרת למישהו, את מתה"

ואחרי האזהרה הזאת הוא הלך, משאיר את אן עם פה יבש וידיים רועדות.

ויולט התקרבה אלה במהירות וחיבקה אותה "את בסדר? הוא פגע בך?"

אן התעלמה משאלותיה "איך מצאת אותי? הגעת ממש כמו מלאך הצלה"

ויולט נאנחה בשעשוע, אן לא הבינה מה יכול להיות מצחיק כל כך אחרי מה שקרה לפני כמה רגעים "מאלפוי לא הוריד ממך ומהאדיוט את העיניים, שמתי לב לזה שכבר התעייפתי לרקוד והלכתי לשבת. הוא הסתכל על קייל כיאלו הוא רוצה להרוג אותו או משהו"

אן הזדקפה וראשה התמלא אלפי שאלות, מה לעזעזאל?

"את בטוחה שאת בסדר?" ויולט שאלה שוב

"כן, תמשיכי" השיבה אן בקול מלא סקרנות טהורה

ויולט נאנחה שוב "בכל מקרה, ברגע שהתחפפתם מהרחבה הוא המשיך לעקוב אחריכם בעיניו - עם מעט פאניקה הייתי אומרת -, מצאתי את זה די משעשע שהוא מביט בכם ככה אבל ברגע שהסתכלתי עלייך לא נראת לי ממש להוטה ללכת איתו ולכן באתי" 

אן לא האמינה למה שקרה. דראקו עוקב אחריה? ואם כן, למה? מה זה הסימן הזה שיש לקייל על החזה? ולמה למען השם הוא הגיב ככה שהיא שאלה אותו על כך?

"בואי, בואי מתוקה שלי" אמרה ויולט בקול מנחם "אני חושבת שאת זקוקה לעוד כוס של שתייה"

הפרק הקודם		הפרק הבא